לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444

שעות פתיחה: א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00 

ברוכים הבאים! 

מדור חודש אלול

הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
חדשות
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
ראש השנה - איתמר מדינה

מסמכים חדשים בחתימת מרי יחיא יצחק הלוי זצ"ל בתימן

הדיין הרב אבירן הלוי, אסף, רכז ופרסם בשלושה הכרכים החשובים "איש ימיני" את תולדות חייו, תורתו ומסמכים רבים ביותר הקשורים בסבא רבא שלו, הרב יחיא יצחק הלוי זצ"ל, הרב הראשי של תימן. בספר, אוסף עצום של דברי תורה, מכתבים, הרשאות לרבנות ולשחיטה, הנהגתו, ועוד, בהם עמל הרב אבירן שנים רבות (1).

1) בשנת תשע"א יצאו לאור שלושה כרכים, ועפ"י דבריו שני כרכים נוספים על מרי יחיא יצחק הלוי זצ"ל נמצאים על מכבש הדפוס ועומדים לצאת לאור, אי"ה, בקרוב. זו הזדמנות נוספת להודות לו על המסמכים הרבים שנתן לי לפרסם בספרי הקודמים, בעיקר בשתי האנציקלופדיות לחכמי תימן ולקהילות היהודיות בתימן, עוד קודם שפרסם מסמכים אלו לראשונה בספרו.

 

א) 3 מסמכים חדשים בחתימת מרי יחיא יצחק

למוזיאון יהודי תימן ולמכון לחקר חכמי תימן מגיעים כל הזמן מסמכים רבים הקשורים ליהדות תימן, הן מסמכים בודדים והן קבצים של עשרות מסמכים המתעדים קהילות שלמות או משפחות מתימן. בין מאות המסמכים שהגיעו אלי לאחרונה מצאתי שלושה מסמכים שעליהם חתום מרי יחיא יצחק הלוי (2), ואותם אני רוצה לפרסם במאמר זה.

המסמך הראשון הוא מכתב ששלחו חברי בית הדין בצנעא בשנת תרס"ז – 1907, אל מנהיגי קהילת יהודי העיר צעדה שבצפון תימן, ובו אישור קבלת כספי הצדקה. המסמך השני הוא הרשאה לשחיטה שכתב מרי יחיא יצחק בשנת תרפ"ג – 1923 לתלמיד יחיא בן מרי משה נגאר מהישוב חאז. המסמך השלישי הוא הזמנה לדין תורה משנת תרפ"ז – 1927.  

 

2) שני המסמכים, הראשון והשלישי, וכן עשרות מסמכים נוספים הגיעו אילי באמצעות מר יחיאל לנדמן, יו"ר עמותת "חברים לרפואה" מבני ברק, ואני מודה לו מאוד על כך. המסמך השני ומסמכים נוספים הגיע אלי מפלוני שמצא אותם בגניזה של בית הקברות, וגם לו אני רוצה להודות על עשרות מסמכים ששלח לי בשנים האחרונות, ואשר את כולם מצא בגניזות השונות בדרך להטמינם בבתי הקברות השונים.

 

להלן פירוט המסמכים וניתוחם:

 

מסמך א' – מכתב רבני צנעא אל רבני העיר צעדה שבצפון תימן

המסמך עוסק בקשר שבין חברי בית דין צנעא וחכמי ומנהיגי יהודי העיר צעדה שבצפון תימן. זהו מסמך חדש אשר לא פורסם בספר "איש ימיני". בספר זה פרסם הרב אבירן חמשה מסמכים הקשורים לחכמי ומנהיגי העיר צעדה שבצפון תימן (3), ומסמך חדש זה מלמד על קשרים נוספים שהיו בין חכמי צנעא לחכמי העיר צעדה.

3) כרך א' ע' ת"ל – תנ"א. ארבעה המסמכים הראשונים שבספר "איש ימיני" נדפסו במקור ע"י אהרן גימאני בקובץ "דיני ישראל" כ- כא, ע' 285 ואילך, והן תשובות לשאלות ששאלו חכמי העיר צעדה את חכמי העיר צנעא, בשנים תרמ"ח – 1888, תרע"ו – 1916, תרע"ח – 1918, תרפ"ב – 1922, ותרפ"ז – 1927. מסמך שישי הוא אגרת ששלח הרב שמעון צבי הורוביץ ליהודי צעדה, ואינו קשור לחכמי צנעא.

 

מסמך זה הינו מכתב אשר שלחו חברי בית הדין צנעא: מרי יחיא קאפח, מרי יצחק יצחק הלוי ומרי אהרון בן שלום כהן ביום שישי ט' בתמוז ברי"ח למניין השטרות – תרס"ז – 1907. שלושה חכמים ודיינים אלו חתומים על מסמכים רבים מטעם בי"ד צנעא בשנים אלו (4).

4) על חכמים אלו ראה באנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א', ע' 234, 545, 250, ועל מרי יחיא יצחק ראה באריכות בספר "איש ימיני" שיצא לאור לאחרונה, באנציקלופדיה בערכו, ועוד. אותו הרכב חתום גם על התשובת מהשנים תרע"ו ותרע"ח.

 

המכתב מיועד לרב הראשי של העיר צעדה באותם שנים הרב יעבץ בן יעקב, ואל אחד מראשי הקהילה בעיר צעדה, ר' סעיד בן אברהם עראקי. הרב יעבץ ידוע לנו ממקורות שונים והוא שמש הרב הראשי של העיר צעדה, ומכיון שהעיר צעדה היא עיר הבירה של צפון תימן, כך שלמעשה שמש כרב ראשי לכל יהודי צפון תימן (5). ר' סעיד עראקי לא מוזכר באנציקלופדיה לחכמי תימן, והוא לא חתום עם מרי יעבץ על מסמכי בית הדין, ועם מרי יעבץ חתומים דיינים אחרים, ראה שם באנציקלופדיה. לכן נראה, כי ר' סעיד עראקי לא היה מדייני העיר ומרבניה, אלא ממנהיגי הקהילה, וכנראה מגבאי הצדקה בעיר (6).

