מנהג קריאת מנורת המאור בשלושת השבועות
מעובד על פי המבוא והמפתח לספר מנורת המאור
עם הפירושים נפש יהודה וחק יעקב – מהדורת שתילי זתים
אדם בן-נון
מנהג קריאת מנורת המאור כסדר
מנהגנו לקרוא את כל ספר מנורת המאור כסדר מבלי דילוג, מלבד הפרקים קלא-קנד, רצ-רצז, וכן פרק שז (ובחו"ל נהגו לדלג גם על פרק שג),[1] שאלה נקראים בזמנים ידועים. כאן בארץ, שאין יו"ט שני של גליות נוהג, השתנה הסדר ממה שהיה נהוג בתימן. לתועלת הקוראים, במנורת המאור עם הפירושים נפש יהודה וחק יעקב – מהדורת שתילי זתים (תתקפב-תתקפג) ערכתי את הסדר כפי שהנהיגו זקני תימן וחכמיה כאן בארץ, באופן שאין דילוג על אף פרק.
חלוקה זו מקובלת בדרך כלל בבתי הכנסת כפי שהנהיגו חכמי קהילותינו בדור האחרון, וכן המשיכו אחריהם רבני קהילותינו כיום. אולם החידוש בסדר זה הוא קריאת כמה פרקים לסירוגין. רצוני לומר, יש מועדים וזמנים שיש להם כמה פרקים, כגון בראש חודש וביום כיפור, שלכל אחד מהם יש שני פרקים – לראש חודש פרק קלא ופרק קלב, וליום כיפור פרק רצו ופרק רצז. ואם נקרא כל פעם פרק אחד, יצא שבסוף כל מחזור אנו מפסידים קריאת הפרקים הנותרים. על כן הנהיגו כמה חכמים לקרוא פרקים אלו לסירוגין. דרך משל, בשנת ה'תשע"ג קוראים ביום כיפור את פרק רצו ובשנת ה'תשע"ד יקראו את פרק רצז וחוזר חלילה.
הצעה זו לא בדיתי מלבי, אלא קיבלתיה מהרב עזרי צאלח ז"ל, שנהג כך בבית הכנסת מגן אברהם בנווה עמל בהרצליה, כפי שהנהיג אביו הרב חיים בן שלמה צאלח ז"ל יחד עם עמיתו הרב יצחק בן יוסף עומיסי ז"ל. לאחר צאת המנורה לאור שמעתי מעוד רבנים מקהילותינו שאף הם נהגו ככה כבר שנים רבות, וברוך שכיוונתי לדעתם. כמו כן, אף שמעתי כי רבים שלא נהגו כך בעבר קיבלו על עצמם סדר זה מכאן והלאה, והיה זה שכרי.
מנהג קריאת מנורת המאור על פי רשימה מיוחדת
נראה שבמקצת מקומות לא נהגו לקרוא את הפרקים כסדרם, אלא קראו בכל שבת פרק אחד מעניין הפרשה,[2] על פי הרשימה שהעלה ר' יוסף חסיד בסוף "מנורת המאור" שבמהדורתו (תשל"ג). לפי מנהגם של אלו, אין קוראים אלא כחמישים פרקים מן הספר, יחד עם עוד כמה פרקים המיועדים למועדים ומאורעות מיוחדים, וחוזרים עליהם שוב ושוב בכל שנה ושנה, ואת הפרקים האחרים לא נהגו לקרוא בבית הכנסת.
רשימת חסיד היא הרשימה הראשונה שפורסמה, והיא הנפוצה. אך למעשה יש עוד שלוש רשימות נוספות. הרשימה השנייה הודפסה על ידי שמעון גריידי (לימוד תורה בתימן, עמ' 26-25, תשמ"ז), השלישית על ידי ר' יעקב קרואני (מנורת המאור תשנ"ז) והרביעית על ידי ר' שלמה עמיהוד (מנורת המאור ה'תש"ס). יש מעט שינויים בין הרשימות. נראה שלפחות חלקן נוצרו מטעיות דפוס. על כל פנים, נראה שבדרך כלל רשימתו של יוסף חסיד היא המדויקת.[3]
על כל פנים, בסדר הקריאה של המועדים והזמנים והמיוחדים שני המנהגים – הן של אלה שקוראים כל שבת פרק כסדר והן אלה שקוראים פרקים מיוחדים על פי הרשימה – זהים בדרך כלל, שכן כולם קוראים פרק מעניין החג.
מנהג קריאת מנורת המאור בשלושת השבועות במחוזות השונים
המנהג ידוע בפי ההמון (בפרט בעי"ת צנעא) שבשלוש השבתות של ימי בין המצרים קוראים את שלושת חלקי פרק שז: אקמצא ובר קמצא, אתורנגולא ואתורנגולתא ואשקא דרספק, וכ"ה ברשימת חסיד וברשימת קרואני.
אמנם לא נהגו כך בכל המחוזות:
ברשימת עמיהוד שהיא משקפת בדרך כלל את מנהג עי"ת רדאע נכתב לקרוא בשלושת השבועות את הפרקים דש, שה ושז העוסקים במדרשים על החורבן.
ברשימת גריידי נכתב לקרוא את חצי פרק דש, חצי פרק שה, וחציו השני של פרק שה.[4] על פי מה שביררתי זהו לפי מנהג עירו, ד'מאר. וכפי שקיבלתי מזקני ד'מאר, כ"ה מנהגם הפשוט עד היום.
