מתוך "תשובות הרב קאפח" עמוד שכ"ז
ז. אין אנו מניחין תפלין בט"ב בשחרית, אבל במנחה מניחין שניהם וכך היה מנהגנו בתימן. (הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל)
ז. השאלה נעמדה מכיון שראינו דברים מוזרים והן יש אומרים מניח רק אחד ואין מניח את השני ויש אומרים מניח בביתו וחולץ אותן ואחר כן ילך לבית הכנסת בלי תפילין, ויש שמניחין אותן בבוקר רגיל כמו בכל יום, ויש שמניחים אותן אך ורק במנחה ולא בשחרית ולא בביתו, ומרוב ריבוי דברים נשאלה השאלה מה נעשה וכן מנהג תימן, כי אנו מנהגינו מרבותינו נוחם עדן שבשחר אין מניחין לא בבית ולא בבית הכנסת, ורק במנחה אנו מניחין אותן ותו לא, וחולצין אותן בכימי השמים על הארץ בק"ש של ערבית. ולכן נשאלה השאלה איך מנהג תימן בכללותה של כל תימן.
תשובה.
דין תשעה באב נכתב בתלמוד ערוך תענית ל' ע"א, ת"ר כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב, אסור באכילה ובשתיה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה בתלמוד ובמדרש ובהלכות ובאגדות, אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות וקורא בקינות באיוב ובדברים הרעים שבירמיה ע"ש. היסוד בכל דבר שאבל אסור כן בתשעה באב אסור, ואם כן מה דינו של תפילין בתשעה באב.
נעיין מהלך של הפוסקים. הרמב"ם בהלכות תענית פרק ה' הלכה י"א, תלמידי חכמים אין נותנין זה לזה שלום בתשעה באב, אלא יושבים דווים ונאנחים כאבלים, ואם נתן להם עם הארץ שלום מחזירים לו בשפה רפה וכובד ראש. ואסור לקרות בתשעה באב בתורה או בנביאים או בכתובים ובמשנה ובהלכות ובתלמוד ובהגדות, ואינו קורא אלא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיהו. ותינוקות של בית רבן בטלין בו. ומקצת החכמים נוהגין שלא להניח בו תפילין בראש. עכ"ל הרמב"ם.
המגיד משנה כותב ומקצת החכמים נוהגין וכו'. פירוש סברת הרמב"ם הוא שמותר אדם להניח תפילין בט' באב והרי הוא בזה כשאר הימים אלא שמקצת החכמים נהגו שלא להניחם, שאם היה דעתו ז"ל שאסור להניחם לא היה כותב כן, אלא דעתו היא כמו שכתבתי, וכן הוא עיקר: ואף על פי ששנינו בברייתא (שם) כל מצוות שנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב אסור ברחיצה וכו', לאו כלל גמור הוא אלא כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט והן הן הדברים שנפרטו בברייתא, רחיצה וסיכה ושאר הדברים, תדע דלאו כלל הוא שהרי אין לנו כפיית המטה בתשעה האב וכן מפורש שם בגמרא. ויש מי שפירש שהוא כלל לכל המצוות לא תעשה הנוהגות באבל, אע"פ כן אין תפילין בכלל, לפי שאפילו אבל אינו אסור בהן אלא ביום ראשון, ולא אמרו אלא מה שנוהג באבל כל שבעה, וכן העלה הרמב"ן ז"ל. עכ"ל המגיד משנה על הרמב"ם. נמצא לשיטתו שהרמב"ם מחייב תפילין בתשעה באב בבוקר.
וכן עיין הרמב"ן בספר תורת האדם, בענין אבילות ישנה (דף ס"ז ע"ב 134 הוצאת מפעל הספר בני ברק תשל"ט), וזה לשונו, הילכך תפילין דלא מיתסר בהו אבל אלא ביום ראשון בלבד חייב בהן בתשעה באב, ונותן תפלין ביד ובראש, שלא ראו לבטל מצוה משום אבלות ישנה אלא ביום ראשון של אבילות בלבד דכתיב ביה ואחריתה כיום מר וכדאמרינן התם מצוה שאני, כך נראה לי. עכ"ל הרמב"ן. נמצא גם כן לשיטתו שמותר להניח תפלין בתשעה באב בשחרית.