5) שמו המלא של מרי יעבץ בן יעקב הוא מרי זכריה בן יעקב למשפחת יעבץ. ראה באנציקלופדיה שם ע' 221. הוא באופן אישי נהג לבקר מידי פעם בצנעא. הוא נפטר בשנת תש"ב – 1942, ואת מקומו כרב ראשי ליהודי צעדה וצפון תימן מילא תלמידו ונכדו הרב עובדיה יעבץ זצ"ל, אשר נפטר לאחרונה, ועד לפטירתו שמש הרב המקומי של קרית עקרון. בספר "עליית מרבד הקסמים" בע' 299 – 336 מתוארת עלייתו לארץ כולל הכנסתו לבית סוהר לאחר התנכליות כנגדו.

6) הוא גם לא מוזכר בסדרת המכתבים של מנהיגי יהודי צעדה ונגראן עם הרב שלום מנצורה בספר "עליית מרבד הקסמים" בעמודים הנ"ל, ונראה כי בזמן העלייה הגדולה גם הוא נפטר.

 

תוכן המכתב עוסק באישור קבלת סכום כסף בסך י"א ריאל, שהעבירו חכמי צעדה לצנעא, באמצעות השליח שלום בן יוסף רחבי. ממסמך זה ניתן להסיק, כי בצעדה היו מספר קופות צדקה: קופה על שם ספר התורה המקודש "אלמקאלחי", קופה ע"ש ספר התורה המקודש "אלעדני", וקופה ע"ש מרי שלום שבזי (7). המכתב בהעתקת מרי יחיא קאפח. סכום הצדקה בסך י"א ריאל חולק "לעמילי תורה", תופעה נדירה בתימן, שכן בתימן נהגו כרמב"ם שאין להנות מלימוד תורה, ולכן כל הרבנים, כולל הרבנים הראשיים וביניהם מהרי"ץ ומרי יחיא יצחק הלוי התפרנסו מעמל כפיים מבורך. נראה, כי כסף זה חולק בעיקר לעניים ביותר שבין תלמידי החכמים בעיר צנעא, בה התקיימה בתקופה זו ישיבה, מה שלא היה מקובל אף בצנעא בתקופות אחרות, ולא הי מקובל באזורים אחרים של תימן.

7) על ספר התורה המקודש "מקאלחי" ראה בספר "לבניכם ספרו" שכתב גלעד צדוק (בני ברק תש"ס) ע' רנ"ה. הספר היה בעיר ד'מאר שבמרכז תימן. שם בע' רס"ב כתב גלעד כי היו כעשרים ספרי תורה מקודשים המכונים "עדני", ולא ידוע בדיוק לאיזה ס"ת הכוונה. ונראה, כי הכוונה לס"ת "עדני" הנפוץ והמפורסם שהיה בכפר אלקארה שבנפת חאשד במחוז צנעא (שם ע' רס"ב).   

 

חברי בית דין צנעא היו בקשרי ידידות וקשרים בשאלות הלכתיות עם חכמי ומנהיגי העיר צעדה, וממסמך זה ניתן ללמוד על סוג קשר נוסף ביניהם, באמצעות תרומות כספיות שהעבירו חכמי צעדה לחכמי צנעא.  נראה, כי זהו ביטוי נוסף לקשרים הטובים שהיו בין החכמים הללו. 

 

להלן הנוסח המלא של המסמך:

 

יום ו' ט' תמוז ברי"ח

לכבוד הדרת פנת יקרת החכמים השלמים אוהבי תורה ולומדיה עושי צדקה וחסד

כמה"ר יעב"ץ בן יעקב הי"ו וא"ח כמה"ר סעיד בן אברהם אלעראקי הי"ו   שלום!

מכתבכם הנעים קבלנו מאת ידידנו סאלם בן יוסף אלרחבי הי"ו, ואת הסך הנשלח

הרשום במכתב ג"כ קבלנו והוא י"א ריאל כמקובץ מקופת אדנינו אלמקאלחי ואלעדני

ותנא דידן כמהר"ש שבזי זכות כולם ת"ע, ונתחלקה לעמילי תורה להעלות נ"ר

תמיד לפני אבינו שבשמיים. וזכותם של צדיקים הנז' תגן בעדכם ובעד הנודרים

ומתנדבים לעילוי נשמותיהם עד כסא כבוד אבינו מלכינו והוא ברוב רחמיו

ישגיח עליכם בעין מעלתו ותזכו גם אתם גם המתנדבים לאורך ימים ושנות

חיים בהני תלת דאמור רבנן בני סמיכי וחיי אריכי עם עושר ונכסים וכבוד ויריק

לכם ברכה עד בלי די כנפשכם הרמה ובנפש מוקיריכם וחפצים בטובתכם

 

         הצעיר  הארון בן                           הצעיר יחיא בן                 הצעיר יחיא בן

סאלם אלכהן יצ"ו                         מוסי' יצחק יצ"ו                 סלימאן אלקאפח יצ"ו

 

  

 

מסמך שני – הרשאה לשחיטה משנת תרפ"ג – 1923

מרי יחיא יצחק הלוי הסמיך רבנים ושוחטים רבים בתימן, והרב אבירן פרסם 25 מכתבי הסמכה, שבעה מיהם מכתבי הסמכה לרבנות ולפיקוח על השחיטה וי"ח מיהם מכתבי הסמכה לשחיטה (8).

8) בספר "איש ימיני" כרך ב' ע' נ"א – קכ"ב. הרשאה נוספת לרבנות נמצאת בכרך א' ע' רמ"א.

