לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444

שעות פתיחה: א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00 

ברוכים הבאים! 

מדור חודש אלול

הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
חדשות
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
כתר תימן 1

יהודי תימן וקידוש השם - ג'

מובא כאן לראשונה פרק ראשון בסדרת המאמרים הממחישים לנו את קשיי הגלות וההתמודדות של אבות אבותינו לדורותם.

 

לא קמו לה ליהדות-תימן היסטוריונים וכותבי רשומות, שיעלו על ספר את דברי ימיה לדורות. כל תולדותיה של גולה זו מצטמצמות ברשימות מקוטעות, ברמזי שירה ופיוט ובציוני-אגב בקולופונים שנכתבו באקראי אך לא לתכלית היסטורית. גם בקונטרסים הבודדים בתולדות יהודי-תימן ששרדו לנו הם מעיקרם תוכחות-מוסר לבני הדור - שעוונותיהם גרמו לתלאותיהם - ואין הפרקים ההיסטוריים אלא יסוד טפל בהם. כל הסוקר היסטוריה זו יווכח שכולה עשויה מקשה אחת של: גזירות ורדיפות, שוד ופרעות, גרושים והגליות. גלגל חוזר של אירועים דומים, דור אחר דור, שמגמתם אחת: דיכוי פיזי ורוחני של עם משועבד בידי שליטיו. כיון שהשנאה הדתית היתה המניע העיקרי לכל שרשרת הגזירות, טבעי הדבר שהן יהיו מלוות תכופות בתופעות של קידוש השם.

 

גלות מוזע
גלות מוזע היא המאורע המכריע לא רק בתולדות יהודי-תימן אלא אף בתולדות קידוש השם בתימן. בעל גזירה זו הוא האמאם אחמד בן חסן (1681-1676), לוחם הרפתקן ושונא ישראל מושבע. אמאם זה ביקש להגשים בתימן את סיסמתו הנודעת של הכליף עומר "לא תהיינה שתי דתות בחג'אז". עם עלותו לשלטון ציוה להרוס את כל בתי הכנסיות ואסר על תפילה בציבור. אח"כ ביקש לטהר את הארץ מיהודים וגזר על יהודי-המדינה להמיר דתם או לעזוב את הארץ. כל מאמצי היהודים להעביר את רוע הגזירה בטענה שמימי מוחמד הם יושבים בתימן ושום שליט לא ניסה לשמדם או לגרשם - היו לשוא. אחרי הפצרות ותחנונים, הסכים האמאם להצעת פשרה שהיהודים יגלו לשפלת תהאמה ומוזע שבחוף ים סוף - ארץ מליחה ומשכלת הידועה באקלימה החם והקשה. כל קהילות תימן יצאו אז בגולה ושום יהודי לא עלה בדעתו לקנות זכות ישיבה במחיר דת אבותיו. בין הגולים היה משורר תימן הנודע ר' שלום שבזי, והוא קונן על הגלות בקינות מרטיטות-לב. אחרי צאת יהודי צנעא בגולה הרס האמאם את בית-הכנסת הנודע "כניסת אלעלמא" (בית מדרש החכמים) ועל הריסותיו בנה את "מסגד אלג'לא" (מסגד הגלות) הקיים עד היום. רבים מן הגולים מתו ביסורי הדרך והבאים לארץ הגזירה לא יכלו לשאת את אויר המקום ואת תחלואיו: כשני שלישים מהגולים ניספו בגלותם ברעב ובצמא, בחליים ובמגפות. בשנה השנייה לגלות מזוע (התמ"א - 1681) מת האמאם ובמותו בטלה גזירתו. משוררי תימן המוסלמים פיארו בשירי תהילה את האמאם אחמד, שהשפיל את קרן ישראל ורומם את האסלאם. כנגדם העלו משוררי ישראל בדור ההוא את זכר הגלות בקינותיהם. ר' שלם שבזי שהקדיש לגזירה זו כמה משיריו מתנה באחד השירים את חסדי הבורא שהציל את שארית עמו:

