לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444

שעות פתיחה: א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00 

ברוכים הבאים! 

הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
חדשות
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
ליל הסדר בירושלים תשע"ט

בענין ברכת הלחוח – עמדה

21/12/2017

בס"ד

בענין ברכת הלחוח – עמדה

יוסף צברי

רב ומו"צ באלעד

ומח"ס ויען יוסף תורת ערלה ועוד

לכב' אחינו בני ישראל תופשי התודה די בעדת תימן ה' עליהם יחיו.

הנה זה מקרוב חזר וניעור הנידון של ברכת הלחוח ודינו בהפרשת חלה. ונידון זה כבר דנתי בו בעבר, ולמדנו נושא זה יחד בכולל שעל ידינו כל האברכים, ופרסמתי מאמר בנידון הפרשת החלה בו, בעלון "שורש המנהג" בקצרה ובאריכות בגליון המאה של "תנובות שדה", וכעת חזר ונדפס בספרי החדש "נחלת אבות" – שרשי מנהגי תימן, ומצורף כאן לתועלת הרבים.  

ושם ביארנו וביררנו את הדין עפ"י דברי השו"ע, כי הלחוח שבלילתו רכה תלוי כיצד יאפה: האם מדובר בלחוח ש"מתפשט ונאפה", וכדרך שעושים בלינצ'ס ופנקייק, שהנוזל מקבל "מכת חום" ומיד נאפה, הרי שאין לו דין לחם כלל, ופטור מחלה, ולעולם ברכתו מזונות גם אם קבע. וכך התברר שעושים יוצאי חבאן וחיידאן את הלחוח, במחבת ללא דפנות הנקראת "סלילה". אך אם הלחוח נעשה במחבת עם דפנות, הרי שהוא "מתקבץ ונאפה", וחייב בחלה, ואם יקבע סעודתו עליו יצטרך לברך המוציא. וזו המציאות בימינו של רוב הלחוח הנאפה כיום.   

והאמת אומר, כי מכיר אני את המציאות שנפשטה בעולם לברך על הלחוח מזונות בכל אופן, ואת הוראת כמה חכמי תימן בנידון, וגם דיברתי ע"ז עם הרב איתמר כהן שליט"א. ורציתי מאוד למצוא סמך ברור להוראה זו, אך עמלתי בדבר רבות ולא עלתה בידי, ונמצא כי באמת להוראה זו אין על מה לסמוך!

ומתחילה אף חששתי לומר את דברי בענין ברכות, ולכן כתבתי את דברי רק לענין חלה. אך בימים אלה חזרתי פעם נוספת לשנות את הדברים {לאחר פעמים רבות שעברתי על סוגיא זו, וכתבי ומסרתי עליה שיעורים רבים ברחבי ארה"ק}, ועלה בידי כי אכן פסק השו"ע בענין חלה, שריר וקיים במדוייק גם לגבי ברכות.

ויש לדעת כי תמיד צריכה להיות לנגד ענינו דברי ההלכה הצרופה. ובסוגיא זו, אין צריך להיחרד כי "מנהג אבות" לא עולה בקנה אחד עם ההלכה מכמה סיבות: א. מעדויות רבות עולה, כי רוב בני תימן לא הכינו לחוח מקמח אלא מדורה. ב. מכיון שהיו כמה מנהגים באפייתו, ויש שאפוהו דק מאוד שאז דינו משתנה, לא ניתן לקבוע במסמרות דין מאכל לכל יוצאי ארץ תימן, ולקבוע דין "מנהג" לדבר זה. ג. לא נראה שהיה מנהג ברור לקבוע סעודה על הלחוח.

ובאמת מי שמתבונן, יכול למצוא כמה דוגמאות למנהגים שנשתרשו בעקבות שינויי המציאות שחוו אבותינו ממה שהורגלו לחיות בתימן לבין מציאות החיים שהיתה בארץ, כך שלא תמיד יחול הכלל של "מנהג אבות" ללא בדיקה שורשית ומעמיקה מה היתה המציאות בתימן, וכיצד הבינו אותה העולים לארה"ק, בפרט בדבר טכני באפיית הלחוח.

והנה ראיתי כי הרה"ג אברהם בן משה שליט"א, מחבר בספרים החשובים "זית רענן" על השתי"ז, כתב מאמר בענין זה, לתת טעם למנהג לברך עליו לעולם מזונות. אך אחר שעברתי על כל דבריו בעיון, לא מצאתי בהם יסוד לסמוך עליו, ובמחילה מכבוד תורתו, דבריו תמוהים מתחילתם, ואבוא להעיר בקצרה למי שמונח בסוגיא:

א. מה שהתחיל לבאר כי הניבל"ש הוא דק מאוד וצריך למותחו, צ"ע, הא במשנ"ב ושעה"צ מבואר להדיא כי זה הוא הואפל-טקס" {כעין וופל בלגי}, שמבואר שם שהוא יותר דק מהניבל"ש, ולכן דינו שונה כמבואר שם.

ב. בהגדרת טרוקנין, נתפס לדברי הרמב"ם שכתב "לתוך גומא", והסביר שזה דווקא גומא עמוקה כביכול, ולא לחוח עם עובי, {למרות שהרמב"ם לא דיבר כלל על טריתא וטרוקנין וההבדל ביניהם, ונראה ברור שדיבר על דבר אחר}. ולא כלשון השו"ע שכן חילק ביניהם, ועפ"יז קבע את ההלכה, והגדרת חילוקו היא בין "מתפשט ונאפה" למתקבץ ונאפה.       

ג. מה שכתב שדוחק לומר שהשו"ע דיבר על כלי ללא שפה, צ"ע, דהא השו"ע כתב להדיא ששופך על כירה, ומה זה כירה אם לא משטח ישר, {ובהמשך להערה הקודמת}.