 

במאמר זה אני רוצה להוסיף עוד מכתב הרשאה לשחיטה, אשר נתן מרי יחיא יצחק הלוי ביום רביעי כ"ב בסיון תרפ"ג – 1923, לתלמיד יחיא בן מרי משה נגאר מהישוב חאז, הנמצא בנפת המדאן מצפון מערב לצנעא (9).

 9) סמוך לעלייה לארץ חיו בישוב חאז כשבעים משפחות יהודיות, אחת הקהילות היהודיות הגדולות ביותר בתימן. ראה על כך באנציקלופדיה לקהילות היהודיות בתימן ע' 189.

את המסמך מצאתי מודבק לכריכת סידור דפוס "תכלאל עץ חיים" עם הפירוש שחיבר מהרי"ץ, נוסח בלדי. הסידור המתולע הושלח לגניזה שבבית הקברות, והוצא משם ע"י אחד מידידי החפץ בעילום שם. בצד הנוסף של הכריכה מצאתי מסמך הרשאה נוסף לשחיטה שקיבל אביו, מוסא בן יוסף נגאר מהישוב חאז. על הסידור מוטבעת חתימה שהוחתמה בארץ: "מהרשי"נ ס"ט". נראה, כי בסידור זה, בו התפללו בני משפחת נגאר, שמרו האב ובנו את מכתבי ההרשאה שקיבלו, והם הושלכו לגניזה יחד עם הסידור וספרים נוספים. היה זה תופעה מקובלת בתימן ובשנים הראשונות בארץ לשמור בתוך הספרים מסמכים חשובים הקשורים למשפחה, וכאן מצאתי תופעה מיוחדת בו הדביקו את המסמכים לכריכת הספר. במוזיאון ליהודי תימן שבבני ברק, שבניהולי, ישנם דוגמאות נוספות לספרים שהוצאו מתוך הגניזות שבבתי קברות, ואחד מיהם הוא רמב"ם ספר דפוס משנת ש"י – 1550, ובשולי הדפים הועתקו הלכות הרמב"ם מחלקים אחרים של הי"ד החזקה, ובשולי  דפים נוספים מצאתי חתימה של בי"ד מהעיר ביצ'א על פסק דין בנושא חלוקת ירושה בין אחים. הספר הובא לארץ מביצ'א.

 

נוסח ההרשאה הוא הנוסח הרגיל, והוא דומה מאוד לכתבי הרשאה אחרים שכתב מרי יחיא יצחק הלוי, בשינויי לשון קלילים ביותר.

להלן נוסח ההרשאה:

 

הין בא לפני התלמיד הישר יחיא בן מרי מוסי' אלנגאר ממתא חאז והסדיר

דיני שחיטה וטרפיות, ושאלתי אותו על פה והשיב על אסור אסור ועל מותר

מותר, מלתא בטעמא. וגם סר הסכין והרגיש בפגימה דקה, וכבר שחט עופות.

על כן נתתי לו רשות לשחוט בהמה חיה ועופ לו ולאחרים מבלי מחאה

משום אדם ובלבד שיהיה מחזר על הלימוד וזהיר ביראת שמים כי היא

העיקר, ואז חפץ ה' בידו יצלח ויגדיל תורה ויאדיר, יום רביעי כ"ב סיון

ברל"ה

חתימה מסולסלת         הצ' יחיא בן מוסי' יצחק יצ"ו

    

תוספת מאוחרת: (תרפ"ג ליצירה)

 

  

 

מסמך ג' – הזמנה לדין תורה משנת תרפ"ז - 1927

הרב יחיא יצחק הלוי שלח הזמנות להבחן או לדין תורה. מסמך אחד מפורסם בספר "איש ימיני", והוא הזמנה לדין תורה לסלימאן בן יוסף סרי וסעיד בן סעיד סיבהי מהישוב חצר שבנפת כ'ולאן ממזרח לצנעא, ביום רביעי י"ב באייר תרס"ח – 1908 (10).

10) כרך ב' ע' קל"ד.

 

עדות נוספת על הזמנה להבחן מופיעה בספר, כפי שמעיד הרב משה בשארי, ממחוז ד'מאר שבמרכז תימן, ובארץ שמש רב מושב ישעי, על הזמנה שקיבל אביו בא' במרחשון תרפ"ה (11). הזמנה זו כללה מבחן לאביו מרי שלמה בן שלום בשארי ולו, ולאחר ההצלחה במבחנים שניהם קיבלו היתר לרבנות מחכמי העיר צנעא.

במאמר זה אני רוצה לפרסם מסמך נוסף העוסק באותו נושא, נוסף על המסמך היחיד ועדות שנייה הנ"ל, ובו הזמנה לדין תורה.

מסמך ג' הוא הזמנה לדין תורה שכתב מרי יחיא יצחק הלוי ביום שני כ"ז בסיון ברל"ח לשטרות – תרפ"ז – 1927 (12).

11) כרך ג' ע' תקל"ה.

12) את המסמך יחד עם עשרות מסמכים נוספים מסר לי מר יחיאל לנדמן מבני ברק.

 

להלן נוסח המכתב:

וצאל (הופיע) יחיא בן מוסי' אלהובה מן יהוד ג'ימאן יק"א (?)

                         ישראל בן יחיא אלנדאף לדי ב"ד (לבית דין) צנעא יע"א (יעזרם אל)

                         והד'א מקאם שלש הזמנות אלחד'ר אלמכ'אפא (?)

