לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444

שעות פתיחה: א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00 

ברוכים הבאים! 

הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
חדשות
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
ליל הסדר בירושלים תשע"ט

מאיזה שבט היה מרדכי היהודי?

 

 

 

 

מאמר מעובד מתוך הספר החדש "השמות הפרטיים בקרב יהודי תימן", בני ברק תשע"ו, ע' 323-327.

 

 

במגילת אסתר כתוב: "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני. אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה..." (אסתר ב, ה-ו).

בגמרא (מגילה יב, א) נשאלה שאלה לגבי מרדכי היהודי: "קרי ליה יהודי, אלמא מיהודה קאתי, וקארי ליה ימיני, אלמא מבנימין קאתי". תרגום: קוראים לו למרדכי יהודי, משמע שהוא משבט יהודה, וקוראים לו ימיני משמע שהוא משבט בנימין.

חמש תשובות שונות נאמרו בגמרא, תשובה אחת של רב נחמן שהיה "מוכתר בנימוסו", ניתנו לו "שמות נאין" (רש"י), כלומר, יהודה ובנימין לא באו לתאר את שבטו אלא את תכונותיו הנאות. הסבר שני של רבה בר בר חנה שאמר בשם רבי יהושע בן לוי כי אביו של מרדכי היה משבט בנימין ואמו משבט יהודה. חכמים אמרו כי "משפחות מתגרות זו בזו, משפחת יהודה אומרת אנא גרים דמתיליד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא, ומשפחת בנימין אמרה מינאי קאתי". רבא אמר "כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא, ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני, מה עשה לי יהודי דלא קטליה דוד לשמעי דאתיליד מיניה מרדכי דמיקני ביה המן, ומה שילם לי ימיני דלא קטליה שאול לאגג דאתיליד מיניה המן דמצער לישראל". רש"י פירש: לצעקה ולא לשבח, איש יהודי ואיש ימיני גרמו לי הצער הזה. רבי יוחנן אמר, לעולם מבנימין קאתי, ואמאי קרי ליה יהודי על שום שכפר בעבודה זרה, שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי, דכתיב איתי גוברין יהודאין".

חמש התשובות לשאלה זו מחולקות לשתי קבוצות, שתי תשובות המתייחסות ישירות לשאלה מאיזה שבט היה מרדכי היהודי, ושלוש תשובות שלא מתייחסות ישירות לשבטו של מרדכי אלא מפרשות בכוון אחר שאלה זו, ואין זה מעניין הספר ומאמר זה.

שתי התשובות המתייחסות לשבטו של מרדכי הן, רבה בר בר חנא בשם רבי יהושע בן לוי כי מרדכי היה צאצא של שני השבטים, אביו היה משבט בנימין ואמו היתה משבט יהודה, והסברו של רבי יוחנן כי מרדכי היה משבט בנימין בלבד, משני הוריו, והוא כונה יהודי על היותו כופר בעבודה זרה, והוא מביא הוכחה לכך מספר דניאל.

 

בשני ההסברים הללו יש קשיים והם זקוקים להסברים וחיזוקים.

תשובת רבה בב"ח זקוקה להסבר, הכיצד מוזכר ייחוסו של מרדכי מצד אמו קודם לייחוס אביו, "איש יהודי... איש ימיני". זה לא מקובל בתורה ובתנ"ך שמוזכר ייחוס האם, ועל אחת כמה וכמה שייחוס האמא קודם לייחוס האבא. אפילו אם הסדר היה הפוך היה מקום לשאול על עצם הזכרת ייחוסו של מרדכי מצד האם. הקושי אמנם לא היה גדול אבל קיים, ומ"מ הקושי הגדול הוא שמוזכר ייחוסו מצד האם לפני ייחוסו מצד האבא.

גם תשובת רבי יוחנן זקוקה לתוספת הסבר, מדוע רבי יוחנן הסביר כי מרדכי כונה יהודי שכפר בעבודה זרה, מדוע מרדכי לא כונה על שם שבט אחר, למשל, איש לוי היה מרדכי. לכאורה היה מקום להזכיר בהקשר זה יותר את שבט לוי האחראי על לימוד התורה בעם ישראל ולא את שבט יהודה.

