לק"י נוסח תימן-פורטל קהילות תימן

כתובתינו: רחוב בירנבוים 26 בני ברק
טלפון: 03-6781444
שעות פתיחה:

א-ה 10:00-21:00 יום ו' 9:00-13:00

קבע כדף הבית | הוספה למועדפים

 

 

 

בימי חול המועד החנות תהיה סגורה ותפתח אך ורק בערב חג שני (16.4.17)

בין השעות 9:00-14:00

הצטרפו לרשימת התפוצה
שלח לחבר
ראשי
חנות
רדיו שבזי
תוכן
הלכות
מוזיקה
אודיו
וידאו
חיי קהילה
גלריה
קרית מהרי"ץ

סיפורי תימן

מבחר עשיר של סיפורים מתוך הספר "אגדות תימן" המכיל מאות סיפורי הוד, מעשי ניסים, אגדות ומעשיות שהתרחשו והיו נפוצים בקרב ק"ק תימן יע"א.
האישה שלא נתאסלמה

האישה שלא נתאסלמה

והנה כשראה המושל את הבחורה יפת-תאר ויפת-מראה, חמד אותה בלבו, וגמר אומר שאינה ראויה אלא לו. ובקש ממנה שתמיר דתה, ולא רצתה. ויצו לייסר אותה בשוטים, ובכל מיני עינויים קשים ומרים.
נטרפה דעת הבן

נטרפה דעת הבן

היתה משפחה מיוחסת ויראת שמים שגרה בצנעא, משפחת טירי. והיה להם בית כנסת על שמם. אחד הבנים שלהם נטרפה דעתו והתחיל להדרדר ולהשתגע, והיה הולך ברחוב ופוגש איש או אשה בדרך ומעמידם ובתוקף שואל אותם בערבית : 'אנתא חגי ?" - [אתה שלי] "צנעא חגי ?", "אדֻּניא חגי ?" [כל העולם שלי]. היה אם הנשאל עונה כן כן בכניעה אזי הוא עוזב אותו או אותה וממשיך הלאה, אבל אם אומר לו לא, אז הוא מתחיל לקלל ולצעוק. הבעיה השניה של החולה היתה בבית-הכנסת
שליחיו של מלאך המוות

שליחיו של מלאך המוות

מעשה בערבי שראה בחלומו אדם עומד לפניו וחרבו שלופה בידו. למראה האיש אחז אותו פחד גדול והוא שאל: - מי אתה, אדוני? ענה האיש : - מלאך המוות אנוכי. ובאתי ליטול את נשמתך בחרב זו אשר בידי. כי הגיעה שעתך ליפטר מן העולם
ראיון עם הרב יחזקאל שרעבי

ראיון עם הרב יחזקאל שרעבי

מארי יחזקאל שרעבי זצ"ל, היה מבריח את היתומים למקומות רחוקים, כדי שלא יאסלמו אותם הישמעאלים, לפי הכת הזיידית השלטת בתימן, שיש להם חדית' שמצוה לאסלאם יהודים. לאחר שרבו ההברחות, המלך גזר שיביאו לפניו את המבריח של היתומים, כיוון שמועצת המלוכה חייבה את המלך למצוא את המבריח ולשים קץ להברחות, ואם המלך לא ימצא את המבריח, הוא יסולק מכיסאו. המלך ידע שרק היהודים יכולים להבריח, כיון שזה עיקר יהדותם, וימסרו על כך את נפשם. לכן נתן תיכף הוראה לאסור בבית הסוהר 13 אנשים מחשובי העדה בצנעא, ולא לשחררם עד שיביאו את המבריח של היתומים. המארי היה באותו זמן בעיר "רדאע", והודיעו לו על המאסר של האנשים.
קבר רחל