          יום ב' כ"ז סיון ברל"ח   חתימה מסולסלת  (יחיא בן מוסי' יצחק יצ"ו)

 

 

 

 

ב) עדות נוספת של מר שלום דראמי מהרצליה על פעילות מרי יחיא יצחק להצלת יתומים

בשנים אלו אני עוסק באחד הפרויקטים הגדולים והחשובים, העוסק בתיעוד הגדול ביותר של חיי היהודים בדור האחרון של גולת היהודים בתימן והתיישבות התימנים בארץ לאחר הקמת המדינה. הפרויקט מכונה: "תיעוד חיי היהודים בתימן - ראיונות הצלה" (13). במסגרת הראיונות הללו נתקלתי באחד הראיונות החשובים מאוד, בו תיעד מר שלום דראמי מהרצליה בשנים תש"ס ותשס"ו, כיצד גייסו אותו מרי יחיא יצחק הלוי ומרי יוסף שמן, שניהם זצ"ל, להציל יתומים. להלן פרטים תמציתיים עליו ועל פעילותו, מתוך עדותו, הקשורים להתאמתו למשימה אותה הטילו עליו שני הרבנים דלעיל.

13) במסגרת זו אני מתמלל כאלף זקנים וזקנות מעולי תימן לצורך תיעוד פרטני של החיים השוטפים של כל ישוב וישוב בתימן. מלאכת הראיונות בוצעה על יד עמותת "אעלה בתמר" בראשות מר ישראל קיסר ומר שלום סרי, ונמשכה כעשרים שנה, והשתתפו בו כמאה מראיינים מתנדבים, וביניהם מר פלטיאל גיאת, עורך כתב עת חשוב זה. מר שלום דראמי התראיין פעמיים, פעם ע"י המתנדבת הגב' מזל שרעבי ביום כ"ד באלול תש"ס (24/9/00), ופעם שנייה ע"י המתנדבת הגב' בתשבע טוביה בתאריך כ"ח בשבט תשס"ו (26/2/06).

תוצאות המחקר והסיכומים עומדים לצאת לאור, אי"ה, בשנתיים הקרובות בשיתוף פעולה עם עמותת "המכון לחקר חכמי תימן". 

 

מר שלום דראמי חי בזמן הראיונות בעיר הרצליה. הוא נולד בשנת תרע"ו - 1916 בעיר רדאע והתייתם מאביו בגיל צעיר, מצבו היה קשה ולכן נסע לעיר עדן, ואף שהה 4 שנים באסמרה שבחבאש. בשלב מסויים עבר לגור בעיר צנעא, עסק במסחר ופתח חנות בצנעא, ואף התפרנס מממסחר ומהסעות אנשים לעדן על גבי חמורים. הוא הרבה להסתובב ברחבי תימן והיה בקי בדרכים. הוא נחשב כאיש העולם הגדול, ובמסגרת עסקיו אף היה הראשון שרכב ומכר אופניים בתימן. מסחרו ונסיעותיו אלו הגיעו לידיעת שני הרבנים הללו, והוא היה הדמות המושלמת לצורך הסוואה והברחת יתומים. הרבנים ביקשו לרתום אותו למען המצווה הקדושה של הצלת היתומים מידי האסלאם, ולנצל את נסיעותיו הרבות לצורך עסקים ואת הכירותו את הדרכים. הוא אכן היה שליח נאמן של הרבנים והצליח להציל ולהבריח יתומים רבים תוך כדי הסכנה הגדולה ביותר הכרוכה בכך. לאחר העלייה הגדולה לארץ סייע בקליטת העולים, ואף זכה במכתבי הוקרה מאת הרב יוסף קאפח והרב יחיא אלשיך זצ"ל, ושר התקשורת והדואר דאז מר ישראל ישעיהו ז"ל, שהעידו כי הכירו אותו בפעילותו למען היתומים. הוא אף זכה לקבל את "אות על"ה" – עיטור לוחמי המדינה, מטעם משרד הבטחון על פעילותו. 

נושא זה חשוב מאוד, כיון שכמעט כל התיאורים בנושא היתומים עוסק בהם עצמם, וכן ברבנים ופעילי ציבור שתיאמו את מלאכת ההברחה, אך כמעט ואין בנמצא תיאור של המבריחים עצמם, אלו שלקחו בפועל את היתומים, סיכנו מאוד את חייהם, הסוו אותם, והובילו אותם  ברחבי תימן והסתכנו בדרכים.

תיאורו של מר שלום דראמי הוא אחד התיאורים הבודדים, המתארים כיצד לקח את היתומים, באילו דרכים נסע, באילו תחבולות והסוואה נקט, ועוד. פרטים נוספים עליו יתפרסם, אי"ה, בספר המסכם את הפרויקט.

להלן תמלול קטע קצר מדבריו בראיון:

"אני קונה קצת סחורה מעדן, ויש לי חנות בצנעא, השכנים שלי בית אלנוני, יחיא נוני... אני קונה חמורים ולוקח אנשים לתעיז.. ואני כבר מפורסם בצנעא. הרבנים שמעו עלי שאני לוקח משפחות, באו אלי... מרי יצחק הלוי ומרי יוסף שמן, בא אלי ואמר שלום שלום, אני בא אליך, אתה מוכרח לעזור לנו, יש לנו כמה יתומים, ניתן לך שתרויח משהו שיכסה לך (הוצאות). אמרתי יש לי חנות. אמר לי שלוחי מצוה אינן נזוקים, אנחנו נעזור לך ותעביר לנו (את היתומים). קבעתי איתו ביום ראשון. אני קונה חמורים ושקיות כי יש ילדים קטנים, יושבים על החמור. היה צריך לתכנן איך צריך לצאת מקא אל יהוד (שכונת היהודים)... הייתי מכ'זן (לועס קאת) איתם, הייתי צריך לקנות אותם (את השומרים). השערים, באב אל קאע, קרוב לשכונת היהודים, יש שם קבר רבי פנחס, כשני ק"מ, תחת ההר, יש מעיין, הולכים יהודים בשני וחמישי להתפלל שם. הייתי מנצל את הילדים והנשים, כאילו הם הילדים שלהם. הייתי לוקח לי לפעמים בחורים בני עשרים שמבקשים שאני אקח אותם לעדן בלי כסף, (ובתמורה) שיעזרו לי עם הילדים... מעמיס אותם על החמור ולוקח אותם למחנה חאשד. הייתי משנה את (מסלול) הדרכים פעם דרך אלצ'אלע. אח"כ כשהתחיל הרשע, מעביר חלק לכמה מקומות. פעם האחרונה לקחתי (אותם) דרך המשרק (מזרח), מצנעא חמשה ימים לרדאע, ומשם חמשה ימים לכוור. שם יש כמו מלכים, השולטים על האזור... שלטון צאלח. אמרתי לו יא שולטאן, תשמע אני נותן לך רווח, תוכל להרויח הרבה כסף. ובכן יהודי יעבור דרככם וישלם רק מה שצריך... הייתי רוקד עמו (14). היה מכין לי את המשאית והאוטו לעדן דרך אביאן" (15).               

