בלב מלא מזימות אין בו מקום פנוי לאמונה
שורש תיבת אמונה, הוא לשון הסכמה וקבלה, כאמירת אמן, ולכן אנו בתפלה אומרים אמת ואמונה כל זאת וקיים עלינו וכו'.
וכדברי דוד לשלמה בנו במאמר השי"ת: "אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני באמת, בכל לבבם ובכל נפשם" [מלכים א' ב, ד.]. וכן שלמה העיד על אביו ואמר: "כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב עמך" [שם ג, ו].
הטובלים ושרץ בידם
וגם בפנותו ל
כ
גם מצות לאהבה את ה' א-להיך בכל לבבך, ודרשו בשני יצרך, ש
"שאין הרהורי עריות באין אלא מלב פנוי מחכמה."
וגם בכל מצוה ומצוה ות"ת, אם הלב מלא באמונת אמת, אין מקום לרמאות לנוח שם. וכבר אמר שלמה: ואיש מזימות ירשיע [משלי יב, ב.].
ו
"החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה', הנה שמוע, מזבח טוב, להקשיב, מחלב אלים, כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר…" [שמואל א'
"לא תוסיפו הביא מנחת שוא, קטרת תועבה היא". [ישעיה א, יג]. וכן:
"כי חסד חפצתי ולא זבח, ודעת א-להים, מעולות". [הושע ו, ו.].
אל תבוא לחצרות ה' צבוע
וכתב
"אם תהיה הזעקה שלא מתוך קירות הלב באמת, אפילו תהיה
צדיקים ארורים
קצרו של הדבר, אל תבוא לחצרות השי"ת, ואמונתך וקיום מצות ברמייה הן, ואינך אלא ארור שנאמר [ירמיה מח, י] "ארור עושה מלאכת ה' רמיה", וצביעות היא. כמו שאמר ינאי מלכא לדביתיה. אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועים, שדומין לפרושין שמעשיהם כמעשה זמרי, ומבקשין שכר כפינחס. [סוטה כב, ב.]
חניפי תורה
"
ואם תאמר איך יתכן שירמה כל עמא ולא ימצאו מי שיודע עליהם האמת, אלא ברור שהם אנשי תלמידי חכמים, אבל אין בתורתם ממש, וחושבין כל העם כי כך היא הגדולה והתפארת.
וכן יחזקאל זעק על העושים עוול ובוטחים על צדקתם [לג, יג.] ועל העושים עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהא נבל [ירמיה יז, יא.]. ופירוש ו
וכן מפורש בפרשת עקב, לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגויים האלה ה' מורישם מפניך [דברים ט, ה.]. ולא נאמר אין צדקתך ואין יושרך בלבב, אלא לכאורה אפילו שיש צדקתך ויש לך יושר לבב, אין מ
ו
המדות שרשי המצוות
עם קשה עורף אתה, ומכאן יסוד מה שהיו ממרים עם ה', שורשו מקשיות העורף, היינו כל עבירה שאדם חוטא שורשה ממדה רעה, נמצא אדם שקנה לעצמו מדות נשגבות באמת ובתמים לא יחטא שום חטא. וזהו הבנת דרך ארץ קדמה לתורה. לפי שהדרך ארץ שהן המדות, הן שרשים לקיים המצות.
וכל תכלית שמירת כל מצוה ומצות היא להיות האדם ישר כמפורש בדברים יג, יט. כ
ודקדוק בכל מצוה, היא העושָׂה האדם ישר אמיתי, שהרי הוא צריך לקיים לא לשקר ולא להונות ולא לעשוק ולא לגנוב ולא תרצח ותנאף, וארור מכה רעהו בסתר, ודיוק במשקלות ובמדות, וכל הלכות נזיקין והלכות ממונות המפורטים למאות רבות של איסורים וחיובים ברמב"ם וטור ושו"
ובעוה"ר אנו יודעים כ
ואין זאת אלא כל הנהגותיהם מעושה וחיצונית וקורדום לחפור בה.
תרי"ג מדות כנגד תרי"ג מצות
ומורגל לומר בשם
"מדת העזות מגונה מאד ואין ראוי להשתמש ממנה כלל אפילו לעבודת השי"ת…" ע"כ.
ופירוש המשנה הוי עז כנמר, הכונה עוז ואומץ, ופשוט.
חניפי תורה על פתאים ומצוקים
וחניפי תורה בעוה"ר מצויין גם בדורינו זה, ובאים אליהם פתיים ובעלי צרה ומצוקה לראות גלגול עיניהם לידע כביכול בנסתרות, ואינם אלא כמו ודורש אל המתים, ומרוקנים כספם וזהבם בדרך נביאי השקר שהיה דינם למות [ספר המצות ל"
ואין יסורין באין בלא חטא, לדעת רובא דרובא של חז"ל. וכמובא בגמרא [ברכות ה, א.]:
"ואיתימא רב חסדא, אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה וכו', ואם תלה ולא מצא, בידוע שיסורין של אהבה הם".
עי"ש בהמשך הסוגיא שיסורין ממרקין עונותיו של אדם, ומשם מבורר כי שתי דעות הן, ויש סוברין שאין יסורין של אהבה אלא כולן למרק עונות, ולא יתכן שלא ימצא, כ
הפלוגתא, ביסורי שמים בלבד
ומ"מ, דוקא ביסורין שבאים עליו משמים, ולא שאדם יביא עצמו להתייסר כגון מלקות צומות וגלגולי קרח וכיו"ב, וכבר מגדולי חכמי הדורות שללו זאת מכל וכל.
ונראה, כי המביא יסורין על עצמו במו ידיו, עובר על האיסור לחבול בעצמו, כמפורש בהלכות חובל ומזיק פ"ה הל"א. וכל שכן
התיקון והעלייה הברורה הוא עסק בתורה
והתיקון הקל להרבות שכרו ולכפר, הוא בעסק התורה כמו שנזכר במנחות
"
וע"
"חש בראשו יעסוק בתורה, שנאמר כ
היינו כיון שמה שחש הוא לכפר עון, על כן יעסוק בתורה שהיא כמו קרבנות לכפר. וכן מפורש עוד במשלי, טז, ו. בחסד ואמת יכפר עוון.
כיסורי האב לבן, כך מייסר הבורא את האדם
ומכולן ברורים דברי רבינו הרמב"ם במו"
וכמו שכל צבא גם בזמנינו עושין אמונים ומסעות מפרכים, ועל גבם ציוד וכלי מלחמה וצועדים קלומטרים רבים בחום ובמאמץ גדול, כדי להרגילם לעמוד במצבים קשים כשיצאו למלחמה, או כמו שאומרים בזמנינו להחזיק מעמד במצבי לחץ. אבל לכל אחד בפרט אין יסורין בלא חטא, והרוצה עוד יותר ויותר לעלות למעלות נשגבות, ירבה תורה וגמ"ח ומדות טובות.
ושם בפרשה נאמר, כי כאשר ייסר איש את בנו ה' א-להיך מיסרך. בן שהוא כשר ומכבד אביו ואמו ואינו עושה כל רע, האם האב יקום ויכה אותו כדי שיהיה זך וישר יותר, דבר שלא יעלה על הדעת. וא"
כתיבת תגובה