קבר רחל

כדרך כל-חי עלי אדמות, הגיעה גם שעתו של יעיש אלקומלי להפרד מן העולם הזה המלא שקר, ולילך אל עולם-האמת. אותה שעה עברו לנגד עיניו כל אותם מאורעות, רשמים ומראות שקרוהו בימי-חייו רבי התלאות. הוא התעכב בהרהוריו על אשתו וששת בניו, ששבקו חיים לכל-חי באותם ימי-הרעב של "חַוזַתּ אַ-נַּפַ'ר". ברגעיו האחרונים צפה לעיניו אמו, עטרת הזכרונות ותפארת הערגונות : במשנה-זיו ונוגה האירה עליו ברגעים הללו : הנה מופיעה היא אליו מבין ערפלים- צחורים, מגפפת אותו כמלאך וחופפת עליו בשתי ידיה הדקות ומאמצתו אל לבה. ממש כבהיותו ילד.סעיד, בנו ששרד, ישב למראשותיו, מחה מפעם לפעם את הזעה הקרה שצצה כאגלי-טל על מצחו של אביו. האב עשה תנועה בידו לעבר סעיד, שדבר חשוב רצה לומר לו. הוא ניסה ללחוש לעברו דבר-סוד, אך פיו לא אבה להשמע לו. פתחו קמעא וסגרו חיש בנפיחה, לעולמים..
ספר תורה אלגלך

ספר תורה אלגלך

בצפון תימן במקום הנקרא מאדאן היה בית כנסת הנקרא כניס בית אליבי. בבית הכנסת היה ספר תורה מקודש הנקרא אלגלך, והספר היה עושה פעולות. בכל מחוז תימן ידעו על קדושת הספר אלגלך והיו מבקרים אצלו הרבה אנשים ממקומות רחוקים וגם מקומיים והיו אומרים אנחנו ניזור אלגלך.
סיפור על מארי חיים סינואני

סיפור על מארי חיים סינואני

בסיבוב רבינו בעיירות ישראל עלה לתעיז מקום קבורת הר"ש שבזי זצוק"ל וזיע"א. בהתעייפו מטורח הדרך ישב רבינו תחת עץ אחד לנוח ולהינפש, והנה ערבי ניצב לעומתן ומברכו בברכת שלום. תמה רבנו כיצד הערבי מברכו לשלום, והרי אסור לפי חוקי דתם, ושמא זומם עלילה...
סיפור הכפרים אלבירה ,ביר אלבנת ואלמזבר

סיפור הכפרים אלבירה ,ביר אלבנת ואלמזבר

ובמרחק ג' פרסאות מן סנואן לצד דרום, יש עיר חרבה נקראת : אל-בירא, שנחרבה בחדש תמוז שנת בל"ז לשטרות. כך שמעתי מפי מגידי אמת, איש מפי אישי, שסיפרו שהתנפלו עליהם אויבים בליל- ש"ק, ויהרגו אנשים ונשים וטף, וישבו כל מה שהיה להם ואת העיר שילחו באש. וגוי אחד שָבָה ב' בנות, חמד אותן מרוב יפין, וירכב אותן על הגמל מאחוריו וילך. ויהי בעברו תחת האלה...
ניסים ונפלאות לחיים ריעני

ניסים ונפלאות לחיים ריעני

למר חיים ריעני, היתה חנות מקנת כספו, ברובע הערבי אשר בעיר דמאר, בשוק הצורפים שמרביתם יהודים. סדר יומו של מרי חיים חדגוני. יום-יום בבוקר השכם היה משכים להתפלל שחרית בציבור. אחר התפילה היה משלש, דהיינו קורא שלושה מזמורי תהילים ושלושה פרקים בתורה ושלושה פרקים בנביא. לאחר שמילא נפשו בקריאה ובתפילה, היה הולך לביתו לאכול ארוחת בוקר שהכינה לו בחן ובחדוה נות ביתו שתחיה
משמח חתן וכלה

משמח חתן וכלה

בעיר אחת בתימן היה סנדלר עני, שפרנסתו היתה דחוקה עליו כל ימות השנה ; כיון שהיה מפסיק עבודתו ואץ לשמח חתן וכלה. ומשום כך, נתכנה בפי הבריות : "משמח חתן וכלה". דל-זקן וצנום היה האיש. גוץ וקל-תנועה וחיוך-נצחי שפוך על פניו. הוא היה שר ורוקד, מִתלַליֵן ומטפס כשד על הקירות. מתבדח ועושה כל מיני העוויות לשעשע את המסובים. והכל - כדי לשמח חתן וכלה. הוא נחון בסגולה חשובה : שלא היה מפלה בין חתן עשיר לבין חתן עני, והיה אץ לשמח את זה ואת זה, שלא על מנת לקבל פרס שמצוה היא לשמח חתנים.קרה המקרה ונזדמנו לו שתי חתונות בלילה אחד...
מרק מטיט

