עיונים במנורה
החולק על רבו וכו'. ביאר ארבע דרגות.
א. כל החולק על רבו כאילו חולק על השכינה.
ב. כל העושה מריבה עם רבו כאילו עושה עם השכינה.
ג. כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה.
ד. כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחרי השכינה.
והולך מהקל לכבד. הוא מתחיל במחלוקת לש"ש ואח"כ באים לידי ריב, ומהריב יוצא כעס, ואף שאח"כ נתפייסו אי אפשר שלא ישאר איזה הרהור.
שם: כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה, שנאמר וידבר העם באלוקים ובמשה.
וקשה שפתח בהרהור והביא ראיה מדיבור. ובאמת רש"י פירש הביאו הנפש יהודה שאין חטא על הרהור אחרי רבו אלא הכוונה אחרי שדיבר אחרי רבו. ולפי"ז מובן הראיה מהפסוק וידבר.
אבל בתרגום יונתן בן עוזיאל, תרגם והרהרו עמא בלבביהון וכו' ע"כ. היינו שהרהרו בלבם נגד השי"ת ומשה רבינו. וזהו כפשוטו כל המהרהר. ודלא כרש"י. ועיין בברכי יוסף יור"ד סימן רמ"ב סק"ב שכתב ג"כ, דמש"כ, כל המהרהר וכו' היינו במחשבה לבד עיי"ש.
שם: ת"ר עדת קרח אין להם חלק לעוה"ב. נראה שנפלה ט"ס וצ"ל שנאמר ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל. וע"ז השיב לו ר"י בן בתירא על לשון ויאבדו.
וראיה לדברי ר"י בן בתרא תמצא בספר דברים יא פסוקים ה ו ז, ודו"ק היטב.
שם. בן ראובן שראה והבין. לכאורה לא היה צריך להכניס כאן את ראובן. ומה הוסיף בזה, ולכן כתב שראה והבין. ותדע שכן הוא שהרי לא מצאנו שלראובן היה בן ששמו פלת. אלא ודאי דלדרשה קאתי. ובזה מתורץ גם מה שהקשינו לקמן.
שם: וסתרתה למזיה. פירש"י שסתרה את שערה וישבה על פתח הבית וכל מי שהיה בא לקרות רואה ראשה פרוע וחוזר.
לכאורה צריך ביאור מדוע סתרה את שערה. וכתב בספר ברית שלום (הובאו דבריו ב"ילקוט האורים") לבאר ע"פ דברי הגמרא ביומא דקמחית זכתה שיצאו ממנה חמשה בנים ששמשו בכהונה גדולה וכל זה מפני שכל ימיה לא ראו קורות ביתה שערות ראשה. והנה איתא לעיל שאשתו של און אמרה לו מאי נפקא לך מינא אי מר רבה אנת תלמידיא וכו'. אמנם עדיין היה יכול און לומר לאשתו שהוא נכנס למחלוקת, מפני שאולי יזכה ואחד מבניו יהיה כהן גדול. ולכן הלכה אשתו וגילתה את שערה, ובזה אמרה לו שכבר אין לך בשביל מה להכנס למחלוקת, כי בכל מקרה הילדים שלך כבר לא יהיו כהנים גדולים עיי"ש. ולכאורה קשה על דבריו הרי היה בן ראובן ומה היתה ההו"א שיהיה כהן גדול. ולפי דברינו הנ"ל שלא בן ראובן שפיר דמי ודו"ק.
שם: כל דאתי חזיה והדר. וידוע מה שאמר ע"ז הסבא מקלם, דמכאן יש ללמוד עד כמה היצה"ר מסמא עיני האדם, שאנו רואים שאנשי קרח מראיה מרחוק של שער אשה נרתעו לאחוריהם, ולא רצו להתקרב לחצר שלה, ואילו לחלוק על מנהיג הדור – משה רבינו לא נרתעו.
שם: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו וכו'. יש לפרשו כפשוטו שמחזיק במחלוקת ולא רוצה להתפייס. ויש לפרש כמו שכתוב בשם הרבי רבי יצחק מוורקא, שבמחלוקת אין דין "חזקה", אלא אפילו אם עשו כבר הרבה נסיונות להטיל שלום ולא הצליחו אין זה "חזקה" לומר שהמחלוקת תשאר הלאה. אלא צריך להשתדל בלי סוף לעשות שלום.
והרמב"ם בספר המצוות (שורש ח) כתב, דפסוק זה הוא אסמכתא בעלמא, כי הפסוק הוא שלילה, שלא יארע למי שמחזיק במחלוקת כמו שאירע לקרח עיי"ש.
ובשאילתות דר' אחאי גאון בפר' קרח (שאילתא קל"א) כתב, דאסיר להו לדבית ישראל למעבד פלוגתא, דכיון דקיימי בפלוגתא אתו למיסני אהדדי, ואמר רחמנא לא תשנא את אחיך בלבבך וכו' ע"כ. וכתב בגליוני הש"ס (סנהדרין כאן) דנראה דס"ל לשאילתות דאיסור המחלוקת הוא סייג כדי שלא להגיע לאיסור תורה דלא תשנא ע"כ.
שם: תא אחווי לך בלועי דקרח כו' כל תלתין יומי מהדר להו גיהנם כו' כבשר בקלחת.
ופירש רשב"ם: כל ראש חדש.
דהיינו לטיבותא שכל ר"ח יש להם הקלה מגיהנום. והביא בדרך משל על בשר שנשרף שלושים יום רצוף הוא כבר חרוך וכואב מאד. וכשהופך הקערה למקום שעדיין לא נתבשל הוא מיקל על הצער.
כתיבת תגובה