ועיין טור אור"ח סימן תקנ"ה, וז"ל, תשעה באב אינו חייב בכפיית המטה ולא בעטיפת הראש שהן נוהגות באבילות… וכתב א"א הרא"ש ז"ל, ומסתברא דחייב בתפילין כיון דאבל גופיה לא מיתסר אלא ביום ראשון, דלא חמיר ט"ב מששת ימי אבילות, וברייתא מצוות הנוהגות באבל כל ז' ימים קאמר, ופרושי קא מפרש להו כגון רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המיטה ולקרות בתורה. והר"מ מרוטנבורג כתב ונראה דבט"ב אין להניח תפילין כמו ביום ראשון של אבל, שאין יום מר יותר ממנו יום קביעת בכייה לדורות. וכתב א"א הרא"ש ז"ל אפשר שדחק למצוא טעם למנהג אשכנז, אבל לכאורה נראה כמ"ש. ועוד כתב הר"מ מרוטנבורג וציצית נהגו קדמונינו ובכל אשכנז שלא להתעטף בו בט"ב ואסמכוה אקרא בצע אמרתו ואיתא במדרש בצע פרפורין דיליה, ויש שאינן רוצין לשנות המנהג וגם אין רצון להיות בלא ציצית ומתעטפין בטלית קטן תחת בגדיהם. עכ"ל272.
ועיין בית יוסף שם ד"ה ומ"ש בשם הרא"ש דחייב בתפילין וכו' עד ומתעטפין בטלית קטן תחת בגדיהם, בפסקי הרא"ש בסוף מסכת תענית. ומ"ש ומסתברא דחייב בתפילין וכו', כ"כ הרמב"ן בספר תורת האדם והר"ן בסוף תענית. והרמב"ם כתב מקצת החכמים נוהגין שלא להניח בו תפילין של ראש, נראה מדבריו שרשאי אדם להניח תפילין בט"ב אלא שמקצת החכמים נהגו שלא להניח של ראש, וכן דקדק הרב המגיד מדבריו, ולאפוקי מרבינו ירוחם שכתב בשם הרמב"ם שאין להניח בו תפילין כיום ראשון של אבל, וכתב עוד שכן דעת הרי"ף, ואיני יודע מנין לו שהרי"ף סובר כן.
וזה לשון הרשב"א בתשובה, תפילין בט"ב נמצא לגאון רבינו האיי שמותר להניחם, ולזה הסכים הרמב"ן בספר תורת האדם, עכ"ל. והגה"מ כתב על מ"ש הרמב"ם מקצת החכמים נוהגין שלא להניח בו תפילין בט"ב, נמצא בסמ"ג והרוקח מפני שנקראים פאר, וכן הר"ם, אמנם היה מניח תפילין מן המנחה ולמעלה עכ"ל. וכן נהגו העולם שלא להניח תפילין בתפלת שחרית ובמנחה מניחין אותם. כתב האגור היחידים לובשין טלית קטן תחת הבגדים בלי ברכה. עכ"ל. כתב הכל בו, הר"ש מאויר"ש היה מחמיר על עצמו לשכב מוטה על הארץ, ובהגהות הגאונים מצאתי עכ"ל, ועכ"ל הבית יוסף. נמצא שהביא דעות לכאן דעות לכאן. והמסקנה שאין מניחין אותן בשחרית, אלא במנחה מניחין אותן, וזה מנהג העולם וכן אנו נוהגין כן שאין אנו מניחין אותן בשחרית אלא במנחה אנו מניחין אותן.
ועיין הגהות מימוניות פרק ה' תענית ס"ק ג', וכן כתב בספר המצוות שאסור מפני שנקרא פאר (וכן הרוקח ס"ס ש"י), וכן מהר"ם כתב בהלכות שמחות שלו, אמנם ראיתיו מניח תפילין מן המנחה ולמעלה. וציצית נהגו קדמונינו בכל ארץ אשכנז שלא להתעטף בציצית בתשעה באב ואסמכוה אקרא בצע אמרתו ואמרינן באיכה רבתי (רפ"א) בזע פורפין דיליה. ואין מזה שום ראיה. ויש שאינם רוצים לשנות המנהג וגם אינם רוצים להיות בלא ציצית ורגילים להתעטף בטלית קטן תחת בגדיהם. עכ"ל מהר"ם. בפסיקתא רבתי בט' באב מותר אדם ולכל הדומה כאילו מתו מוטל לפניו וקברו, ע"כ הגהות מימוניות.
ועיין רוקח בסימן ש"י בסוף, וז"ל, תשעה באב אין מתעטפין על שם בצע אמרתו, ולא תפילין על שם השליך משמים ארץ תפארת ישראל. עכ"ל הרוקח.
