להלן קטע ראשון מהראיון המופיע בשלמות בעיתון "לפני המחנה" המופץ חינם בימים אלו בכל רחבי הארץ, חפשו את העיתון בבית הכנסת או בצרכניה הקרובה אל ביתכם.
שאלה: איך מארי מסכם 64 שנים מאז למעשה התחסלה גלות תימן ועלו היהודים מגלות תימן לארץ ישראל.
תשובה: כתבתי בנושא זה בספר חדש, על שעבר על יהדות תימן במאה השנים האחרונות בארץ ישראל, הספר עדיין לא יצא לאור. אני אסכם במילים הבאות את מאה השנים: "חלום שהתנפץ!".
שאלה: איך מארי כנער זוכר את החיים בקהילת צנעא ב"קאע אל יהוד" בתימן.
תשובה: החיים היו שקטים! יותר ישרים מבחינת ההן הן, והלאו לאו, מבחינת דיני ממונות. למרבה הפלא, גם הערבים היו אמינים מאוד! לא היה צריך לכתוב, אפילו כשזה לא בניגוד להלכה, היה אמון בעל פה. אבי היה שולח כספים מעדן לתימן ביד שליחים גויים ערבים, זה היה מטבעות כסף או זהב. הערבי היה שם את המטבעות בחגורתו ומוסר בעדן בנאמנות, בלא שום בעיה! דבר שלא יתכן בזמננו.
שאלה: מארי גדל בבית סבו הגדול מארי עמרם קורח זצוק"ל ראש גולת תימן האחרון, שהיה ידוע
בגדלותו בתורה ובחכמתו המדינית, היש אירועים אשר השאירו אז את רישומם במארי?
תשובה: אני אספר על הפיקחות העצומה של סבי. אספר לך סיפור שלא ידוע. לפני ההפיכה האחרונה בתימן כשרצחו את האימאם יחיא, באו ראשי ההפיכה לסבא וגילו לו על תכנון ההפיכה, ביודעם בביטחון שלא ימסרם, ויכניסם לסכנת עריפת ראשים. היות ששיתפו אותו בסוד תכנון ההפיכה, ביקשו שיזדהה וישתתף עמם בהפיכה כנשיא היהודים. אבל בפקחותו הרבה אמר, אנחנו בגלות. אנחנו נוכרים וזרים במולדת הזו. לא יתכן שאנחנו היהודים הזרים נקבע את גורלכם ונהיה שותפים לשינויים כאלה משמעותיים בממלכה! וככה, בחכמה הצליח להתחמק מהם. אוי ואבוי אם היה מתפתה.
יש סיפור נוסף אותו סיפרתי למורי ורבי ראש הישיבה בליקווד רבי אהרן קוטלר זצ"ל, והוא בבחינת חס ושלום קטרוג על עם ישראל. האימאם יחיא היה קם ב-3 לפנות בוקר משנתו ועולה על גג הארמון בחושך ומתפלל להקב"ה. קודם היה מכריז באמונתו שיש אל אחד ומבקש מהאל שינחה אותו ולא יכשל בהנהגתו כלפי נתיניו.
ועוד סיפור. כשנרצח האימאם, באו שליחים מיוחדים לספר על המהפכה ורצח האימאם, והסבא אמר שהאימאם קיבל את גמולו בראשו. כשהוא עשה את המהפכה, האימאם יחיא שחט ללא רחמים את כל מתנגדיו, נהרות של דם שטפו את כל תימן! והנה מידה כנגד מידה!
23
ינואר
כתיבת תגובה