עוד ענין אחר מעיד-מגיד דחקן של אבותינו נוחי נפש הדורות שעברו, וזה עניינו, בימים ההם, ימים של צער, ימים של דוחק ועוני, ימים של רעב ובצורת, ימים אשר יאמר האומר אין לי בהם חפץ. היום קרוב לצ"ה (59) (הדברים נכתבו בשנת תרפ"א (1291), בערך) שנה למעשה באלמנה בחורה (!) אחת מקננת על אפרוחיה בניה ובנותיה הקטנים, בלחם לחץ ומחיה מצומצמת. ויהי בליל שבת אחת ויזכרוה בית אביה וישלחו ויקראו לה לבוא לסעוד אצלם ולא קראו עמה אף אחד מבניה. היא מצערה על בניה הסכימה דעתה ללכת, כוונתה פרוסה המגעת לה בביתה – יאכלוה בניה. אז הלכה לבית אביה בדאבון נפשה. לאחר שסעדה ולבה על בניה הרעבים, חשבה מה לעשות אם תשאל מהם פרוסה לבניה בושה היא למאד ואם תחריש צער בניה בלבה נוקב. ותשת עצות בנפשה להתחכם להיטיב לבניה מבלי בושה. ויהי בצאתה מאצלם השמיעה הדלת נפתח ונסגר כאלו יצאה וסגרה, ותשב לה לפנים אצל הדלת בחשך, עד ששיערה שכבר ישנו, ותעלה בלאט אל בית המאפה הנקרא "דימה" והחלה לפתוח התנור בחשאי לגנוב ממעשה-הקדירה הנקרא "כובאנה". הם הרגישו בהילוך של גנב ושמעו נדנוד כסוי התנור ויעמדו במהרה ויקראו זה לזה לבוא לתפוש הגנב הבא לגנוב תבשיליהם. כששמעה כך מיהרה ונכנסה אל חדר הבאר הנקרא בלשוננו "סאחל" ונחבאה שם, והם באו ומיששו בחשך בבית המאפה ולא מצאו הגנב. אמרו: נחפש בחדר הבאר. בשמעה כך מיהרה ותפשה בחבל הבאר וירדה ונתלתה בבאר. כשמעם הברת החבל אמרו: ירד הגנב להתחבא בבאר, ויקחו את פלח הריחיים, אשר שם, העשוי לדוך בו תבלין של לפתן הרוביא [החלבה], וישליכו על הגנב להמיתו, ותפול האשה למעמקי הבאר ותמת שם. הבוקר אור והם עמדו ובאו להשקיף על הבאר. בהגיעם אל "הסאחל" והנה מנעל בתם, שחלצה אותו שם, להדאיב נפשם ולהכאיב לבם על המעשה המוזר הזה. כל השומע מעשה זה יחרד לבו ויתר ממקומו ותסמר שערת בשרו וישרו צפורניו מאצבעותיו. ראה עד היכן הגיע הדוחק של אבות, גם ראה מה קלקלה גדולה גרמה הסכלות. שהרי ראוי היה להם ליתן לה כמסת ידם ולשלחו לביתה שתיהנה היא וילדיה, אבל הם לא למדו אפילו מן התרנגולות ושאר עופות שמלקטין לפי אפרוחיהן עד שישבעו ואח"כ אוכלין, אם נשאר להם כלום. שכן הטביע הבורא רחמנות בלב האבות על בניהם בשביל קיום העולם. ולא תאמר מקרה זה משל הוא, אלא מעשה שהיה כך היה. ואמנם כבר היה זה המעשה שם שנים ולא ידעוהו הדורות האחרונים, ואמנם לא הזכירו, אלא המעשה הדומה לו שאירע לפני קרוב לשש שנים. *"
* אין יודעים מה כוונת המחבר.
23
ינואר
כתיבת תגובה