בסליחות אנו אומרים "לא בחסד ולא במעשים טובים באנו לפניך, כדלים וכרשים דפקנו דלתיך". אנו אומרים להקב"ה אם תנהג איתנו במידת הדין, מי יעמוד לפניך בדין. ובמדרש מובא שאפילו האבות הקדושים אינם יכולים לעמוד בדין שמים.
וידוע מה שאמרו חכמים במסכת שבת דף קי"ב ע"ב, "אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים". וכתוב במסכת ברכות דף כ' ע"א, אמר ליה רב פפא לאביי, מאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא, והרי אנו לומדים ששה סדרי משנה יותר מהדורות הקודמים, ואף על פי כן כשרב יהודה הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצווח קא צווחינן ולית דמשגח בן. אמר ליה, קמאי הוו קא מסרי נפשיהו אקדושת ה', אנן לא מסרינן נפשין אקדושת ה'. כי הא דרב אדא בר אהבה חזיה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא, סבר דבת ישראל היא. קם קרעיה מינה, אגלאי מילתא דכותית היא, שיימוה בארבע מאה זוזי.
וא"כ מה נאמר בדורנו שהתקיים בו כי הנה החושך יכסה ארץ, יש כל כך הרבה כפירה בעולם ומתירנות וחוסר צניעות, מה הם הסיכויים שלנו לעמוד בדין בראש השנה? אם כבר בדור חכמי הגמרא אמרו על עצמם שהם כחמורים לעומת הדורות הקודמים, מה נאמר אנו?
במדרש רבה בראשית פרשה צ"ג י' כתוב, "אבא כהן ברדלא אמר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה… יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו, הדא הוא דכתיב ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, לכשיבוא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך, על אחת כמה וכמה". וצריך ביאור, למה מתכוון המדרש באומרו "לפי מה שהוא"?
המשנה באבות (פרק ג' משנה א') אומרת, "עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". מהו דין ומהו חשבון. הגאון מוילנא מפרש, דין – על העברות שעשה, וחשבון – על המצוות שהיה יכול לעשות בעת שעשה את העבירות. את כל זה יביא הקב"ה בחשבון. לפי זה ייתבע האדם למה לא ניצל את חייו בעולם הזה לקנות שלמות רוחנית, למה לא הרבה בלימוד תורה ובמעשים טובים, ולמה לא התאמץ בעבודת ה'.
המשנה באבות (ד כ"ב) אומרת, "ברוך הוא שאין לפניו לא עוולה ולא שכחה, ולא משוא פנים, ולא מקח שוחד, שהכל שלו. ודע שהכל לפי החשבון וכו'. ופירש הגאון מוילנא, ודע שהכל לפי החשבון, שהקב"ה יעשה חשבון כמה מצוות ומעשים טובים ולימוד תורה היה אדם מסוגל לעשות בימי חייו, ולפי זה ייתן לו שכר או עונש.
אבל הרב יעבץ זצ"ל בפירושו על משנה זו כתב, ודע שהכל לפי החשבון, ביאר שאין לפניו משוא פנים. וביאר זה, כי אע"פ שהשי"ת בורא קצת בני אדם מוכנים אל החכמה וקצתם בלתי מוכנים, וכן יש אנשים מוכנים מצד טבעם אל הפעולות המגונות, וקצתם מוכנים אל הפעולות הישרות, ומצד זה לא היה צודק שאין לפניו משוא פנים. ולזה אמר שהכל בא לפי חשבון, שהשי"ת נתן שכל באדם לבחור בטוב ולמאוס ברע, ואף גם זאת לא יביא הכל בדין אחד, כי הוא שוקל הכנת האדם עם פעולותיו. ולפעמים ייתן הדין לתת שכר לרשע, כי לפי הכנתו היה ראוי להרשיע כפלי כפליים, וכבש יצרו ולפום צערא אגרא. וכן הצדיק ראוי שישולם, כי היה ראוי שירבה צדקתו כפי הכנתו, ולכך ראוי להיענש. וזה העניין מסיר רוב מבוכת צדיק ורע לו רשע וטוב לו.
וביאור דבריו, שהקב"ה עושה חשבון מה הם כוחות הנפש של האדם, מה הן תכונותיו, מהו מצבו המשפחתי ומהו מצבו הכלכלי, ולפי זה הקב"ה דן אותו. כל אדם נתבע לפי מה שהוא. מי שיש לו תכונות טובות ואין יצרו מתגבר עליו, הקב"ה תובע ממנו יותר מאשר אחרים שאין להם תכונות טובות.
