רבי אברהם בן עזרא היה יתום מאביו ואמו עבדה קשה מאד כדי לפרנס אותו ואת אחיו הקטן. הוא למד תורה בבית המדרש, היה פקח ונבון מאד, ובסופו של דבר גדל והיה רבי גדול. היה עוזר הרבה לעניים כסף אמנם לא היה לו, אבל בהיותו דרשן נהג לדבר מידי שבוע בשבוע הצדקה, ואת כל הכסף הנאסף היה מחלק לעניים, אבל הוא עצמו היה עני מאד והמזל לא עזר לו אף פעם, במה ששם ידו לא הצליח. ר' אברהם גדל יחד עם הרמב"ם, הם למדו יחד והיו חברים טובים, אך רבי אברהם לא גלה אף פעם לחברו את מצבו הקשה, הרמב"ם שהיה פקח מאד הרגיש בעצמו בעניו ובחסר מזלו של חברו. ר' אברהם היה נוהג לקנות סחורה ולמכור סחורה. אבל יום אחד אחרי הקניה היה מחיר הסחורה יורד. הרמב"ם היה עוזר לו ומיעץ לו, אבל הכל לשוא, המזל היה תמיד הפוך.
יום אחד החליט הרמב"ם לעזר לידידו בסכום כסף הגון, הוא ידע כי רבי אברהם לא יקבל עזרה מידו, ולכן לקח צרור כסף והשליך אותו ליד בית ידידו בדרך לבית הכנסת שבו היה ר' אברהם נוהג ללכת, בשעות הבקר המוקדמות כשאף אחד אינו משתמש בה. בלילה הזה ישב ר' אברהם בן עזרא וחשב מה היה אלו הייתי עור, ולא הייתי רואה כיצד ללכת, עלי להודות לה' שאני פכח כי מוטב להיות עני פכח מעשיר עור. בבקר, בדרך לבית הכנסת עצם את עיניו ואמר לעצמו אנסה ללכת בעינים עצומות וכך עבר ליד צרור הכסף מבלי שראה אותו. הרמב"ם ראה שאצל ידידו לא נשתנה כלום, והתחיל לשאול אותו בעקיפין מה מצבו ומה עשה בבקר. ור' אברהם ספר בלילה ישבתי וחשבתי מה טוב שאיני עור ואני יכול ללכת, ובבקר החלטתי ללכת לבית הכנסת כעור הנשען על הקיר. הבין הרמב"ם שאי אפשר לשנות את גורלו של אדם שנולד בלי מזל, ומספר שהרמב"ם ור' אברהם נולדו ביום אחד ובדקה אחת, אבל הרמב"ם נולד כאשר הגלגל היה למעלה, ורבי אברהם כאשר הגלגל ירד למטה.
כתיבת תגובה