 

בקטע זה הוא מתאר את ההיכרות עם רבני צנעא: מרי יחיא יצחק הלוי הרב הראשי של תימן ומרי יוסף שמן מגדולי הרבנים בצנעא, הוא פחד ואמר כי יש לו חנות והם הבטיחו לשלם לו קצת מהחזר ההוצאות. הוא קנה את לבם של השומרים ולעס איתם קאת, שכידוע זה התחביב הלאומי בתימן, וליד קבר רבי פנחס הקדוש שמחוץ לחומת העיר, אליו היו רבים הולכים ל"זור"- עלייה לקברות צדיקים, ערבב את היתומים עם ילדי הנשים שבאו להתפלל, כדי להסוות את ההברחה. הוא ניצל גם בחורים שרצו להגיע לעדן שיסייעו בידו בהברחת היתומים. בקטעים נוספים הוא מתאר כיצד הבריח את הילדים היתומים הקטנים ביותר בתוך שקים ומעליהם הניח עשבים או פירות וירקות, כאילו הוא מוכר סחורה.

14) בהקלטות ניתן לשמוע את השירים שהיה שר למושל בכדי לקנות את ליבו. לא מן הנמנע שאף נתן למושל לשתות משקה חריף האסור על המוסלמים בכדי להתחבב עליו.

15) הדרך הקצרה ביותר מצנעא לעדן שבדרום הרחוק ביותר של תימן הוא דרך קעטבה ואלצ'אלע, ולכן כדי לא למשוך תשומת לב הוא שינה מידי פעם את המסלולים, פעם דרך תעיז, שעדיין מדובר בדרך המלך ובשטח שבשליטת האימאם של תימן, ומתיאורו ניתן ללמוד כי בפעם האחרונה הוביל את היתומים דרך העיר כוור, הנמצאת ממזרח לעיר ביצ'א, שהיא ממזרח לתימן. דרך זו היא ארוכה מאוד, ויש בה סכנות ויתרונות. היתרון החשוב ביותר במסלול זה הוא, כי שטח זה אינו בשליטת האימאם אלא היה בשליטת מושלים מקומיים שנהנו מחסות הבריטים. עפ"י עדותו, הוא שיחד ושילם כסף רב לשליט המקומי ואף התחבב עליו ושר ורקד עמו, והוא למעשה הפך את המושל המקומי בתמורה לכסף למשתף פעולה בנושא הברחת היתומים. על מסלולי הנסיעה של העולים המתארים גם את שני המסלולים הללו ראה את המפה שצירפתי בראש הספר "עליית מרבד הקסמים", כפי שכתב הרב שלום מנצורה בעריכת כותב שורות אלו. שם בע' 31 מתאר הרב מנצורה הברחה נוספת של יתומים.

 

 

ג) על השפעתו של מרי יצחק הלוי בתימן

בשלושה הכרכים של הספר "איש ימיני" מוזכרים אישים ומקומות רבים בתימן, המלמדים על השפעה עצומה של מרי יחיא ברחבי תימן. בספר נושאים רבים כמו: תשובות לשואלים, הסמכות לשחיטה ולרבנות, השכנת שלום בין אנשים ובין בני זוג, פעילות צבורית עניפה ביותר למען היהודים בתימן, החל בקשרים עם האימאם והמושלים המוסלמים, המשך בקשרים עם אישים וגורמים מחוץ לתימן, כגון: טורקיה כמדינה ואמפריה השולטת על תימן, למוסדות בפריז, לארץ ישראל: לרב קוק, לרבני טבריה, לידידו הרב אברהם נדאף שעלה לארץ והתגורר בירושלים, לפעיל העלייה יבניאלי, ועוד.

בשורות מעטות אלו אני רוצה לנתח במעט את מדת השפעת מרי יחיא יצחק בפרט, ובית דין צנעא בכלל, במאות השנים האחרונות, על כל רחבי תימן.

פירוט המקומות בתימן המוזכרים במאמר זה מבוססים על שלושה הכרכים הראשונים מספר "איש ימיני" שכבר יצאו לאור, ויש להדגיש כי שני הכרכים הבאים הרביעי והחמישי טרם יצאו לאור. בכרך הרביעי מפורט גם "פנקס השליחות" ובו מאות מקומות בתימן משם אסף השד"ר ר' שלמה נדאף את התרומות לקהילה התימנית בירושלים, עפ"י הנחיות מרי יחיא יצחק הלוי. ולכן זהו ניתוח זמני ולא סופי, ורק לאחר פרסום שני הכרכים הנוספים על מרי יחיא הלוי, העומדים לצאת לאור בקרוב, יהיה  מקום לערוך סיכום סופי.

