לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444

שעות פתיחה: א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00 

ברוכים הבאים! 

הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
חדשות
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
ראש השנה - איתמר מדינה

זמן תפלת שחרית מאת הרה"ג שלום נגר שליט"א

19/11/2013

לכבוד

הרה"ג שלום נגר הי"ו

שאלה בענין זמן תפילת שחרית

אבקש מכבוד מורינו ורבנו שיורנו ויאיר את עינינו כיצד לנהוג בזמן תפילת שחרית

אנו מתפללים במנין פועלים כל בוקר וחלק מהמנין הם אנשים פנסיונרים שלכל אחד ועיסוקו אחרי התפילה (כמובן לא חוזרים לישון) ובלעדיהם אין לנו מנין

אנו מתפללים כל השנה בימים כתקנם בשעה 5:20 שזה בזמן ואפילו אחרי הזמן שאפשר כבר לברך על הציצית והתפילין.

כל זה בימים כתיקונם, אבל בימים הקשים שהזמן לברך על הציצית והתפילין מתאחר אנו מאחרים קצת את התפילה כך שזה גרם לבעיה לרוב הציבור שממהרים לעבודה

בלוח השנה של קרן בית הלוי ישנם שני זמנים שאפשר לברך על הציצית והתפילין.

1. לפי הלוח בשעה מסוימת

2. לפי רבינו ניסים אפשר לברך כ – 15 דקות לפני כן.

כששאלתי את עורך הלוח הרב יהודה הלוי הוא אמר שאצלם בירושלים מקובל והרבה נוהגים להתפלל לפי רבינו ניסים

שאלותי:

א. באם בימים הקשים הללו שזמן ציצית ותפילין מתאחר אפשר להתפלל לפי הזמן של ורבינו ניסים שהוא מקדים ב-15 דקות לערך?

ב. האם שאר הציבור שהם פנסיונרים ומשלימים את המנין יוצאים ידי חובת התפילה

אודה לכבוד הרב אם ישיב לי בכתב בהקדם בתשובה קצרה וחד משמעית בשביל שלא כל אחד יפרש את התשובה כרצונו, ויורנו את הדרך שבה נלך.

בתודה יואל מגהז

גבאי בית הכנסת – "היכל יד ושם" מג'הז

 

 

 

 

לכבוד ידיד היקר באדם, איש מעש ואיש נאמן לקודש, אחד ממזכי הרבים ומניחי יסוד לאותו רב גדול, הרה"ג הרב שלום בן אהרון מג'הז ז"ל. השם הטוב ר' יואל מגהז, ישמרהו אל עליון. אשר שאלה נפשך האם אפשר לסמוך בימים קשים שזמן ציצית ותפילין מתאחר, האם מותר לנו מעלות השחר להניח תפילין וציצית או לא.

