אווירת הקרנבל בבחירות לרשות המקומית הייתה בעיצומה. כשהוזמנתי לסניף המפלגה הסתבר לי, שמכוניתי מצאה חן בעיני מטה ההסברה, וזה החליט לגייסה למאמץ המלחמתי של יום הבחירות.
כחמישים מגויסים התייצבו במטה, קיבלו גזרת היסעים, או שמות בוחרים, תלוש דלק, תלוש לכריך ותלוש לאגודת " קאת" ויצאו לדרך.
כיוון שהגעתי באיחור, החליט מטה הבחירות להטיל עלי משימה קשה במיוחד: להוביל לקלפי חמישה קשישים, הרתוקים למיטתם. נציג המטה צייד אותי באלונקה על גלגלים, לכל צרה שלא תבוא. קיבלתי תלוש לדלק, תלוש לכריך ובחצר המטה מכרתי את תלוש ה"קאת" במכירה פומבית, לכל המרבה במחיר.
למחרת, התעוררתי מוקדם בבוקר ויצאתי לסיור כתובות לפי הרשימה שבידי. בשעה שבע בבוקר הגעתי לביתו של מארי סעיד, זקן בן 92 שאריכות ימיו סייעה בידו להשתתף בלוויה של בנו בכורו, שנפטר בגיל 70, יומיים לפני הבחירות, וכיוון שישב "שבעה" נמנעה ממנו זכות הבחירה.
ניחמתי את מארי סעיד ולא התירו לי לצאת, לפני שאוכל ארוחת בוקר: מרק וחילבה, הבשר לא הספיק להתבשל.
מביתו של מארי סעיד, המשכתי לביתו של הנמען השני, מארי סאלם. זקן מופלג בן 95 רתוק למיטתו בשלשלאות, מחשש לנפילתו. וכיוון שלא נמצא מפתח המנעול, נפרדתי ממארי סאלם בחיפזון ופניתי לעבר הנמען השלישי, מארי יחיא, זקן מופלג בן 101
מארי יחיא לא היה.
רצתי לנמען הרביעי, מארי חסן.
לתדהמתי, נפטר מארי חסן, אור ליום הבחירות ובשעה שהגעתי לביתו השלימה המשפחה את ההכנות למסע הלוויה.
איזה עולם, אחד עושה מסע בחירות והשני… מסע לוויה.
הרגשתי שנכשלתי במשימתי, ודמעות שטפו את לחיי. אישה אחת שאלה: למה אתה בוכה? והשבתי: כי מארי חסן היה צדיק גדול".
נסעתי במהירות לנמען החמישי, כשהחלָטתי נחושה להביאו לקלפי. הגעתי לביתו של מארי סליימאן בן 68 צעיר יחסית לקודמיו. מארי סליימאן התנגד לבוא איתי לקלפי ולכן ניסיתי לעבוד על הרגש שלו. אך הוא בשלו, סרב באומרו: אני לא צריך להצביע למנוולים האלה. אף אחד לא מגיע אליי מהמפלגה, רק ביום הבחירות.
"אז יש לך הזדמנות להתנקם בהם, בוא תבחר !עודדתי את תחושת הנקם.
מארי סליימאן המשיך בסירובו, אך אני החלטתי לא לוותר. גררתי את מארי סליימאן למכוניתי וכבלתי אותו בחגורת הבטיחות. הגעתי עד כדי 50 מטר מהקלפי, הורדתי אותו מהרכב וגררתי אותו לעבר הקלפי, כשהוא צועק:" יא ג'ארתה" הושיעו נא".
במרחק 10 מטר מהקלפי, התיישב מארי סליימאן על בריכת ביוב וסרב לזוז. שמתי את פתקי ההצבעה בתעודת הזהות של מארי סליימאן ורצתי להזעיק את יו"ר ועדת הקלפי, בחור צעיר מקיבוץ "עינת".
יו"ר ועדת הקלפי ניאות לצאת החוצה לעברו של מארי סליימאן, שמלמל באותה שעה לא מחול לך, לא מחול לך!
מה הוא ממלמל – תמה יו"ר ועדת הקלפי.
הוא אומר, מחול – זאת אומרת, הוא מצביע ליכוד – התלהבתי.
אז שייכנס להצביע – הציע הבחור מקיבוץ עינת.
לפתע שכב מארי סליימאן על בריכת הביוב והחזיר את נשמתו לבורא עולם.
עכשיו, הוא כבר לא יכול להצביע – צהל איש העבודה מקיבוץ עינת.
אנחנו חייבים למלא אחר צוואתו של האיש, הזדעזעתי.
אני לא נוטריון, אני לא מוסמך לממש צוואות – לעג הקיבוצניק.
עמדתי חסר אונים כשאני מהרהר בכישלון סיור הכתובות שלי, לפתע נזכרתי באלונקה על הגלגלים שהייתה במכוניתי ובראשי הבריק רעיון. לקחתי את מארי סליימאן ז"ל על האלונקה והכנסתיו לוועדת הקלפי, הישר מאחורי הפרגוד, שמתי את המעטפות בידו וסייעתי לו לשלשל אותן לקלפי.
אנשי הוועדה נתקפו בבהלה ויו"ר הוועדה אמר: מתים אינם יכולים להצביע!
"אתה לא מוסמך לקבוע מוות,, רק רופא יכול" – לגלגתי.
כתיבת תגובה