ועוד, לפי תשובת רבי יוחנן קשה, אם מרדכי היה משבט בנימין משני הוריו, מדוע "הגלה מירושלים" דווקא? מדוע הוריו ואבות אבותיו לא יצאו לגלות עשרת השבטים כמו כל עשרת השבטים, הכוללים גם את שבט בנימין? שאלה זו היא דווקא חיזוק להסברו של רבה בב"ח, שכן אם אמו היתה משבט יהודה הרי ניתן להסביר, שכן משפחת מרדכי התגוררה בנחלת האם ולא ב נחלת האבא מסיבות שונות, ולכן לא יצאו בגלות עשרת השבטים אלא רק בגלות בבל.

ועוד קשה על הסברו של רבי יוחנן, מהי האסמכתא וההוכחה שמביא רבי יוחנן מדניאל הנביא, והרי דניאל מכנה את ישראל יהודים כיון שהם צאצאים ממש של שבט יהודה אשר יצאו לגולה, בעוד אין ראיה מהפסוק שגם שבטים אחרים מכונים יהודים, כמו למשל מרדכי מבנימין? על דניאל הנביא לא קשות שאלות אלו, כיון שהוא מתאר את הגולים משבט יהודה ממש, ולכן מוצדק ומדויק לכנותם יהודים.

 

אני רוצה להציע הסבר שישי לשאלת הגמרא, בדרכו של רבי יוחנן אך הסבר שונה במעט.

יתכן ומרדכי היה משבט בנימין משני הוריו, כהסבר רבי יוחנן, אך הוא כונה יהודי לא בגלל היותו צאצא של שבט יהודה כהסבר רבה בב"ח, ולא בגלל היותו כופר בעבודה זרה כהסבר רבי יוחנן, אלא בגלל העובדה שמשפחתו הגיעה לבבל מאזור יהודה, כלומר, "איש יהודי" בא לציין את מוצאו ומקומו, כלומר, שמוצאו מאזור יהודה ולא צאצא של שבט יהודה.

משפחת מרדכי שהתה בזמן גלות עשרת השבטים בשטח של שבט יהודה מסיבות שונות, כמו עסקים וכדומה, ולכן משפחתו לא יצאה לגלות עשרת השבטים למרות שכל שבטו בנימין, כן יצא לגלות.

הסבר נוסף ניתן לומר מדוע משפחת מרדכי לא יצאה לגלות עשרת השבטים וזהו גם חיזוק נוסף להסברו של רבה בב"ח.

ישנו מדרש האומר מדוע זכה בנימין שבית המקדש נבנה בחלקו, כיון שהוא הבן היחיד של יעקב אבינו שנולד בארץ ישראל, בעוד שכל השבטים נולדו בחוץ לארץ אצל לבן הארמי. לפי הסבר זה ירושלים היתה בחלקו של שבט בנימין, ובגלל שמשפחת מרדכי התגוררה בעיר ירושלים לכן לא יצאה לגלות עשרת השבטים, כיון שמלך אשור לא כבש את ירושלים. ולפי זה ניתן לומר כי חלק קטן משבט בנימין אשר התגורר בירושלים לא יצא לגלות עשרת השבטים אלא לגלות בבל.

מדרש הגדול מפרט את המחלוקת בנושא זה בפרשת ויחי (בראשית מט, כז) שבנימין זכה שבית המקדש ייבנה בחלקו כיון שלא השתתף במכירת יוסף, ואילו רבי יהודה אמר שבית המקדש נבנה גם בחלקו של יהודה. ירושלים כידוע נמצאת בין אזור יהודה לאזור בנימין, מדרום מזרח לירושלים נמצא אזור יהודה, ומצפון לירושלים נמצא אזור בנימין.