תשובה

ידוע ומפורסם שאחינו בני תימן מאז ומעולם, בין בערים, בין בכפרים, לעולם הקדימו קום. ואין שונה מה הן הסיבות אשר נעשה כך. אך זו היתה המציאות בתימן, והיא שהם הציבו לעצמן את הזמן, כזמן שחייב להיות כך מכיון שהמנהג כמעט בכל המקומות אשר היו בהן תלמיד חכמים ואשר הורו את הדרך אשר ילכו בה ואשר ינהגו בה היא כך. מכיון שלמוד התורה לא היה בישיבות קבועות כפי שהיה במאתיים שנה האחרונות באירופה. אלה כל יהודי החרד לדבר השם ולתורתו היו נוהגים שלאחר תפילת השחר נהגו ללמוד כשעה או כשעה וחצי "בשילוש" אשר הדבר הוא כך. קריאה בתורה של פרשת השבוע, קריאה של פרק או שנים בנביא, שלשה פרקים בכתובים תהילים. שלשה פרקים במשנה עם פירוש ר"ע או הרמב"ם, כמה הלכות בהרמב"ם או בשו"ע, ועם גמר הלימוד הולכים לעבודתם. ואם יחכו עד הנץ החמה לא יהיה זמן ללמוד התורה. וזו היתה דרכם וזו היתה מגמתם. וזה לא יקרה דחק או תפילה בדיעבד, וכפי שהרמב"ם כותב בתשובה לשאלה אשר נשאלה אליו. ולכן אנא הקורא עיין בשו"ת הרמב"ם (יהושוע בלאו, מקיצי נרדמים תש"ך ירושלים) סימן קנח, וזה לשונו. ויורנו בדבר רופא שמוטלים עליו אנשים הרבה גדולי המדינה, ועליו לבקר כל אחד מהם בבוקר, ואם נמנע מאחד מהם, לא תבוא עליו ממנו טובה ואפשר שיזיק לו הרבה בנפשו ובכל ממונו. והוא רוצה להתפלל במועד שהוא חייב להתפלל בו, ואין הדבר עולה בידו לפי שהוא קם עם ראשית עלות השחר ולא יחסר מי שיקרוהו ולא יניח לו. עד אשר ילך עמו אצל החולה שלו, אח"כ אצל זולתו, וכך עד אשר יעבור עליו זמן הרבה. ואיש אינו מניח לו להתפלל במקום שבו הגיע לו זמן התפילה, וגם שיקרה שימסור לו אחד החולים דבר מן המשקאות לראות הרכבו או טעמו, ויצטרך לטעום ממנו או יזרח עליו היום ויקח דבר מן המאכלים או המשקעות בדרך שכחה ושוגג, ולכן יצטרך להתפלל קודם שיצא מביתו. מחשש מאלה הדברים שהזכרתי לעיל. האם זה מותר אם לאו. ואם יאחר להתפלל עד עת גומרו האסור לו זה משום שאכל. והזמן אשר הוא מתפלל בו הוא ראשית השחר הראשון, כשהכוכבים עודם נשארים ולא נעלמו, ובאר לנו אדונינו טעם זה הדבר ושכרו כפול מן השמיים, ע"כ.

תשובה, ביום שיהיה לו בו חולה גדול המעלה שיש לחוש מנזקו, יקדים להתפלל ויתפלל אחרי עלות השחר, ובשאר הימים אשר אין הכרח גדול מחייב זאת יאחר להתפלל עד שיגמור מלאכתו היותר נכבדה, וכתב משה. עכ"ל בתשובה זו.

ראו נא שהרמב"ם כותב מפורשות שאם יש הכרח לעשות זאת מחמת כל סיבה שהיא, מותר לכתחלה להתפלל אחר שעלה השחר. ושש דקות אחר שעלה השחר יכול להניח תפילין בברכה, וזה הזמן כפי שאביא בהמשך התשובה. ולכן אתם אשר יושבים על מי מנוחות, אם לא תצטרפו לאלו ההולכים ליגע כפיהם להביא טרף לבתיהם, נמצא שהמנין יתרופף, ונמצא אלו קרחים מכאן ואלו קרחים מכאן. וחס ולשלום נמצא שזה נהנה וזה לא מפסיד שאם לא יעשה כן, הרי היא דרך סדום. כי ברגע שאתם באים מוקדם ומתפללין עם אלו שהדרך אצה להם לעבודתם, יהי שכרכם רב שלאחר התפילה יהיה לכם זמן לשלש ולעסוק בתורה, ונמצא שאתם ממזכי הרבים שאין באה עברה על ידם.