ד. גם מה שהביא מדברי הראשונים ליישב מנהגינו, תמוה מכמה סיבות: א. מנלן שהלחוח בימינו הוא אכן אותו ניבל"ש? ב. הרי מרן השו"ע שהוא מאריה דאתרין {עם הרמב"ם}, ודאי לא פסק כמותם, ודעת הרמב"ם לכו"ע אינה ברורה? ג. הכיצד ניתן ליישב בזה את דברי החכמים פטרו הלחוח מטעם "דרך בישול", היכן הזכירו אותם ראשונים לשון זו?

ה. בר מן דין, לעניות דעתי ראוי מאוד לכל תלמידי החכמים בעדתינו הכותבים מאמרי הלכה שפעמים נוקטים עמדה חולקת על מאן דהו, ללכת כמה שיותר בדרכי שלום ואחוה, ולהימנע מ"אמוציות" ו"התקפות", שלא מכבדות כ"כ את כותביהם. ברגע שהדיון עובר מגופו של ענין לענין של בעד ונגד מול רב פלוני או אלמוני, קרוב לודאי שלא יצליחו לכוין אל האמת.  

ו. מה שהביא ראיה מהוראת הגר"ע יוסף, אינה ראיה מכמה סיבות: א. מאן לימא לן שלא היה לחוח דק? ב. בדברים אלו צריך לראות ברור את דרך ההכנה ואח"כ להורות, וכמו שעשה הרב ישא ברכה.

אח"כ ראיתי שבחלק מהערות כמה הקדימני הרה"ג אורן צדוק שליט"א במאמריו, ויישר כוחו, כי לענ"ד כיון בזה אל האמת.

גם שמעתי כי הרה"ג אברהם אריה שליט"א, תלמידו המובהק של אותו צדיק, מעתיק השמועה דכל רז לא אניס ליה, הגה"ק רבי יוסף צוביירי זצוק"ל, שאל אותו על פתגמא דנא, והורה כי אין לברך על הלחוח מזונות בקביעות סעודה, וכן הורה בזה הרב סאלם מהצרי זצ"ל, מיוצאי מהאצר שגר בסוף ימיו בשיכון ו' בב"ב.    

וביודעי ומכירי קאמינא, כי אנשים רבים מתעקשים להחזיק בהוראה זו שהלחוח פטור מחלה, ואין להם על מה לסמוך. ונוות ביתי המלמדת בראש העין, היתה מקבלת לחוח מאשה שמכינה ממנו כמויות, ויוצאת למוכרם בשוק ראש העין. והצהירה היא כי היא איננה מפרישה ממנו חלה, למרות שהוא עבה והוא בכמות המחייבת, וזה עפ"י הוראה "איזה רב" ששאלה פעם, ושלחתי להודיע לי כי מכשול הרבים תחת ידה, למרות שבקלות ניתן לתקן זאת וללא מאמץ. וכאשר הביאה היינו מפרישים ממנו חלה ואח"כ אוכלים. וכן ראוי לעשות בכל מקום בו מסופק האדם מה דין הלחוח.

ואל אחינו תופשי התורה אקרא: בואו והכנסו לסוגיא נפלאה זו, ואדרבה, אשמח במי שימצא מקור ברור וסמך למנהג אבות, אם באמת היה כך. אך עד שלא הוברר כן, ההלכה ודברי השלחן ערוך הברורים, הם ואך ורק הם יכולים לחייב אותנו.

הגע בעצמך, אם לא נקבל כי ההלכה המסורה מתקבלת בבתי המדרש, אחרי עמל ועיון יגע, בבירור המציאות מול ההלכה, כדרך שעשו חכמי תימן בכל הדורות,  אלא אך ורק מעדויות הזקנים וכדומה, מה לנו כי ניגע בספרים ונחנך בנינו לשבת באוהלה של תורה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. נוח לנו כי נלמד פחות, ונסתפק בכל דבר בעדויות הדור הקודם מבלי לדרוש ומבלי לחקור אחר טעמו של כל עדות והוראה. אלא ודאי ברור הוא, כי לא זו הדרך ולא זו העיר להתחפר בהוראות קדומות של חכמים, גדולים ככל שיהיו מבלי להבין טעמו של דבר. {וכבר הארכתי ע"ז במאמר "אין חסידות בתורה" בראש ספרי שוכן לשבטיו, עי"ש}.

הארכתי קצת כדי להוכיח, כי אין "מחלוקת" בהלכה זו או מחלוקת כיצד לפרש את דברי השו"ע וההלכה, ואותם שאינם מפרישים חלה יש להם ע"מ לסמוך, אלא שדברי ההלכה והשו"ע הם רוב הלחוח בימינו נחשב "מתקבץ ונאפה" וחייב בחלה בברכה, והקובע עליו סעודה חייב נט"י וברכה"ז, והלחוח הדק המתפשט ונאפה פטור מחלה ולעולם ברכתו מזונות, ובמאמרי הנ"ל הארכתי יותר. 

ואת והב בסופה!

 

תגובות ענייניות בלבד, יתקבלו בברכה במייל: yosefz@okmail.co.il

  

   

 

תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. אבי (24/12/2017 12:12:12)
מדור

הרב גמליאל

מדור הרב גמליאל
מדור

איש ימיני

מדור איש ימיני

מדור שתילי זיתים

מדור

שתילי זיתים

מדור שתילי זיתים

מדור אורחות הלכה

אורחות

הלכה

מדור אורחות הלכה

מדור שרש המנהג

מדור

שרש המנהג

מדור שרש המנהג
10 שנים למכון כתבי היד נוסח תימן
דפוס ברק