יוצא, כי ישנה מחלוקת בקרב חז"ל האם ירושלים ובית המקדש היו בנחלת בנימין או יהודה או בין שני אזורים אלו. לדעת האומרים שירושלים היתה בנחלת בנימין ישנו הסבר חזק יותר מדוע משפחת מרדכי לא גלתה בגלות עשרת השבטים, כיון שהתגוררה בנחלתם בעיר ירושלים, והיא לא נכבשה ע"י מלך אשור, ולכן לא יצאו לגלות עשרת השבטים.

 

יוצא א"כ, שמשפחת מרדכי ניצלה מגלות עשרת השבטים בזכות היותם פיזית באזור ירושלים שלא יצאו לגלות עשרת השבטים. כל השטח הגיאוגרפי של שבט יהודה נקרא על שם השבט, כמו מדבר יהודה. לכן, מרדכי כונה גם יהודי על שם מקומו ולא על שם שבטו, שהגיע משטח יהודה לגלות בבל, ואין התייחסות כלל בכינוי יהודי לשבט. כלומר, מרדכי היה משבט בנימין משני הוריו, אך כונה יהודי על שם מקומו שהגיע מיהודה ועם כל בני יהודה לגלות בבל.

חיזוק להסבר זה מהפסוק שבא אחריו "אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה".

פסוק זה בא להסביר את הכינוי שניתן למרדכי "יהודי", כיון שמרדכי יצא מירושלים, ומשפחתו התגוררה כנראה בזמן גלות עשרת השבטים בשטח יהודה, ולכן לא גלו עם שבטם בנימין ושאר השבטים. בעוד שרבי יוחנן מסביר את הגדרתו כיהודי על שם שכפר בעבודה זרה, ההסבר שלי שם דגש על מקומו, הגעתו לגלות בבל משטח יהודה.

 

רעיון זה עלה לי בראש בהקשר למחקר על שמות המשפחה מתימן ועל משמעויות השם. אחד מהם הוא שם משפחה המתאר את מקומו של האדם כמו: צנעאני, שרעבי, ד'מארי, רדאעי, ועוד רבים.

 

תופעה זו נפוצה ביותר בכל עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה. כינויים ושמות משפחה ניתנו כבר בתקופות העתיקות ביותר בעם ישראל. אברהם אבינו מכונה "אברהם העברי" על היותו צאצא של עבר בן שלח (בראשית י, כג). בחז"ל נמצא גם ההסבר כי כינויו של אברהם אבינו "העברי" על היותו עומד בצד אחד של הנהר וכל העולם עמד מעבר לנהר, והכוונה היא שאברהם אבינו האמין בקב"ה באל יחיד, לעומת שאר האנושות שהאמינו באלילים רבים, ולכן מבחינת אמונה הם היו בעבר-בצד השני של הנהר.

יוסף אבינו מכונה "נער עברי" (בראשית מא, יב) על היותו צאצא של אברהם אבינו, שהוא צאצא של עבר. משה רבינו רואה "איש מצרי מכה איש עברי מאחיו" (שמות ב, יא). משה רבינו מכונה "איש מצרי" (שם פסוק יח) בפי בנות יתרו, על שם מקומו שיצא ממצרים. משה רבינו אומר לפרעה "אלהי העברים נקרא עלינו" (שם ט, א ופסוק יג ועוד). לבן אח של רבקה אמנו מכונה "לבן הארמי" (בראשית לא, כ) על שם מקומו והיותו גר בפדן ארם. ועוד רבים.

כלומר, אנו רואים כאן כינויים וזיהוי אנשים על פי שני מאפיינים: על שם אחד מאבות המשפחה, עמם ומקומם כמו: "איש עברי", העם העברי על שם עבר, "איש מצרי" על שם מקומו במצרים, לבן הארמי על שם מקומו ארם, ועוד.

בתורה אנו מוצאים דוגמאות נוספות לכינוי ושם המשפחה המבוסס על השם הפרטי, למשל: "משפחות בני הגרשוני" (במדבר ד, כח) על שם גרשון, בהמשך "משפחות בני מררי", על שם מררי, וכן בפרשת פנחס: "חנוך משפחת החנוכי, לפלוא משפחת הפלואי..." (במדבר כו, ה).

