היתה שנת בצורת שנת רזון, לא מחיה ולא מזון, כל בעלי כרבולת, תורנגול ותורנגולת, לא מצאו מכולת, אין גרעין ואין שבולת, עמד התורנגול הגדול ויקרא, היאספו אלי כל בעלי מקרא, תורנגולות ותורנגולים, הקטנים עם הגדולים, הנה הרעב כבד עלינו, ולמה נשב עד מותנו, אנחנו וכל משפחותנו, לכן שמעו כל יוצאי ביצה, הנה נא מצאתי עצה, נלכה יחד אל הכפר, נפשוט בשדה ובכר, אולי נמצא מעט בר, ונאכל ונשיב את נפשנו, אנחנו וכל טפנו, הלא ידעתם דבר העם ומשלו, משנה מקום משנה מזלו, ועתה הגידו לי ואדעה, בפני עם ועדה, האם עצתי טובה, או לא טובה, ויאמרו עצתך טובה, ותיטב בעינם עצת אדונם, וימחאו כנף ויאמרו רבנו אין כמוהו גבר, חכם למצוא שבר. ותקם כל משפחת הנקרנים, אם על בנים, קטנים וגדולים בריאים וחולים, גם אחת פיסחת, מהלכת בנחת, דלה ורפה ומשענתה תחת כנפה, צולעת אחריהם על ירך, ויסעו כולם וילכו בדרך. ביום השלישי וישאו עיניהם, ויראו והנה שדה שעורים לפניהם, והשדה מלא ברכה, די לכל המשפחה, ויאמרו קא קא היתה הרווחה, והימים ימי קציר ולקט, ויחנו בשדה מול הגורן מנגד ויאכלו לחמם בשקט, כל ימיהם כחגים, מלקטים בכר מטיילים ומהגים, על גרגרים על חרצנים וזגים, אוכלים ושותים ושמחים מטילים ביצים ומגדלים אפרוחים. מקץ חדשיים לצאתם, נכספו התורנגולים לביתם, ויאסוף התורנגול את העדה, ויאמר להם עשו לכם צידה, כל תורנגול ותורנגולת, ישא בפיו שבולת, קנה אחד לגולגולת ולא נשוב הביתה ריקם, שמעו התורנגולים ששו, אצו, רצו טסו, וכאשר צוה כן עשו, אל הגורן ירדו, ויצטידו, ויצא כולם למסע, ובפיהם המשא, שבלי שעורים עבות, גדולות כזנבות רק אחת הפיסחת, מאין יכולת לשאת שבולת, ריקם באה וריקם יצאה, ותלך בקצה המחנה לבדה, צולעת על משענת. ומדדה. הם בדרך ובן שועל נער, הציץ ממארבו ביער, וירא מחנה בני כנף עובר בהמון לפניו, וילטוש שן וינופף זנבו ויאמר היום טרף רב, סעודת בקר וסעודת ערב, אל המחנה אתגנב מאחריו, ואשר יפול בידי אותו אזנב וטורף, המחנה אך עבר, והשעלול יצא לנסות דבר, ויגש אל הפיסחת, ויאמר בענוה ובנחת, שלום לך חמדת עין, למי כל המחנה ומאין, והתורנגולת הפיסחת, גם היא חכמה ופיקחת, ותען מן המלחמה הוא שב, ועם השועלים עשה קרב, וגם נפל מהם רב, ויאמר ומה הדבר אשר בפיהם, ותאמר שלל אויבים זנבות השועלים, אשר זינבנו מן החללים, להיות לנו למזכרת, ולשם עולם ולתפארת, על הגבורות ועל המלחמות, ועל הישועות ועל הנחמות, ועל הנסים הגדולים, במלחמת השועלים והתורנגולים, אז נסוג השועל מעט, וישאל את התורנגולת בלט, ואיה שללך את, ותאמר זנבך שועלי, נפל בגורלי, הוא יהיה שללי, עתה יצאתי לקראתיך, הנני הנני עליך, השועל שמע ויחרד, וינס אל ארץ אררט.
23
ינואר
כתיבת תגובה