ועיין עוד בשו"ת יחוה דעת, חלק ב סימן ח. וזה תורף דבריו, וכן אין לברך על טלית ותפילין אלא לאחר שיגיע זמן כדי שיראה את חבירו בריחוק ארבע אמות ויכרנו, כמבואר בברכות (ט ע"ב) ובמנחות (מג ע"ב) ובהרא"ש ברכות שם, ובשולחן ערוך (סימן יח סעיף ג, וסימן ל סעיף א, וסימן נח סעיף א) ומבואר בפרי מגדים (סימן נח) שהוא כשיעור שש דקות לאחר שעלה עמוד השחר.  וראה בשואל ומשיב תליתאה (חלק ב סימן קסב) ובשו"ת מאזנים למשפט (סימן ג). הנה ראה ועשה כמה דקות מאחר עלות השחר ואתה מניח תפילין וציצית ומתפלל עם צבור שלם, בין עובדים, בין בפנסיה. ועוד עיין שם בדברי יחוה דעת וזה לשונו, והנה זמן עמוד השחר שנוי במחלוקת הפוסקים. כי בפסחים צד ע"א, מבואר שמעת עלות השחר עד הנץ החמה יש שיעור מהלך ארבעה מילין, ויבואר בשו"ת תרומת הדשן (בסימן קכג וקסז) ששיעור מהלך מיל הוא שמונה עשרה דקות. וכ"כ בשו"ת מהרי"ו (סימן קצג) וכן פסק השולחן ערוך באורח חיים (סימן קנט סעיף ב) ויורד"ע (סימן סט סעיף ו) וכן הסכים גם הרמ"א בהגה באור"ח (סימן רסא סעיף א) ובספר תורת חטאת (כלל טו דין ח) ולפי זה זמן מהלך ארבע מילין הוא שבעים ושתים דקות. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (ברכות פרק א משנה א) וזה לשונו שם. ועמוד השחר הוא עמוד האור הבוקע בבוקר, והוא אור ייראה בפאת מזרח קודם עלות השמש כשעה וחומש מן השעות השוות , וסבתו קרבת שטח הקיף אור השמש לאדים הכבדים העולים מן הארץ תמיד שגבהם על פני האדמה חמישים ואחד מיל כמו שנתבאר בתורת המדעים עכ"ל. (עיין בהערה שם מס' 9, כל זה להסביר שגורם האור לפני עלות השמש הם האדים שעל פני הארץ המשמשים כראי להעביר האור אלינו. והדברים פשוטים. ועיין תיו"ט בשם יש"ר מקנדיאה בספר גבורת ה' והוא שם מדרגה לב)."שעמוד השחר הוא האור הנוצץ בפאתי המזרח קודם עלות השמש בכדי שעה וחומש שעה" (כלומר שבעים ושתיים דקות) אולם הרמב"ם עצמו בפירוש המשניות פ"ג דפסחים (מ"ה) וכן בפירוש רבינו עובדיה מברטנורא (פסחים פ"ג מ"ב) כתבו ששיעור מיל הוא שני חומשי שעה שהם עשרים וארבע דקות. והגאון בעל חק יעקב (בסימן תנט סק"י) העלה שהעיקר כדברי הרמב"ם בפסחים, ששיעור מיל הוא שני חומשי שעה. וכן כתב המגן אברהם בשם מהרי"ל, וכן פסק בשו"ת חינוך בית יהודה (סימן ס) וכן פסק בשולחן ערוך הגאון רבי זלמן (סימן תנט סעיף י) וע"ע בכרתי ופלתי ובכנפי יונה (יו"ד סימן סט) ובספר יד יהודה לנדא (שם) ובשו"ת חתם סופר (חאו"ח סימן פ) ובשו"ת ערוגת הבושם (חאו"ח סימן סו) ע"ש.

נמצא שהמחלוקת כמה זמנו של מיל.

א. תרומת הדשן כותב ששיעור מהלך מיל הוא שמונה עשרה דקות, נמצא שמרחק ארבעה מילין  הוא שבעים ושתים דקות.

ב. דעה שניה. הרמב"ם בפירוש המשניות  פ"ג דפסחים משנה ה. וכן בפירוש רבינו עובדיה מברטנורא (פסחים פ"ג מ"ב) כתבו ששיעור מיל הוא שני חומשי שעה שהם עשרים וארבע דקות. והגאון בעל חק יעקב (בסימן תנט סק"י) העלה שהעיקר כדברי הרמב"ם בפסחים ששיעור מיל הוא שני חומשי שעה. אך מכיון שיש רבים הסוברים כדעת מר"ן והרמ"א נמצא שכל הראשונים הנ"ל עומדים בשיטת מר"ן והרמ"א ששיעור מיל הוא  שמונה עשרה דקות, וכן פסקו הרבה אחרונים. והם הלבוש (בסימן תנט) והבית חדש (ס"ס תקסג) והש"ך (יורד"ע סימן סט ס"ק כה) והאליה רבה (סימן רסז סק"ג) ובשו"ת בית דוד (חאו"ח סימן קג). ועוד שו"ת הרמב"ם הנ"ל סימן רנה, ותורינו הדרתו "תפלת השחר מצותה עם הנץ החמה" מי שהקדים והתפלל קודם אותו הזמן לכתחילה בציבור שלא בשעת הדחק. היוצא ידי חובתו עם לאו. וסימננו להנץ החמה בישוב על דרך הקירוב מהן. והיש לנו דבר שנוכל לסמוך עליו בזה או הדבר בנוי על מה שנאמר "וכולם שעשו משעלה עמוד השחר יצאו" (מגלה פ"ב מ"ד) ואפילו לכתחלה ושלא בשעת הדחק, יורנו אדונינו. תשובה. מי שהתפלל ללא צורך קודם הנץ החמה, שגה. אבל יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור. ודיוק הזמן אינו מחוייב, אלא היא לפי מה שמתקבל על דעת המתפלל. שהוא הוא הזמן. וכתב משה. עכ"ל הרמב"ם בתשובה.