את רשימת המקומות המוזכרים בספר אספתי וריכזתי, ואני רוצה לחלק אותם לשתי קבוצות, רשימת הישובים הנמצאים במחוז צנעא, והקבוצה השנייה היא רשימת הישובים מחוץ למחוז צנעא הנמצאים בשאר מחוזות תימן. בהמשך יובא מיקום הישובים וניתוח הנתונים. המיקום הגיאוגרפי של המקומות מבוסס על האנציקלופדיה לקהילות היהודיות בתימן.   

להלן פירוט המקומות:

מחוז צנעא

אסנאף – בנפת כ'ולאן ממזרח לצנעא

בני בהלול – כפר ואזור ממזרח לצנעא

בני עואם – נפת חגה, מצפון מערב צנעא

ג'יל -  היו מספר מקומות בשם אלג'יל, ונראה כי הכוונה לג'יל אלגוף, הנמצא מצפון מזרח לצנעא

ג'ימאן – עיירה בנפת בני בהלול, מרחק של כארבע שעות הליכה מצנעא

גמימת שהארה – בנפת חאשד, הנפה הצפונית ביותר של מחוז צנעא

גרוף – לא ידוע לי בודאות האם מדובר בכפר בנפת כ'ולאן שממזרח לצנעא או בכפר הנמצא במחוז רדאע.

חראז – אזור גדול במערב מחוז צנעא, כ-80 ק"מ מצנעא, על ציר הדרך לעיר הנמל חודידה הנמצאת במערב תימן.

חאשד – נפה הצפונית ביותר במחוז צנעא. אין הכוונה למחנה העולים "חאשד" שנבנה סמוך לעלייה ליד העיר עדן.

כוכבאן – עיר במחוז צנעא, כ- 30 ק"מ ממערב לעיר צנעא

כ'ולאן – הכוונה, כנראה, לנפה ממזרח לצנעא ולא נפת כ'ולאן הנמצאת בצפון תימן

אכמה או כומה – נפת בני בהלול שבמחוז צנעא (16)

16) בצילום ניתן להבחין כי במסמך כתוב "אלאכמה" ולא כומה, והמעיר כתב שם כרך ב' ע' ק"ה בהערה 3, כי "צריך להיות אלכמה", ובהערה הקודמת כתב כי היא נמצאת במחוז בני בהלול. ויש לדייק כי "בני בהלול" היא נפה במחוז צנעא ואינה מחוז עצמאי. באנציקלופדיה לקהילות לא מצאתי את שם הכפר, לא בשם "אכמה" ולא בשם "כומה", ונראה כי מדובר בכפר קטן מאוד שלא חיו בו הרבה יהודים.

 

כ'מיר – עיירה חשובה בנפת חאשד, מהישובים הצפוניים ביותר במחוז צנעא

לגאם – כפר בנפת בני בהלול שבמחוז צנעא

מדיד – ישוב באזור נהם, מצפון לעיר צנעא

מווסם – כפר בנפת חאשד בצפון מחוז צנעא

מוצ'מאר – כפר יהודי עתיק בנפת חראז, מדרום מערב לעיר צנעא, בדרך לעיר הנמל חודידה

מחוית – נפה ועיירה במרחק של כ-60 ק"מ ממערב לעיר צנעא

מנאכ'ה – העיר הגדולה בנפת חראז, כ-80 ק"מ מדרום מערב לעיר צנעא

נהם – אזור מצפון לעיר צנעא

סעואן – כפר בנפת בני חשיש ממזרח לעיר צנעא

צבר – כפר בנפת מחוית ממערב לעיר צנעא

קצר – ישוב בנפת כ'ולאן ממזרח לעיר צנעא

קרית אלקאבל – כפר במרחק של כ-15 ק"מ מצפון מערב לצנעא

רבוע – כפר בנפת כ'ולאן ממזרח לצנעא (17)

17) הכפר נקרא גם "סוק אלרבוע" או "רבוע כ'ולאן", על שם שהיה כפר בנפת כ'ולאן ממזרח לצנעא, והיה סמוך למקום השוק המרכזי באזור, אשר התקיים כל יום רביעי בשבוע. המקום מוזכר כמקום ממנו הגיע התלמיד סאלם בן יחיא וחש לקבל הרשאה לשחיטה, שמקום מגוריו היה בעיר סדה. ויש להעיר כי היו מספר מקומות בתימן בשם כ'ולאן על שם השבטים המוסלמיים, כאשר שני האזורים הגדולים ביותר היו ממזרח לצנעא ובצפון תימן.

 

 

המקומות המוזכרים בספר משאר מחוזות תימן

מחוז איב – דרום תימן, הישוב המוזכר במחוז הוא גבל בני חארית (18)

18) בכרך ב' ע' ע"ז מפורט כתב הרשאה שנתנו רבני צנעא למרי סעיד בן בן מוסלים להיות אחראי ולפיקוח על השחיטה באזורו. מסמכים אלו נשלחו ע"י בן משפחתו מר ישראל בן יחיאל גם לכותב שורות אלו לפני מספר שנים, וכותב שורות אלו עומד לפרסם מסמכים נוספים.

 

נפת ביצ'א – דרום מזרח תימן

מחוז ד'מאר – מרכז תימן: צ'אף

חידאן – עיר בצפון תימן

מחוז ירים – מחוז גדול בדרום מרכז תימן. הישובים במחוז: גחזאן, סדה, עראם וצ'אהרה

עדן – הדרום הרחוק ביותר של תימן

צעדה – צפון תימן

רדאע – עיר ומחוז במרכז תימן

תעיז – עיר ומחוז בדרום תימן

 

פרישת הישובים הקשורים במרי יחיא יצחק הלוי מלמדת כי הוא פעל כמעט בכל רחבי תימן, ומדובר א"כ, על השפעה עצומה. הוא פעל בכל אזור מחוז צנעא וכן ברוב מחוזות תימן. מחוז תעיז כמעט ולא מוזכר, למעט המקרה היחיד של שליחת מרי יחיא נחום לבחון את מרי חיים סנואני בצעירותו. ממחוז איב הגיע תלמיד חכמים אחד כדי לקבל הרשאה להיות ממונה על השחיטה במחוז איב, ואף זוהי תופעה יחסית נדירה, כיון שהמרחק היה גדול מאוד, מספר ימי הליכה, והדבר מלמד על החשיבות שייחס אותו חכם לבוא לקבל הרשאה ולהיות ממונה על השחיטה מטעם בי"ד צנעא.  