ועיין מר"ן השו"ע אור"ח סימן תקנ"ה סעיף א', נוהגים שלא להניח תפילין בט"ב שחרית ולא טלית אלא לובשים טלית קטן תחת בגדים בלא ברכה, ובמנחה מניחים ציצית ותפילין ומברכים עליהם. עכ"ל מר"ן.
עיין באר היטב שם ס"ק א', תפילין, מהר"ם גלאנט"י היה מניחם בביתו והיה קורא קריאת שמע ואח"כ היה הולך לבית הכנסת, כ"כ בהלק"ט ח"ב סימן קל"ט, וכתב שכן מצא כתוב להאר"י ז"ל. עכ"ל.
ועיין מהרי"ץ בסידור עץ חיים, שחרית תשעה באב דף י"א ע"א, וז"ל, שחרית תשעה באב, המנהג בכאן ללבוש טלית אלא שאין מברכין עליו273, וכ"כ הגמ"י פ"ה מהלכות תענית להניח ציצית בלא ברכה274, ודעת האומר שלא ללבוש ציצית משום דכתיב בצע אמרתו אינה ראיה.
ולענין הנחת תפילין כבר פשט המנהג שלא להניחם. וז"ל הרמב"ם פ"ה דתענית, ומקצת חכמים נוהגים שלא להניח תפילין של ראש, עכ"ל. דמשמע מזה דמשום מנהג הוא, לא מדינא, דמדינא חייב, וכ' בס' פה"א דהעיקר כדעת רבינו, וגם הרב דבר משה סי' ל"ח הביא משם מר"ן הש"ע סי' ל"ח דט"ב חייב בתפילין, ובהלכות ט"ב כ' נוהגים שלא להניח, וכתב דההיא דסי' ל"ח מדינא והלכות ט"ב ממנהג. והרבה נוהגין להניח תפילין בבתיהם ולברך עליו ולקרות ק"ש ואח"כ חולצן והולך לבית הכנסת. וע"ש בס' פה"א שהחזיק מנהג זה, וכן היה נוהג מו"ז ז"ל, וכ"כ מהר"י חאגיז בס' הלק"ט ח"ב סי' קל"ט משם מהר"ם גלאנטי ושכ"כ האר"י וכן ראוי לנהוג, עכ"ל. אך על פי מנהגינו שאין מניחין אותו אפילו בבית, אלא במנחה בבית הכנסת, ופוק חזי מה עמא דבר, וכן הוא המנהג.
וכן העלה המנהג הזה מורי דוד משרקי בספר שתילי זתים סימן תקנ"ה ס"א, נוהגים שלא להניח תפילין, ועל זה כתב השתילי זיתים ס"ק א', שאין יום מר גדול מזה והתפילין פאר וכתיב השליך משמים ארץ תפארת ישראל (לבוש).
מר"ן ממשיך, ולא טלית, ס"ק ב', משום שנאמר בצע אמרתו ומתרגמינן בצע פורפורין דיליה, ופי' אמרתו, מלשון אימרא, והם הציצית התלוין באמרת הבגד (שם). ע"כ לשון מורי משרקי, ואם כן המנהג אחד הוא שאין מניחין בשחרית אלא במנחה.
ועיין כף החיים סימן תקנ"ה ס"ק א', נוהגים שלא להניח תפילין וכו' משום דאקרי פאר וטלית משום דכתיב בצע אמרתו ומתרגמינן בצע פורפיא דיליה, מ"א סק"א. וזהו הטעם דוקא לנוהגין שלא להניח, אבל יש כמה גדולים דסברי דגם בט"ב חייב להניח תפילין כמו בכל יום, והם הרא"ש והרמב"ן והר"ן כמבואר בטור וב"י יעו"ש, וע"כ יש נוהגין להניח בבקר ולברך כמ"ש לקמן אות ג' ואות ד', ע"ש. ומיהו עיין בשערי חא"ח סימן י"ב שהביא דעת כמה פוסקים דס"ל שאין לברך עליהם, יעו"ש. אמנם כבר כתבנו בכ"מ דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל, עכ"ל הכף החיים.
ועיין הלכות קטנות חלק ב' סימן קל"ט, כן הוא כותב על מו"ר וכן הוא חמיו הרה"ג הרב משה ב"ר יהונתן גלאנטי ז"ל המכונה "הרב המגן" על שם ספרו "אלף המגן" ראש הרבנים הראשון בירושלים שהוכתר בתואר ראשון לציון, והוא כותב תשובה, הוא ז"ל היה נוהג לשים תפילין בבית בלא ברכה וקורא בהם ק"ש ואח"כ מסירן והולך לו לבית הכנסת, ואח"כ מצאתי מנהג זה בכתיבות הקדש להאריא"ל ז"ל, עכ"ל.