מרק מטיט

פעם אירע שמורי יחיא איש אלמקאלח שחט פרה, לאחר בדיקת הריאה פסק, כשירה. לידו עמדו אותה שעח המוהל של הכפר אלכאוי, ויחיא אלעאשרי מנכבדי הכפר, אלה טענו שיש משהו פגום בריאה המחייב בדיקה. על כך ענה מורי יחיא ואמר. "כְשירה, אוכולוּהַ וְלַא דִמתִי" (אכלו אותה ועל מצפוני). אדם שלישי בשם אלמאלחי, שעמד בצד ותקשיב לשיחם של החכמים, ענין אותו הדבר. הוא חיכה לשעת כושר
לחפש את עשרת השבטים

לחפש את עשרת השבטים

פה נודעתי ברור בעליל את כל הנעשה עם ר' ברוך ז"ל מעה"ק צפת, אשר שלחן הרב הגאון מוה' ישראל זצ"ל לחפש אחר עשרת השבטים ובני משה, שהרגו המלך פה צנעא, כפי שספרו לי אנשי אמת שישב עמהם והכירוהו וידעו את כל הנעשה, וכפי ששמעתי מאנשים אשר קברוהו בידם ומהרב החסיד מארי סעיד בהרב החסיד המקובל מארי יחיא אַבּיַץ' [הלבן] הדיין, אשר הלך עמו אל המדבר וראה כל הנעשה בעיניו.
מיהו יהודי

מיהו יהודי

מעשה שהיה באחת מערי תימן, בימי עלי ועלון ולוקמאן, בשבת פרשת המן, היהודים יצאו אז מבית הכנסת, בנשמה יתירה ורוח עולזת, עטופים בטליתותיהם, נאים בהופעתם, פוסחים בנחת ומנוחה, וכל פנים קבצו בשמחה, "שבת שלום" זה אל זה מברכים, ישראל בני מלכים. ובאותה שעה עת חלפה סיעת ישמעאלים מן השפלים הנבלים
מידה כנגד מידה

מידה כנגד מידה

בצפון תימן היו 2 יהודים. אחד מקצועו רצען והשני מקצועו נפח. הלכו שניהם למקום הנקרא נגראן לעבוד. הגיעו אצל איכר ערבי עשיר וסיפרו לו את עבודתם. אמר להם, יש לי הרבה עבודות במקצועות שלכם, אתם תשבו אצלי ואני אתן לרצען חדר בתוך הבית שלי שיעבוד בו ולנפח אני אתן חנות ליד הבית שלי שהוא יעבוד בה.
מצא חן בעיני היהודים הסיפור והתחילו לעבוד. הרצען היה בתוך הבית
מי ורדים

מי ורדים

מבין כל המלאכות שנשתבחו בהן היהודים בתימן נמנתה מלאכת הזיקוק של מי-ורדים (מַא-וַרדּ). לפי שמלאכה זו - מלבד שהיה שכרה בצדה והנחילה לעושיה כבוד ותהילה - היתה גם קלה וריחנית מאוד והסבה לאנשיה חיי-נוחות, שהתבטאו בלבוש-נאה ונקי ובהתרועעות עם בעלי השררה, מבין הערבים, שהם הם צרכני המא-ורד המובהקים. ואין פלא, שסודות מלאכה זו עברו בירושה מאב לבן. כשם שנהגו בימי אבותינו "בית-אבטינס" בפטום-הקטורת.
מנקמתו של עלי

מנקמתו של עלי

לערבי עני היו שלושה בנים: שניים בגיל הנעורים והאחד ילד קטן. ראה הבן הגדול שהמצב בבית קשה ואין פרנסה בסביבתם והחליט לעבוד בביתו של זקן אחד, שנודע בעשרו, הרחק ממקומם. "אבא", אמר לאביו, "אלך ואנסה את מזלי, אולי אצליח ואוכל לעזור לך בפרנסת המשפחה"; "לך לשלום וה' יצליח דרכך" ברך אותו אביו ונפרד ממנו לשלום. יצא הבן לדרכו ותוך ימים מעטים הגיע לביתו של הזקן העשיר. "יש לך עבודה בשבילי סבא" ? שאל את הזקן; "כן" ענה הזקן, תוכל לעבוד במשק ביתי, תמורת מזונך בלבד ורק אם תוכל לעמוד בתנאים הבאים: לא תוכל להפסיק עבודתך לפני שתשלם שנה מיום בואך; תקבל את ארוחתך רק כאשר הכלב ינבח; תאכל מהפת, אך תשאירנה שלמה; תשתה חלב מהכד מבלי לפתחו. תנאיו של הזקן היו מוזרים למדי, אולם הנער הסכים לתנאיו ונשאר לעבוד בביתו...
לשונו של רשע