גם בתקופת המשנה והתלמוד ניתן לראות כי ניתנו כינויים ושמות משפחה על פי מאפיינים אלו, לפי מקום מגורים, לפי מלאכתם, וכדומה. רבי יוסי הגָּלִילי מכונה כך על מגוריו באזור הגליל, נחום המָדִי מכונה כך על מגוריו בארץ מָדַי באזור פרס, רבי שמעון התימני מכונה על מגוריו בתמנה או בתימן, רבי יצחק נַפַּחָא מכונה על שם מלאכתו נפח, רבי יוחנן הסנדלר נקרא על היותו סנדלר ומתקן נעליים, וכן הלאה. כלומר, ניתן לראות כינויים ושמות משפחה על פי שלושה-ארבעה מאפיינים: שם אחד מאבות המשפחה, מקום המגורים, על שם עמם ועל שם מלאכתם.

גם בתקופת הגאונים ניתן לראות כי רבינו סעדיה גאון מכונה "אלפיומי" על שם מגוריו הקודמים בפיום שבמצרים משם הגיע לבבל, רבי יצחק אלפאסי מכונה כך על מגוריו והגעתו לספרד מהעיר פאס במרוקו, וכן רבים.

לכן כפי שרבים מחכמי ישראל מכונים על שם מקומם, כך נראה בפשט הדברים כי מרדכי היהודי בא לתאר את מוצאו מאזור יהודה ולא בהכרח את מוצא שבטו או הסבר אחר, והוא אכן היה משני הוריו משבט בנימין. חיזוק להסבר זה מהפסוק שאחריו "אשר הגלה מירושלים... עם יכניה מלך יהודה".

 

 

שמות עם ישראל: העם העברי, בני ישראל/יעקב ויהודים

ניתן לראות כי שמות עם ישראל השתנו לאורך ההיסטוריה בהתאם להדגשים שרצו להדגיש. תחילה ניתן השם לעם ישראל "העם העברי" על שם אברהם אבינו, שהוא על שם עבר או לפי ההסבר השני כדלעיל.

תחילה נקראנו העם העברי, על שם אברהם אבינו, שכאמור הוא כונה העברי על היותו צאצא לעבר בן שלח. שריד לשם זה ניתן לראות בשם השפה, השפה העברית.

בהמשך, נוסף שם שני לעמינו ונקראנו בני ישראל. הקב"ה הוסיף ליעקב אבינו את השם ישראל, ולכן צאצאיו של יעקב אבינו מכונים עם ישראל או בני יעקב. כדברי הפסוק "ויאמר (פרעה) אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו" (שמות א, ט). גם בספר דניאל אנחנו מכונים בני ישראל "ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה" (דניאל א, ג), ועוד רבים.

השם "בני ישראל" נוסף לנו בכדי לשלול את היותנו צאצאים של ישמעאל בן אברהם אבינו מצד אחד, ולשלול את היותינו צאאציו של עשיו בן יצחק אבינו מצד שני. שכן אנחנו צאצאים של אברהם אבינו, אך ורק מזרע יצחק, ואך ורק מזרע יעקב אבינו, ולא מאחרים. בעוד שגם צאצאיו של ישמעאל וגם צאצאיו של עשיו הם צאצאים של העם העברי, בהיותם צאצאים של אברהם אבינו.

לאחר גלות עשרת השבטים ובעיקר לאחר חורבן בית ראשון, נוסף שם חדש ושלישי לעם ישראל: יהודים, בכדי להדגיש כי אין אנחנו צאצאים של עשרת השבטים אלא בעיקר צאצאים של שבט יהודה. ויתכן גם לומר שהכינוי יהודים התחיל בכך שרצו להדגיש כי הגולים לבבל היו מאזור יהודה, דהיינו על שם מוצא המקום, וכינוי זה הקרין והשפיע גם על כל עם ישראל המזוהים עד היום. שני הסברים אלו קרובים מאוד.  

