יג. ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי.
כ' רש"י ז"ל ואני זקנתי שינה הכתוב מפני השלום שהרי היא אמרה ואדוני זקן עכ"ל. וקשה שהרי שרה לא צחקה עליו בלבד אלא עליו ועל עצמה תחלה, שכן נאמר ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן. ואם אמר ה' לאברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואדוני זקן, היה נראה כמוציא דבה רעה על שרה ח"ו, לומר שנתכוונה לבזותו, אבל אלו אמר לו האמת כמו שאמרה היא אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדני זקן, למה יקפיד אברהם אחר שזה אמת, והוא כבר אמר כן הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, וא"כ קשה למה חיסר הי"ת החצי מדברי שרה ושינה החצי ללא צורך. גם קשה היאך יוציא ה' דבר שקר מפיו אף שהוא מפני השלום. ולעד"ן ששרה ודאי שלא צחקה אלא על אברהם ולא על עצמה, לפי שכבר ראתה בעצמה חידוש באותו יום שחזר להיות לה אורח כנשים כמו שכתב רש"י ז"ל ע"פ ויקח חמאה וחלב ולכן לא תמהה אלא על אברהם, וכך אמרה בלבה בשלמא אני אין תימה אם אלד, שהרי אחרי בלותי היתה לי עדנה שחזר להיות לי אורח כנשים וקמטים שבעורי נתמלאו בשר והיתה לי עדנה והריני כאשה בחורה ואין עלי צחוק כשאלד, אבל ואדוני זקן, ובשביל אדוני זקן, בשביל שהוא זקן יהיה הצחוק מצדו לאמר הלבן מאה שנה יולד, ולזה שינה הכתוב מפני השלום ולא אמר ואדני זקן אלא ואני זקנתי. ואמנם כביכול נתחכם השי"ת לשנות בענין שאין בדבריו שקר אלא שאברהם יבין הדברים בהיפך, והוא שהקב"ה אמר למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי בה"א הידיעה, כלומר שודאי שאלד אף שאני זקנתי מפני שכבר היתה לי עדנה, ואין כונתו לומר עוד מה שאמרה ואדוני זקן. ואברהם הבין שה"א של אף אמנם היא ה"א התימה כלומר וכי אני אלד וכבר זקנתי ונמצא שה' לא דבר אלא אמת ועמו היה השלום.
כתיבת תגובה