הצעה שקיבלתי מחכמי תימן לקוראים את פרק שז
וזאת יש לדעת, שאף שחלקו השני של פרק שז (אתורנגולא ואתורנגולתא) הוא בגודל פרק ממוצע הנקרא בשבת אחת, שני החלקים האחרים (אקמצא ובר קמצא ואשקא דרספק) של פרק שז הם ארוכים כפליים מאורך פרק ממוצע.
ועינינו הרואות שנוצר מצב שבשבת הראשונה מתחילים את חלקו הראשון של פרק שז (אקמצא ובר קמצא) אך לרוב אריכותו אין מסיימים אותו, וקוראים רק את חציו. בשבת שאחריו כבר מתחילים את חלקו השני (אתורנגולא ואתורנגולתא) מהחל ועד כלה, ובשבת השלישית מתחילים את החלק השלישי (אשקא דרספק) וקוראים רק את חלקו הראשון, ובשבת שאחריה חוזרים לסדרם איש איש ומנהגו. כך שאת חלקו השני של אקמצא ובר קמצא וחלקו השני של אשקא דרספק אין קוראים כלל.[5]
לכן הנהיגו חכמים שונים[6] לחלק את פרק שז לשישה חלקים: את חלק א' אקמצא ובר קמצא מחלקים לשניים, את חלק ב' אתורנגולא ואתורנגולתא אין מחלקים, ואת חלק ג' אשקא דרספק מחלקים לשלושה חלקים. שלושה חלקים נקראים בשנה אחת, והשלושה הנותרים בשנה שאחריה באופן זה:
שנה ראשונה
שבת א' – פרק שז (חצי א' של אקמצא) – וי"נ לסיים במילים "בחוצות ישליכו".
שבת ב' – פרק שז (חצי ב' של אקמצא)
שבת ג' – פרק שז (אתורנגולא)
שנה שנייה
שבת א' – פרק שז (שליש א' של אשקא) – וי"נ לסיים במילים "אם הבנים שמחה".
שבת ב' – פרק שז (שליש ב' של אשקא) – וי"נ לסיים במילים "על אלה אני בוכיה עני עיני יורדה מים".
שבת ג' – פרק שז (שליש ג' של אשקא דרספק)
ותיתי לידידי היקר הרב בועז גדקה הי"ו שלאחר פניות חוזרות ונשנות מהציבור לקח על עצמו קריאת מנורת המאור בקריאה רהוטה אך מיושבת, בצורה מדויקת וברורה, כמבטאם הצח של אבותינו מתוך הספר מנורת המאור עם הפירושים נפש יהודה וחק יעקב – מהדורת שתילי זתים, וכל השומעו יווכח כי אכן קריאה נכונה היא כחצי פירוש אם לא יותר. גם בשלושת השבועות בחר לו הדרך הישרה שהנחילונו חכמינו כנז"ל.
וכל מנהיג ודבר יעשה כסדר הישר בעיניו, או כסדר אשר גבלו ראשונים בקהילתו.
[1] ועיין מה שכתבתי על זה במבוא למנורת המאור עם הפירושים נפש יהודה וחק יעקב – מהדורת שתילי זתים, עמ' 17.
[2] כידוע, מנורת המאור לא נכתב על סדר הפרשיות. ומה שכתבתי מעניין הפרשה, רצוני לומר שיש זיקה כלשהי בין הפרק לבין הפרשה. המעיין יראה שלפעמים הקשר היחיד של הפרק עם הפרשה מסתכם בפסוק אחד מן הפרשה הנזכר בפרק בדרך אגב, ולפעמים הקשר אינו בולט לעין, אפילו לא בפסוק אחד. ראה למשל פרק קנו, העוסק בכבוד שבת, שנכתב לאמרו בפרשת שמות. וזאת יש להעיר, שכוונתי לקשר על דרך הפשט, אבל לא לקשר על דרך הרמז, הדרש או הסוד, וד"ל.
[3] לכן קבעתי כמוה בדרך כלל (מהדורתי עמ' תתקפד-תתקפו), ועיין שם שהערתי על השינויים בין הרשימות השונות.
[4] למנהג זה, את חציו השני של פרק דש היו קוראים בתחילת שבע דנחמתא, דהיינו בשבת נחמו, מיד לאחר תשעה באב.
[5] כעת הזאת זכור אזכור את המנוח הרב עזרי בן הרב חיים צאלח זצ"ל שעמו קראתי בין השאר את כל מנורת המאור מהחל ועד כלה, שלא פעם היה תמיה ואומר לי כהאיי לישנא (והדברים מוקלטים), הנה בשאר בתי כנסת אין משלימים את פרק שז, ועתה בא לפניי כל כמה חודשים בחור אחד המנסה להתחקות על מסורת קריאת מנורת המאור, והרי הוא שואל כל הזמן אך ורק על פרק שז, גם בסוכות וגם בפסח… ולא נחה דעתו עד שהסברתי לו שמתוך 338 פרקי המנורה יש לאותו בחור הקלטה של סבו על כמה דפים ממסכת גיטין העוסקים באגדות החורבן והמובאים בפרק שז. וראה עוד מה שכתבתי בחוברת "זיכרון להולכים על מארי עזרי בן מארי חיים צאלח (צדוק)".
[6] אני שמעתי על כאלה שהנהיגו כך בארץ, אך לא יימנע שנהגו כך כבר בחוץ לארץ.
כתיבת תגובה