פעם ברחוב הראשי באלסדה שוטט יהודי בשם שמעון בדוח כשהוא מחפש אחר חבילת קאת לעצמו. לפתע נקרה לפניו ערבי בשם צאלח תאבת אלאקמר כשבמרכולתו הקאת המבוקש. שמעון פנה אליו ושאל מה מחיר החבילה יא "חג"' מוחמד, מילת התואר חג' שיצאה מפיו של היהודי עוררה את חמתו של צאלח עד כי הגיב ברוגזה ואמר לו יא מלעון (מקולל) למה תגיד לי "חג"'. שמעון, בתומו, ענה מה חטאתי הרי הגבהתי אותך בדרגה. צאלח עתה פירש ואמר: אתם היהודים כשאומרים למוסלמי "חג"' אתם ממשילים אותו למשהו מגונה. חיזוק לכעסו הנחית לשמעון סטירה חזקה בפניו. בצד עמד והתבונן אותה שעה העשיר היהודי אהרון מחבוב, בדומה למלת החג' שהבעירה את צאלח גם הסטירה לשמעון הדליקה אותו. הוא פנה לצאלח ושאל מדוע סטרת לו, על לא עוול בכפו?. כאן הרחיב צאלח את פירושו וענה למחבוב, אתה יודע שבקוראן שלנו כתוב שחובה על המוסלמי לתת תוואב (כפרה) מרכושו כל יום, וכשאין לו כתמורה יקלל את היהודי ועל זה הוא יקבל שכר באלגנה. (גן העדן) דברים אלו חרו עוד יותר לאהרון מחבוב. ובמקום אמר לו "חצמת אלעאמל". והרחיק ברגלו עד לבירת המחוז ירים, גם צאלח תאבת נבהל ומיהר לרוץ אחריו. שניהם עמדו פנים אל פנים נוכח העאמל, אהרון סיפר את כל מה שאירע מתחילתו, וצאלח מאשר דבריו. עתה פנה העאמל לצאלח ושאל, אם כן אמור נא לי היכן כתוב בקוראן, שהמוסלמי במקום שיתן תוואב (כפרה) ישלח קללתו כתמורה ליהודי. צאלח גייס הפעם להצטדקותו את המלים שהיו מוטחות בפני כל היהודים באומרו כן אדוני הום כנאזיר ומלעונין (חזירים ומקוללים). נפשו של אהרון לחצה עתה יותר והוא הגיב בהתרגשות ללעאמל ואמר: "יא סידי" (אדוני) אני פונה למצפונך באלקים ובשריעת מוחמד שתעשה צדק. זה הכניס את העאמל ליסורי מצפון והוא מלמל פעמיים את המלים עווד באלה מנשייטאן. (ישמור האל מהשטן) לאחר פנה העאמל לצאלח ושאל עכשיו תגיד. אתה אמרת לו וגם נתתה לו סטירה? אמר כן. לשמע זאת שאל העאמל את צאלח אם כן אמור נא לי באילו סורה (פרשה) בקוראן כתוב דבר מעין זה. כאן צאלח החל לגמגם ומה שנותר לעאמל אלא להורות על חבישתו בבית האסורין. שמח ועליז על נצחונו חזר אהרון מחבוב לביתו. אך לא חלפו יומים ובני משפחתו של הערבי התיצבו אצלו. הפעם הצעת פשרה היתה פיהם, שצאלח כתנאי לשחרורו ישלם את הוצאות המשפט של אהרון ושכר הטרחה של העאמל. בנוסף הוא מתחייב שלהבא לא יקלל עוד יהודים תוך הסתמכותו על הקוראן.
23
ינואר
כתיבת תגובה