כך אנו מסבירים את השאלה, מדוע רק בתקופת מרדכי ודניאל הנביא נוסף לנו שם נוסף לעמינו, יהודים, מדוע לא הוסיפו את השם יהודים לפני גלות עשרת השבטים, ומדוע לא נוסף שם זה לאחר חורבן בית שני. למיטב ידיעתי, הראשונים שכונו יהודים הם מרדכי ובספרו של דניאל הנביא, רק לאחר חורבן בית ראשון.

ההסבר הוא כך, עשרת השבטים גלו בשנת שש שנים לחזקיה מלך יהודה ובשנת תשע שנים להושע מלך ישראל נלכדה העיר שומרון "ויֶגֶל מלך אשור את ישראל אשורה וינחם בחְלַח ובחבור נהר גוזן וערי מדי" (מלכים ב, יח, יא). ושם (יז, כג) כתוב: "ויִגֶל ישראל מעל אדמתו אשורה עד היום הזה". השנה היתה ג' ר"ה (3205) לבריאת העולם, 133 שנה לפני חורבן בית ראשון.

לאחר גלות זו נפרדו עשרת השבטים והחלו להיעלם משבט יהודה, ובארץ ישראל נותרו רק בני שבט יהודה ומעט מבני שבט לוי, כמו משפחת עזרא הסופר ואחרים. לאחר חורבן בית ראשון גלו רוב שבט יהודה לבבל, ומכל שנים עשר השבטים של עם ישראל נותרו וזוהו בבבל ובישראל צאצאי שבט יהודה בעיקר. לכן בספר דניאל אנחנו מכונים יהודים, להדגיש כי אנחנו מצאצאי שבט יהודה ולא צאצאים של עשרת השבטים.

כך ניתן גם להסביר, מדוע כל הצאצאים של עם ישראל כונו יהודים, כיון שכמעט כל עם ישראל המזוהה עד היום הינו משבט יהודה. בהתאם לכך ניתן להסביר גם מדוע הכוהנים והלווים מכונים היום יהודים. הרי ברור לנו בוודאות מליאה, כי הכוהנים והלווים הם צאצאים של שבט לוי ובוודאי שאינם צאצאים של שבט יהודה, וא"כ, מדוע הם מכונים יהודים ולא ישראלים. והתשובה פשוטה, צאצאי שבט לוי הינם מיעוט קטן בקרב כל עם ישראל המזוהים היום כצאצאי שבט יהודה, ולכן כל עם ישראל המזוהים היום מכונים על שבט יהודה, ובכינוי יהודי אנו נותנים תיאור מדויק יותר מאשר בני ישראל/יעקב.

כאשר אנו מכנים כוהנים ולווים בשם יהודים, אין הכוונה שהם צאצאים של שבט יהודה, אלא הכוונה שהם עם ישראל, והולכים לפי רוב עם ישראל שהם צאצאים של שבט יהודה.

אנחנו מכונים יהודים החל מחורבן בית ראשון, ושם זה התפשט מאוד לאחר מכן, עד ששם זה הפך להיות לשם העיקרי של עמינו. בספר דניאל מוזכרים עם ישראל מספר פעמים בתור יהודים, כמו "גּוּבְרִין יהודאין" (דניאל ג, יב), או "אנת הוא דניאל די מן בני גלותא די יְהוּד" (דניאל ה, יג), ועוד, למרות שהם אישית היו מצאצאי שבט יהודה.

 

ועוד, מכאן חיזוק למסורת יהודי תימן בשמירת מסורת הלשון המדויקת. המילה "איש" או "אנשים" מתורגם בספר דניאל "גוברין" כמסורת יהודי תימן שגורסים ומתרגמים "גּוּבְרָא", ולא "גָבְרא" כפי שמנקדים עדות אחרות בגמרא ובתרגום אונקלוס לתורה.

 

 

מדור

הרב גמליאל

מדור הרב גמליאל
מדור

איש ימיני

מדור איש ימיני

מדור שתילי זיתים

מדור

שתילי זיתים

מדור שתילי זיתים

מדור אורחות הלכה

אורחות

הלכה

מדור אורחות הלכה

מדור שרש המנהג

מדור

שרש המנהג

מדור שרש המנהג
10 שנים למכון כתבי היד נוסח תימן
דפוס ברק