נשים ונדייק מלשונו מי שמתפלל ללא צורך קודם הנץ החמה שגה. אבל יצא ידי חובתו. א. נראה את לשון ללא צורך. מה שאם כאן שאם לא יתאחדו שני סוגי בני האדם הנמצאים בבית הכנסת, העובדים ומי שאינם עובדים תתפרק הבית כנסת ולא יהיה מנין מסודר וחיוני וחבל. כי אלו ימשכו לכאן ואלו ימשכו לכאן, נצא קרחין משני הצדדין וחבל.

אבל אם נתאחד ביחד כאיש אחד, לעשות רצון אבינו שבשמים. ונהיה אגודה אחת למען בריך שמיה. אז איש את אחיו יעזרו ולרעיהו יאמר חזק.

ב. הדבר השני שכתב הרמב"ם בתשובה "אבל יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור" בוא ונראה אם חלילה וחס התפלל מאחר עלות השחר והיו ואמרים שאסור ולא יצא ידי חובתו, אם כן לא צריך לעזור לאלו שעובדים כי לא נצא ידי חובתינו. אבל כותב הרמב"ם, יצא ואין צורך לחזור. ולכן אחי ובני עמי עשו את הטוב וקחו את הטוב, והמשיכו להיות יחד, מחוברים יחד באגודה אחת מחוברת, מלוכדת. ונישא עינינו אל אבינו שבשמים, קיים שקבל את תפילתנו באמת ובאמונה חיי וקיים.