"לולי ה' עזרנו
ומפרא הצילנו אזי בעצתו כילנו
כי בא להמיר דתנו בחרות אפם בנו
פורה דרכתי לבדי"


אגדת עם מספרת שיהודי העיר חפאש, בהגיע אליהם מצוות המלך לגלות למוזע, עמדו כולם, אנשים ונשים וטף, תפשו ספרי-תורה בידם והפילו עצמם, כאיש אחד, לתוך הנהר הסמוך לעירם. אמרו: "מי שיתבע עלבונה של תורה יתבע עלבוננו", ומתו כולם במימי הנהר. האגדה מוסיפה כי מאז נתקדשה העיר ורגל זר לא תעבור בה. בלילי שבועות, כיפור, הושענה-רבה, ושמחת תורה עולים קולות רינה ותפילה מתוך חורבותיהם ונרות ועששיות מאירות את חשכתה. גם חורבות העיר ובית-הקברות שלה נתקדשו, והצאן והבקר לא ירעו בהריסותיה ובין קבורת קדושיה. וכשהיתה פוקדת צרה או עצירת גשמים את יהודי-תימן היו הולכים להתפלל שם ומיד נענים (עפ"י כ"י "קורא הדורות" לר' אברהם ערוסי ז"ל).

שר שלום שרעבי
מסורת העם קשרה כתרים של קידוש השם לכמה מחכמי תימן. על ר' שלם מזרחי המכונה שרעבי (השמ"ש), מקובל גדול שעלה לא"י במחצית השניה של המאה הי"ח ועמד בראש ישיבת המקובלים בירושלים, מספרת האגדה שבימי ילדותו רכל בתבלינים והיה נודד ברכולתו בישובי הגוים מעיר לעיר ומכפר לכפר. פעם אחת עבר באחד ממבואות הגויים ותרמיל הסחורה על שכמו. ראתה אותו ישמעאלית בעד החלון וחשקה נפשה בו כי היה יפה תואר ויפה מראה. קראה לו לעלות לעליה באמתלה שהיא מבקשת לקנות מסחורתו. עלה ר' שלם לתומו לעליה והניח תרמילו על הקרקע כדי שתבחר מן הסחורה את מבוקשה. והנה סגרה הישמעאלית את החדר בעדה ובעדו ותבעה אותו לדבר עבירה. בראותו כי אין מנוס אמר לה בערמה: "כמצותך כן אעשה גברתי! אך תחילה צריך אני לנקבי. בבקשה ממך, הראי לי מקום בית הכבוד". היא פתחה לו הדלת והראתה לו באצבעה על בית הכבוד, וזה נכנס וסגר הדלת אחריו. הסתכל בקירות החדר לראות אם יש בהם חלון או אשנב, ובלבו גמר אומר שאם יינצל מידה יסע מיד לארץ הקודש. ראה והנה חלון קטן בקיר. דחק עצמו בעד החלון וצנח לארץ. נעשה לו נס ולא אירעו נזק. עמד על רגליו ונס כל עוד נפשו בו. נסע מעיר לעיר וממדינה למדינה עד שהגיע לא"י וקיים את נדרו (עפ"י "שרידי-תימן" להר"ר אברהם אלנדאף, ב, ע"א).

פרעות פסח התקע"ח
בשנה זו מרד שבט בכיל במלך אלמהדי. שבט גבורים זה נהג לקבל משליטי תימן קיצבה שנתית, בשכר העזרה הצבאית שהושיט להם במלחמתם בתורכים בימי מרד אלקאסם (7261-9261). משלחת השבט שבאה אותה שנה לקבל את הקיצבה כמנהגה נכלאה בידי השלטון המרכזי וראש המשלחת הוצא להורג. כשנודע הדבר לבני השבט עלו חמושים בהמוניהם על הבירה וצרו עליה.

