מארי יחיא צארום (נולד בשנת 1842 בצנעא; נפטר בירושלים, ו' בניסן ה'תרע"ז, 29 במרץ 1917) עלה בעליית "אעלה בתמ"ר" בשנת 1881, כיהן כאב"ד הקהילה התימנית בירושלים.
יחיא צארום נולד בשנת 1842 בצנעא, בירת תימן. למד בצוותא עם חבריו הרב יחיא קאפח והרב אהרן הכהן. לפרנסתו עסק בכתיבת סת"ם. עלה לארץ ישראל עם אחיו, רבי סאלם צארום, ועמד בראש שיירה שהגיעה לירושלים בשנת ה'תרמ"ב. ככל עולי תימן סבל רעב וייסורים שונים. במכתבו לידידו הרב יחיא קאפח הודיע לו על מצבם הקשה של העולים בירושלים.
רבני הספרדים והאשכנזים בירושלים הכירו בגדלותו של רבי יחיא בתורה, ורבים מהם השכימו לפתחו, אך נמנעו מלצרפו לבתי הדין שלהם. ניכור זה היה אחד הגורמים שהניעו מנהיגים אחרים של הקהילה התימנית ובראשם הרב אברהם אלנדאף להיפרד מהעדה הספרדית וליצור לעדה התימנית מוסדות נפרדים. על אף שהפירוד נעשה בין היתר בשל דאגה לכבודו, הרב צארום התנגד למהלך ועד יומו האחרון השתייך לעדה הספרדית אף ששימש בחינם כרב פוסק בעדה התימנית. ישיבת "תורת משה" שהקימו בירושלים רבני תימן התמקמה בתחילת היווסדה בבית מדרשו של הרב צארום בעיר העתיקה בירושלים.
הרב יחיא צארום לימד רבים את מלאכת הלבלרות ואת דיני כתיבת הסת"ם, ובין ראשוני תלמידיו היה הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, לימים הראשון לציון והרב הראשי לישראל. הרב עוזיאל העריץ את גדולתו בתורה של רבי יחיא ולא פעם היה מספר בשבחו.
הרב יחיא צארום נפטר בירושלים בו' בניסן, ה'תרע"ז (29 במרץ 1917) ונקבר בהר הזיתים. בשנות ה-60 של המאה ה-20, נהרסה חלקת הקברים ונבנה מעליה מגרש חניה. בשנת 2010, במהלך שיקום החלקה, נחשפו מספר קברים ומצבות שלמים מתחת לגלי העפר, וביניהם קברים שבפנקסי הקברנים נכתב כי הם נמצאים בסמוך לקברו של "מורי יחיא", אולם המצבה שעליה מופיע שמו עצמו לא נמצאה.
לרבי יחיא היה אח שגם הוא עלה איתו לארץ, שמו היה הוא גם לימד תורה . הרב סאלם היה בקי בתלמוד וברמב"ם. הוא לימד תורה וגמרא בתימן ובירושלים. העיתונאי והסופר אברהם אלמליח שלמד אצלו כמה שנים מספר עליו בלשון זו:"מרי סאלם צארום יהודי בעל מום מלידה, נמוך קומה נכה ידיים ורגלים, רגליו וידיו עקומות לאחור, וכולו דמה לשלד עצמות ממש, הוא היה רובץ על הארץ כשרגליו העקומות מקופלות לאחוריו, וידיו העקומות אף הן דמו לשני קנים יבשים שאינם זזים ימינה או שמאלה. וראה זה פלא, יהודי מוכה גורל זה, היה תלמיד חכם מופלא, פיקח, בקי בהוויות העולם, סופר סת"ם מהיר, שכתיבתו התמה באותיות מרובעות זעירות ויפות היוצאות מתחת קולמוסו, דמו לפנינים יקרות שהפליאו את רואיהן, וכל עבודתו הייתה מלאכת מחשבת מעשה ידי אומן… עם כל מומיו נשא אשה והוליד בנים… הוא לא סבל מחסור, ופרנסתו הייתה מצויה לו מכתיבתו היפה, כי מכל עבר ופינה בירושלים היו נוהרים אליו להזמין עבודה אצלו, בעיקר מזוזות ותפילין, והוא השתכר יפה מעבודתו. בעיני ראיתי כמה פעמים כשהאיש הזה כותב על גרגר חיטה לא גדול, בכתב ברור ובהיר להפליא שאפשר היה לקראו בלי זכוכית מגדלת, את פסוק ארץ חיטה ושעורה וכו' כל הפסוק, ועל ביצה לא גדולה ביותר היה כותב באותיות זעירות כפנינים את כל מגילת שיר השירים, והיה מוכר מלאכתו זאת בפרוטות".
כתיבת תגובה