 

לשם השוואה, רשמתי את המקומות המוזכרים בכל ספרי מהרי"ץ, הנחשב לגדול חכמי תימן ובעל ההשפעה הגדולה ביותר בכל ההסטוריה של גולת היהודים בתימן (19).

19) את רשימת המקומות המוזכרים בספרי מהרי"ץ, ראה בספרי "חכמי ישראל שבתימן- מהרי"ץ", בני ברק תשנ"ד, ע' 21 הערה 59.

 

להלן שמות הישובים:

גבלה שבמחוז איב, גחאף שבדרום מחוז רדאע, חגה שבמערב צנעא, חידאן שבצפון תימן, ירים שבמרכז תימן, כ'או שבמחוז ירים, מכ"א עיר נמל בדרום מערב תימן, ממערב לתעיז, סודה שבמרכז תימן, עדן הדרום הרחוק ביותר של תימן, פתחה היא סדה שבמחוז ירים, צ'אלע שבמחוז תעיז בדרך לעדן, צעדה שבצפון תימן, רדאע שבדרום מרכז תימן, שרפה שבמחוז צנעא, ותנעם שבמחוז צנעא.

 

השוואת המקומות הרשומים בספרי מהרי"ץ, שהיה רב ראשי לתימן במחצית השנייה של המאה הי"ח, לעומת השפעת מרי יחיא יצחק הלוי, אשר פעל בעיקר במחצית הראשונה של המאה העשרים, מלמד כי לא חלו שינויים מהותיים בהשפעת הרבנים הראשיים לתימן ובית הדין צנעא, בתקופה זו של כמאה וחמישים עד מאתיים שנה. עיקר ההשפעה של בית דין צנעא היה במרכז תימן ובעיקר במחוז צנעא, שכן ממחוז זה הגיעו רוב השאלות ההלכתיות לבית הדין. המרחק למחוזות אחרים גבל בהליכה של 5 - 10 ימים לכל כוון, ולכן בשאלות השוטפות השתדלו לא להפנות שאלות לבית דין צנעא, והדבר אף לא היה מציאותי. מישובים רחוקים שלחו שאלות רק בנושאים מהותיים וחשובים ביותר, וזאת באמצעות שליחים. אם היה רצון להכיר באופן אישי את חכמי צנעא טרחו ובאו חכמים אלו עם השאלות לחכמי צנעא.

מהמחוזות הקרובים יותר למחוז צנעא, כמו מחוז ד'מאר ורדאע, הגיעו יותר שאלות לבי"ד צנעא מאשר המחוזות הרחוקים יותר, שכן הקשרים היו רציפים יותר באופן יחסי.

אצל שני גדולי החכמים, מהרי"ץ ומרי יחיא יצחק, לא מצאתי קשר ישיר עם נפת חבאן, שהוא האזור המזרחי והרחוק ביותר של תימן. כמו כן לא מצאתי קשרים ישירים עם נפת ביצ'א הנמצאת במזרח הרחוק של תימן. אמנם, בספר "איש ימיני" כתוב (20), כי למרי יחיא יצחק היה קשר גם עם יהודי ביצ'א, אך עיון מדוקדק בקשר זה מלמד, כי לא היה קשר עם יהודים בביצ'א, אלא מדובר במקרה חד פעמי, בו שלושה יהודים מביצ'א הגיעו לבית הדין בצנעא, כדי שיסייע בידם אצל האימאם היושב בצנעא. ונראה כי הדבר היה נדיר במיוחד עקב המלחמות שהיו שם, ושלושה יהודים אלו נדדו ברחבי תימן להערכתי, גם כדי למצוא אפשרות לגור במקום אחר עד יעבור זעם, כך שברור לי כי לא היה קשר ישיר בין חכמי צנעא ליהודי ביצ'א.

20) כרך ג' ע' תקע"א עפ"י עדות ר' מאיר לוי בנו של מרי יחיא יצחק הלוי.

 

הקשר עם העיר עדן, למרות שהיא העיר הדרומית ביותר בתימן, היה קשר ישיר ורציף למרות המרחק הגדול, בעיקר בזכות הקשר הרציף עם עיר הנמל והקשר לעולם שמחוץ לתימן. יהודים רבים היו נוסעים מצנעא ומרכז תימן לעיר עדן לצורך קניית סחורות או לצורך עלייה לארץ. מעיון בכל ספרי מהרי"ץ ומרי יחיא יצחק ניתן להבחין כי לא היה קשר ישיר ורציף עם מחוז תעיז. אצל מהרי"ץ מוזכר הישוב צ'אלע שהיה במחוז תעיז, אך מעיון במפת תימן ניתן לראות, כי הישוב ממוקם על אם הדרך לעיר עדן, ולכן סביר מאוד כי אף מרי יחיא יצחק היה בקשר עם יהודי אלצ'אלע, אלא שלא מצאנו עדיין מסמכים המחזקים זאת. כמו כן ניתן לראות כי לא מצאנו קשרים של שני החכמים עם יהודי נג'ראן שבקצה הצפוני ביותר של תימן, שבתקופות מסויימות היו חלק מסעודיה (21).