בליל חג הפסח כשיהודי הבירה ערכו את הסדר, שמחים וטובי לב, פרצו חילי השבט לרובע היהודי. הם ידעו כי לכבוד לילה זה מוציאים היהודים מבית גנזיהם מבחר בגדיהם ותכשיטיהם, וכל בתיהם מלאים טוב. בפשיטתם בזזו כל אשר ליהודים, הריקו את בתיהם ואוצרותיהם ולא הניחו דבר. נוסף לשוד הרכוש חיללו הפורעים את בתי הכנסיות ואת קדושת ספרי התורה. בהתנפלות זו נפלו עשרה יהודי שעמדו בפני הפורעים והגנו על נפשם. בני הקהילה נטשו את העיר ונסו על נפשם. אלה שנתפשו בידי חילות בכיל נכבלו בשלשלאות והובלו בשבי, ועל כמה מהם ניסו החשובים לכפות שמד. בפרעות אלה עמד האמאם מנגד ולא נחלץ להגנת היהודים. הוא חשש להתנגש עם חילות בכיל שמא יפרעו פרעות דומות גם בעיר הערבית.

גזירות היתומים
גזירת היתומים היתה אחד הנסיונות הקשים שנתנסתה בו יהדות תימן. ילדים יהודים שנתייתמו נחטפו על יד המלכות והוכנסו תחת כנפי האסלאם. פרופ' ש. ד. גויטיין משער (ספר מאגנס, עמ' 19, הערה 11) שמקורה של גזירה זו בחדית' (מסורת שבעל פה) המפורסם, שבכל אדם נולד בדת הטבעית (כלומר האסלאם) ורק אבותיו הם שעושים אותו יהודי או נוצרי. מכאן שאם מת האב לפני שהספיק "ליהד" את הבן הרי שזה צריך לחזור ולגדול בחיק הדת "הטבעית". ראשי הקהל, רבנים וסתם יהודים חירפו נפשם כדי להציל את היתומים: הסתירום וכלכלום עד שיגדלו, השיאום נשים בעודם צעירים או שהבריחו אותם לישובים הרחוקים ממרכז השלטון. בדור האחרון היו מניסים אותם לעדן, הנתונה תחת שלטון בריטי, ומשם היו עולים לא"י. הרבה סבל, עינויים ודמעות גרמה גזירה זו לקהילות-תימן. מבריחי יתומים שנתפשו נתייסרו ונתענו בבתי-הסוהר ויש שגזרו שמד גם עליהם.

גזירה זו נתחדשה מפעם לפעם והיתה מכניסה חרדה ומהומה במחנה ישראל. אחד מגוזרי גזירה זו היה האמאם אלמנצור עלי (1809-1776) שנודע כרודף תענוגות וכשטוף בזימה. הוא ציוה לתפוש את הילדים היתומים שבצנעא, להמיר דתם ולעשותם למשרתים בארמון המלך, בזאת נהג כמנהג תורכיה- העותומאנית שגייסה את משרתי המדינה מילדי העדות שאינן מוסלמיות. בני הקהילה החביאו חלק מהיתומים וחלק הבריחו למקומות מרוחקים. הסופר חיים חבשוש נפגש במסעותיו בנג'ראן באחד המוברחים האלה, שהזקין בינתיים, והתאכסן בביתו. (מסעות חבשוש, עמ'166-165)
מדור

הרב גמליאל

מדור הרב גמליאל
מדור

איש ימיני

מדור איש ימיני

מדור שתילי זיתים

מדור

שתילי זיתים

מדור שתילי זיתים

מדור אורחות הלכה

אורחות

הלכה

מדור אורחות הלכה

מדור שרש המנהג

מדור

שרש המנהג

מדור שרש המנהג
דפוס ברק
10 שנים למכון כתבי היד נוסח תימן