לשונו של רשע

איש פחות הערך סן "אלבלקה" ) עשה עצמו אלם גדול בתוך מחנה היהודים. ויקח לו פרד וילבש בגדים חשובים בגדי שר ערבי שקורין לו "נקיב" ותגדל אימתו פי שנים על היהודים, ובכל עת בא על פרדו ומחזר על החנויות ולוקח כל צרכו מהם ! תבואה, מלח, תלתן ותבלים ובגדים ושמן ערב ובשמים וכל מחסורו, ומי זה יעיז לסרב או אפילו יתמהמה לתת לו די צרכו, כי ירד מעל פרדו ויכהו מכות נוראות, מכות אכזרי בלי הרף. וירם לבו ויתחיל קצת להתגרות גם בדלי הגוים וכושליהם ומעיז פניו נגד חשוביהם וגדוליהם, ורואה עצמו גדול מן המלך, כמאמר הכתוב לפני שבר גאון. אבל כבר אמר הנביא בסאסאה בשלחה תריבנה, וארז"ל אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שתתמלא סאתה, ואינו נפרע מן הרשע עד שתתמלא סאתו
לבריחת היתום

לבריחת היתום

מיד לאחר צאת הכוכבים במוצאי שבת קודש, ניתרה השלישיה ממקומה וירדה אל העמק. שלשתם אחים שנולדו זה אחר זה, והגדול עדיין לא הגיע לראשית בגרות. דילגו על הדרך הראשית ועברו יחד בשביל שבצידו הימני של הכפר. אותו שביל הוביל אל הבריכה הגדולה הנמצאת במרחק מה מן הכפר. הבריכה נודעה בשם "מקיק", לפי שהיא שקועה בין נקיקי ההרים. בריכה רחבת ידיים, הרובצת לה כאגם גדול בין שני הרים גדולים ובולעת לתוכה את מי הגשמים היורדים מן ההרים. אנשי הסביבה מספרים בשם אבותיהם ואבות אבותיהם, שמעולם לא ראו קרקעיתה ולא יבשו מימיה. אם כי דפנותיה כוסו ירוקת עבה מרוב ימים, הרי היא מרווה במימיה את כל תושבי הסביבה הרחוקים והקרובים. הלכו שלשתם בדרך לא דרך. לא דיברו ביניהם דיבור יתר, כיוון שהאסון הכבד נחת עליהם בפתע והבריחה היתה פתאומית
ונה היהודי ועלי הערבי

ונה היהודי ועלי הערבי

יהודי מדאר סעיד בשם סאלם אלחרק הזדמן יום אחד לשוק אלתניין (שוק יום שני) באלסדה. תוך שוטטתו צדו עיניו מגש נחושת גדול שעמד בבסטה של הסוחר הערבי יחיא אלעוודי, אחרק חשק לקנותו, לאחר התמקחות על המחיר התברר לו שלא כל הכסף שעליו לשלם נמצא בכיסו. הוא פנה ליחיא אלעוודי ואמר לו שמע אתה מכיר אותי שאני תמיד רוכש חפצים ממך
וחסד לאומים חטאת

וחסד לאומים חטאת

בעיר צנעא נכנס ערבי אחד לשכונת היהודים ויש לו כלי מעור הנקרא בערבית מסב ויש בו 200 ריאל. הערבי הסתובב בשכונת היהודים ונפל עליו הכלי עם הריאלים. כעבור כמה זמן עבר יהודי אחד ומצא את הכלי עם הריאלים לקח והלך הביתה. הערבי הרגיש שהכלי עם הריאלים נפל עליו, חזר לשכונת היהודים והיה צורח ובוכה על האבידה.
קודש לכל חי
החנות
אתר מסורת
נחלת אבות