21) את החומר הכמעט יחיד על יהודי נג'ראן פרסמתי בספר "עליית מרבד הקסמים" ע' 299 - 336. חומר נוסף על חיי היהודים בנג'ראן נמצא בפרויקט "תיעוד חיי היהודים בתימן - ראיונות הצלה", העומד לצאת לאור בקרוב.

  

מהרי"ץ עמד בקשר עם יהודי עיר הנמל מוכ"א הנמצאת במערב לתימן במקביל לעיר תעיז, בעוד שהרב יחיא הלוי לא עמד בקשרים עמם, והדברים פשוטים, שכן בזמן מהרי"ץ היתה קהילה יהודית גדולה בעיר מוכ"א עקב חשיבותה כעיר נמל מרכזית בתימן, קודם שהבריטים הפכו את עדן כעיר נמל המרכזית שלהם, ולכן היו לה קשרים עם מרכז תימן, בעוד שבמאה העשרים לא חיו יהודים בעיר, שכן העיר ירדה בחשיבותה עקב העובדה כי הבריטים ריכזו את כל פעילותם הימית, ונתיב השיט הבינלאומי עבר דרך עיר הנמל עדן.

בספר (22) מוזכר הקשר בין מרי יחיא יצחק למחוז תעיז, בזה ששלח את שליחו הנאמן מרי יחיא נחום לתהות על קנקנו של מרי חיים סנואני כאשר נודע כתלמיד חכמים צעיר לימים. עפ"י המתואר, מרי יחיא נחום הגיע לנפת חוגריה שבמחוז תעיז שם חי מרי חיים סנואני, ושם בחן במעמד מרגש את מרי חיים סנואני בצעירותו. ונראה כי היה זה מקרה יחיד יוצא דופן במיוחד שאינו מלמד על הכלל, שכן לא מצאתי במאות מסמכים וכתבי יד קשר רציף שהיה בין חכמי צנעא לחכמי מחוז תעיז. ואולי הדבר קשור לשתי העובדות הבאות, ראשית, אביו של מרי חיים סנואני הגיע לחוגריה ממחוז ירים, מחוז הנחשב עדיין כמרכז תימן, ושנית, האימאם יחיא שלח את בנו אחמד להיות המושל של מחוז תעיז, ולאחר שרצחו את יחיא שהיה אוהד גדול ליהודים, חזר אחמד וניצח את המורדים שרצחו את אביו. סביר מאוד שבזמן בו יש קשר רציף בין האימאם בצנעא לבנו בתעיז, נוצר קשר גם בין חכמי צנעא לחכמי תעיז (23).

22) כרך ג' ע' תקמ"ג, ומקור הדברים בספר "דרך צדיקים" ע' 56 שכתב הרב אברהם לוי, ובספר "מקום מקדש" ע' 7 בשם ר' שלמה, אחיו של מרי חיים סנואני זצ"ל.

23) על רצח האימאם ועל אחמד כמושל תעיז ראה בספר "עליית מרבד הקסמים" ע' 34.

 

ניתן להבחין, א"כ, כי השפעת בית דין על צנעא על רחבי תימן היתה בעיקרה במחוז צנעא ומרכז תימן מדרך טבע, שהם עדיין מרחקים גדולים בתקופה זו של חוסר במכוניות וההליכה הרגלית היתה אורכת מספר ימים בין ישוב לישוב אפילו במחוז צנעא. השפעתו היתה גם באזורים הרחוקים יותר, וככל שהמרחק היה גדול יותר כך הקשר היה רופף יותר. שונה המצב לגבי העיר עדן, שהיא בקצה הדרומי ביותר של תימן, אך העובדה כי היא עיר נמל בינלאומית בשליטת הבריטים ואף בתקופות שונות, גרמו לכך כי היה קשר כמעט רציף בין צנעא לבין עדן, שכן רוב הסחורות הגיעו מעדן לצנעא וכן להיפך, ועל כן כל הישובים על אם הדרך הרוויחו מכך, כמו למשל אלצ'אלע שהיא בקצה המזרחי של מחוז תעיז היושבת על הציר שבין צנעא לעדן. שונה הדבר לגבי מרכז מחוז שרעב, שם היה קשר רופף יותר, והקשר החזק ביותר בין יהודי מרכז תימן למחוז תעיז היה בעיקר ל"זיארה" לביקור ולתפילה בקברו הקדוש של מרי שלום שבזי, לשם הלכו בעיקר החולים או לפני העלייה לארץ.

ראוי לציין את הקשרים השוטפים באופן יחסי עם רבני העיר צעדה הנחשבת כעיר הבירה של צפון תימן, ואת הקשרים עם רבני העיר רדאע וד'מאר, שתי הקהילות היהודיות הגדולות ביותר בתימן והנמצאות עדיין במרכז תימן.       

בגלל המרחק העצום בין צנעא לבין ביצ'א והמרחק הגדול עוד יותר לנפת חבאן, לא מצאתי עד היום אף קשר ישיר בין בי"ד צנעא לאזורים אלו, לא בזמן מהרי"ץ ולא בזמן מרי יחיא יצחק.

סיכומו של דבר, כי בכל המסמכים הללו ניתן לראות השפעה עצומה של מרי יחיא יצחק הלוי ברוב מחוזות תימן.

 

 

 

תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
3. 
התימנים הראשונים ענקי רוח
הראל (9/01/2013 21:34:14)
2. צחי (7/01/2013 13:21:42)
1. צוברה יחיאל (6/01/2013 22:12:28)
מדור

הרב גמליאל

מדור הרב גמליאל
מדור

איש ימיני

מדור איש ימיני

מדור שתילי זיתים

מדור

שתילי זיתים

מדור שתילי זיתים

מדור אורחות הלכה

אורחות

הלכה

מדור אורחות הלכה

מדור שרש המנהג

מדור

שרש המנהג

מדור שרש המנהג
דפוס ברק
10 שנים למכון כתבי היד נוסח תימן