ועיין בדברי מו"ר הרב קאפח ז"ל, ברמב"ם הלכות קרית שמע פרק כא הלכה יב ס"ק לג, וזה לשונו. נראה שגם רבינו מעיקרא סבר שאין הלכה כותיקין דבפיהמ"ש שהובא לעיל במהדורה קמא הוא סתם הפירוש והלכה כר יהושוע ורק במהדורא שניה שחזר לפסוק כותיקין הוסיף מן בד"א במי שנאנס וכו', עד סוף הפירוש. ומחלוקת היא אם הלכה כותיקין, ועיין תוס' דף ט ע"ב ד"ה לק"ש כותיקין, והגמ"י לפנינו אות ט, ובסדור רס"ג, ודותיקין מלתא דלא שכיח היא ולאו כולי עלמא מצי לכווני כותיקין. אבל היכא דאיכא מודי תיקון (כגון לימוד תורה) כיון דהאי שכיח ודותיקין לא שכיח שפיר דמי לאיעכובי. והנ"ל בדעת רבינו דותיקין מעיקרא לאו משום ק"ש היא. אלא משום תפילה כדאמר וכדתניא בדף ט ע"ב. משום ייראוך עם שמש, אבל ק"ש זמנה מעלות השחר. והזמנים שנאמרו במשנה ובגמרא הם רק כדי לודא שכבר עלה האור ולא יבואו לידי טעות, וכמעשה דיומא ר"פ אמר להם הממונה, ולפיכך לא הזכיר מאותן הגבולות אף אתתי, אלא סתם משעלה עמוד השחר, ולכן כתב שגומר הברכות עם הנץ משום התפילה, אבל ק"ש אין שום קפידא להקדימה ומה לי הקדמה קטנה או גדולה, ודלא כדברי הלח"מ דרבינו גומרה היינו גומר ברכותיה. ולפיכך כת"ר "למי שעבר" דוקא באיחר ולא בהקדמה, כי לא שייך לומר כן בהקדמה. דאם איתא דעברה היא לימא ליה חזור וקרא. וכן לקמן פ"ב הל' ז, בירד לטבול הקפדנו על האיחור שלא יקרא לאחר הנץ. אלא לפני, ודוקא עם הנץ. ואע"ג דשם ליכא תפלה כיון שנקבע לה לותיקין סוף זמן עבדינן כל מה דאפשר, אע"פ שהתפילה תתאחר עד שיעלה ויתלבש ואיחור מועט אחר הנץ אינו מעלה ולא מוריד. וכמו שכתב רבינו שאין דיוק בהנץ אלא בערך. ולפיכך בדוחק כל דהוא כגון לצאת לדרך אפילו לדבר הרשות וכמ"ש גם במורה נבוכים. או לטייל, קורא לכתחלה וכדלקמן הלכה יג, ממה שלא חילקו בסוג הדרך, וברור שגם יתפלל. והוא הדין כדי לאפשר לצבור ללמוד תורה בנחת לאחר התפלה, דמותר לכתחלה להקדים עם עלות השחר. (ואני אומר לאחי, בני בית הכנסת שהוא הדין כדי לשמור על המנין ולזכות את אלו ואת אלו להתפלל במנין בעשרה בין הלא עובדים בין אלו העובדים דמותר לכתחלה להתפלל ולהקדים עם עלות השחר ויהי השם עמכם) ולפיכך נהגו אבותינו מאז ומעולם בתימן להתפלל לאחר עלות השחר ודאי כלומר משיאיר פני כל המזרח (ובמיוחד היום שיש לנו זמנים קבועים לעלות השחר ויש לנו שעונים  שמראים לנו את השעה וברגע שעלה השחר הקדום ביותר אפשר לסמוך  עליו ולפני כמה שנים נשאלתי על ידי עובדי תע"ש ואמרתי שיכולים לסמוך על עלות השחר הקדום ביותר כדי להתפלל בנחת ובשקט ולא כמי שאחזתו תזזית) כדי שיוכלו לקיים המנהג ללמוד תורה שבע"פ ונביאים וכתובים לאחר התפילה, וזאת רשאים לכתחלה גם לדעת רבינו כל שכן למי שצריך לצאת לפרנסתו, ודלא כהרד"ע שפירש משכים לצאת לדרך ולא ימתינו לו השיירא לעמוד בפסוק ראשון, שאין דבריו נכונים אלא משום שלא יוכל לעמוד להתפלל שמונה עשרה באמצע הדרך בישוב הדעת. ובזאת טעה יעקב ספיר שכתב שכל תפלות התימנים בלילה משום שראה שמקדימין שחרית והוא רגיל לישון עד מאוחר, וראה שמתפללין מנחה אחר שנסתרה השמש ולא ידע את הדין שכל זמן שאין כוכבים אם היא אף למודי דאורייתא כ"ש למנחה דרבנן. וברור כי מנהג אבותינו תורה היא גם לדעת רבינו. והזכרתי לעיל המחלוקת אם הלכה כותיקין כדי לסנגר על מנהגים המתפשטים בעדתנו חדשים מקרוב באו לאחר את התפלה ובמקרים רבים גברה יד הרחוב וקורין ק"ש לאחר זמנה. והשם הטוב יכפר בעד עכ"ל.

ראה כמה חשובה דרך אבותינו הקדושים נוחם עדן וכמה חשוב ומקובל להמשיך בדרכם ובנתיבותם. לחשוב נכנה בדרך הישר והאמת והאמונה, בלי שום סיג ובלי שום ערעור, ובלי שום שאלות וקנטור כל שהוא. אלא לחזות אל האלוהים בשמים אשר לו היא הגדולה ולו היא הגבורה והעוז והנצחון, וקבל את האמת ממי שאמרה.

 

למסקנה

יכולים אתם להתפלל רגיל כפי שהורגלתם, אתם ואבותיכם, שמאחר עלות השחר להתפלל יחד שתי הקבוצות ואין לכם הרגשה שזה רק בדוחק, אלא כפי שהסברנו שאין דחק אלא לצורך השעה וצורך הזמן. כדי שנלך בדין טובים והשלום והאמת אהבו, והשם יאיר עינינו במאור תורתו אמן.

הצב"י שלום נגר

תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. קרסיס משה (31/07/2016 12:21:31)
מדור

הרב גמליאל

מדור הרב גמליאל
מדור

איש ימיני

מדור איש ימיני

מדור שתילי זיתים

מדור

שתילי זיתים

מדור שתילי זיתים

מדור אורחות הלכה

אורחות

הלכה

מדור אורחות הלכה

מדור שרש המנהג

מדור

שרש המנהג

מדור שרש המנהג
דפוס ברק
10 שנים למכון כתבי היד נוסח תימן