ועיין ספר מועד לכל חי להרה"ג הרב חיים פלאג'י ז"ל, בסימן י' דיני תשעה באב ס"ק ס', מי שהוא שליח ציבור יניח טלית ותפילין של רש"י ורבנו תם ויקרא קריאת שמע ואחרי כן יסירם וילך לבית הכנסת, ומי שאינו שליח ציבור יתפלל ביחיד בבית בהצנע עם טלית ותפילין כאורחיה בכל יום בלי שנוי כלל, זולת דאינו אומר תחנונים ויענך ותפילה לדוד. עכ"ל.
ועיין בכל בו סימן ס"ב דין תשעה באב דף רמ"ח טור שני, וז"ל, וקצת מן החכמים נמנעים מהנחת תפילין, וכתב ה"ר יצחק ז"ל שמותר להניח תפילין דקרו לה בפרק החולץ אבלות ישנה.
והרי"ף ז"ל כתב, הלכך לא עדיף מיום שני דאבל דמניח תפלין כדאיתא במועד קטן, וכן כתב ה"ר שמותר להניחן, אבל הוא אינו מניחן בבקר משום דכתיב בצע אמרתו שקרע פורפירין דיליה, עכ"ל.
ועיין סדר היום275 סדר ערב תשעה באב דף קמ"ד טור שני, בשעת מנחה נוהגין לקום מעל הארץ לשבת על גבי ספסלים במקום גבוה, והוא להראות נחמה באבלנו בו ביום, ועל זה אומרים פסוקי נחמה ומתעטפין בציצית ומניחין תפילין שנקראים פאר מה שאין עושין כן בבוקר משום אבילות, עכ"ל ע"ש.
נמצא שמנהגינו מיוסד על אדני פז, ולא כאלה שחדשו חדשים מקרוב באו אשר לא סערום אבותינו, ומדוע נשנה מנהג אבות ראשונים אין לנו אלא מנהג הראשונים קמאי דקמאי ואין לנו חלק בחדשים אשר מקרוב באו על אף תורתם וחכמתם, אך נאמר פסוק מלא ואדברה בעידותיך נגד מלכים ולא אבוש, כי יש לנו על מי לסמוך גדולי עולם וגאוני עולם. אין לדחות אותנו בקורי עכביש אשר לא נתקבלו על ראשונים. ואין לפחד ואין לדאוג מפני מה יאמרו, כי אנו מכירים שברגע שאתה לוקח את דעתך שהיא דעת גדולים יש ארחי פרחי שאומרים איך אתה מעיז לעמוד נגד אותו גדול אני אומר כי אבותי ואבות אבותי יותר גדולים מהם. ולכן הוא בדרכו אנו בדרכינו. גם אבותינו לא נופלים מכל גדול אחר שלהם והרוצה למהוי חסידא יקיים מנהג אבות, וכן עיין בשלמות הלב, בדיני תשעה באב בשחרית נוהגים שלא להניח תפילין ולא טלית, אלא טלית קטן בלא ברכה.
שלמות הלב אין מניחין תפילין בשחרית של תשעה באב כמו באבל ביום א', שאין יום מר גדול מזה, התפילין נקראו פאר וכתיב באיכה השליך משמים ארץ תפארת ישראל. אין מניחין טלית גדול, משום שנאמר בצע אמרתו. עכ"ל.
ולכן מנהגינו מנהג נביאים ואין אדם שיכול להזיח אותנו ממנהגינו ואם רוצה להזיח יזיח את בני ביתו ובני אחוזתו אבל לא אותנו כי דיי אנו חזקים לעמוד בעמדתנו ועמדתינו נצח נצחים היא, וקודש היא, ולא יזח החושן.
הערות
272. ודע שאנו בני תימן ומנהג ביתי בשחרית לוקח טלית קטן שחייב בציצית ושם אותו עליו ומתפלל, ולא לוקחים את הטלית הגדולה אשר על התיבה, וכך נוהגין אנו בבית מדרש יחיאל, כיום כשישים שנה, וכן אני נוהג.
273. מנהג אבותי שלקחין טלית קטנה והחזן שם אותה על ראשו וכתפו ואין מברך עליה, גם כל הקהל אין מניחין לא תפילין ולא טלית רק במנחה, וכך הוא מנהגינו.
274. דבר זה לא נזכר בתכליל הקדמוניות.
275. הרה"ג הרב משה בן מכיר ז"ל מתלמידי האר"י. לפני כחמש מאות שנה.
כתיבת תגובה