פרשת כי תצא:
ז, שלח תשלח את האם וגו'.
גדולה מצוה זו, שאע"פ שהיא מצוה קלה שאין בה חסרון כיס, מ"מ גורמת לכנסת ישראל שבגלות שתחזור לקדמותה הראשון אם על הבנים, וכמו שהאריכו בזוהר על זה, ובמדרש ג"כ אמור שלח תשלח, אמר הקב"ה אם קיימת המצוה הזאת אביא מלך המשיח שנאמר משלחי רגל וגו', וממהר את אליהו ז"ל שיבוא שנאמר הנה אנכי שולח לכם אאה"נ ולאע"ב ובע"א בחיינו ובימנו אכי"ר.
יא, לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו.
דע דאע"ג דמצות כלאים כולה גזירה היא ואין בה טעם דחוקה כתיב בהו, מ"מ יש ליתן טעם בה דמה שאסרה תורה לבישת כלאים לתועלת האדם שלא יבוא לידי קלקול בזה וכמו שרמזה ע"ז ויצוונו לעשות החקים לטוב לנו וגו', והיינו טעמא דשאר כלאים, ולפיכך התירה תורה לעשות מלאכה באדם ובבהמה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות כלאים בדין י', ולא גבי בהמה, משום דבר דעת הוא ולא אתי לידי קלקול בזה, משא"כ בשאר בע"ח דאתו לידי קלקול בזה אסרה תורה, וגבי כהנים דהותר לבישת כלאים שאני דאינו אלא בשעת עבודה.
טז, את בתי נתתי לאיש הזה וגו'.
ואע"פ שזיכתה תורה לאב לקדש את בתו לכל מי שירצה, מ"מ אסרו חז"ל לקדשה כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה. ולפיכך המשיא בתו כשהיא קטנה עונשו גדול, שגורם לה לבוא לידי סכנה, ולבעל ג"כ שגורם לו לבוא לידי השחתת זרע לבטלה ולא קיים מצוה, וצריך להזהיר ע"ז ושומע לדברי חכמים ישכן בטח.
יט, ונתנו לאבי הנערה וגו'.
וטעמא דכתיב בכולהו נערָ חסר וכאן כתיב נערה מלא, לומר לך כ"ז שלא יצא דינה לזכות, עדיין היא בסוג נער שוטה, דשמא זינתה ועשתה מעשה נערות, משא"כ כשנתברר שלא זינתה שיצא דינה לזכות, הרי היא בסוג נערה שלימה, ולכן נכתב כאן לאבי הנערה מלא בה"א, הוראה לזה. וא"ת והא כתיב והוציאו את בתולי הנער חסר, והא נתברר שהיא שלימה, והו"ל לכתוב הנערה מלא, ויש לומר התם שעדיין לא מיקרי נגמר דינה לזכות, כ"ז שלא פסקי ב"ד הדין עליו וחייבהו ליתן מאה סלע, אע"פ שבאו עדים והעידו שהיא שלימה, עד שיפסקו ב"ד הדין עליו ויחייבוהו ואז נגמר דינה לזכות, ולפיכך לא נכתב הנערה מלא אלא בסוף לאחר גמר הדין לזכות.
כתיבת תגובה