במסכת בבא בתרא דף י' ע"ב איתא, "כי הא דרב יוסף בריב דרב יהושע חלש אינגיד, א"ל אבה מה חזית, א"ל עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה, ותחתונים למעלה. א"ל עולם ברור ראית וכו'". רב יוסף ראה אנשים שכאן בעולם הזה לא נחשבים לצדיקים ובשמים הם נמצאים בין הצדיקים בגן עדן. מצד שני, ראה אנשים שכאן היו נחשבים לאנשים גדולים ושם הם אינם חשובים. ענה לו אביו, עולם ברור ראית, כי שם בשמים דנים כל אדם ואדם לפי מה שהוא. ולכן אדם שהיה מסוגל להתעלות בתורה ויראת שמים ולא השתדל כפי יכלתו, כפי מה שהוא, אין הוא ראוי לשכר גדול. ומצד שני, מי שלא היו לו כוחות רוחניים והיה יצרו מתגבר עליו, ואעפ"כ התאמץ בכל כוחותיו לעבוד את ה' בלימוד תורה ובקיום המצוות, הוא יקבל שכר גדול בעולם האמת. וזהו הפירוש של עליונים למטה ותחתונים למעלה.
בחודש אלול יש נוהגים לומר מזמור כ"ז בתהילים "לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא", העוסק בביטחון בה'. עלינו לבטוח בה' שלא יעשה עימנו עוול, וידון אותנו כפי מה שאנו, לפי כוחותינו, ולפי מה שאנו מסוגלים. ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בני אדם, ולא דורש מהם לעשות יותר ממה שהם מסוגלים. לפעמים אדם מסתכל על הצדיקים שבדור, כמה הם יגעים בתורה ובמצוות, ומסתכל על עצמו וחושב, כמה אני רחוק מהקב"ה, ואז מקבל חלישות הדעת. אבל, עליו לחזק את עצמו ולחשוב ולדעת, שאין הוא נדרש על ידי בורא עולם לעשות, אלא רק כפי יכלתו, ולא מעבר לזה.
פעם שאל אחד התלמידים את החפץ חיים זצ"ל האם אנו בדורות האחרונים, יכולים להגיע למעלתם של הדורות הראשונים, והאם המצוות שלנו ולימוד תורה שלנו, והתפילות שלנו מתקבלות בשמים כמו בדורות הראשונים. שהרי אם הראשונים כבני אדם אנו כחמורים, ומה ערך יש למעשים שלנו ולתפילות שלנו. ענה לו החפץ חיים במעשה שהיה. היה אדם שהיה אופה לחמים ומוכר אותם. יום אחד ביקש מהחפץ חיים שיצליח במעשיו, כיון שהוא אופה כאלף כיכרות ביום, ומצליח למכור רק כשש מאות, ואת השאר נאלץ למכור עבור מאכל בהמות במחיר נמוך, ועל כן הרווחים שלו מועטים. בירך אותו החפץ חיים ופטרו לשלום. לאחר תקופה פגש אותו החפץ חיים ושאלו, איך הפרנסה, האם הועילה ברכתי. ענה לו האופה שהברכה שלו הועילה ועכשיו הוא מתפרנס בריווח. שאלו החפץ חיים, איך זה שדווקא בזמן מלחמה הוא מצליח לעשות רווחים יותר ממה שעשה בזמן שלום. ענה לו האופה, בזמן שלום כל אדם שבא לקנות כיכר, בודק אם הכיכר אינו שרוף מעט, ואולי יש בכיכר סדקים, ואולי הכיכר לא נראה יפה, ולכן חלק מהכיכרות היו נמכרים, והשאר היה נמכר למאכל הבהמות. אבל בזמן מלחמה כשיש חוסר בלחם, אנשים קונים מה שיש, ולא בודקים מה מצב הכיכרות, ולכן כל הכיכרות נמכרים. אמר לו החפץ חיים לשואל, בדורות הקודמים היו הרבה צדיקים, והקב"ה היה בוחר לו רק את המעשים הטובים שנעשו בכוונה טובה וטהורה ובמסירות נפש. אבל בדור של משיח כשהחושך יכסה ארץ והכפירה מתרבה בעולם, הקב"ה מקבל את כל המצוות שעושים בני אדם, מבלי לבדוק עד כמה הן נעשו בשלמות. ולכן יש לנו תקווה שיתקבלו מעשינו בשמים כמו בדורות הקודמים.
עידוד נוסף לאדם אפשר ללמוד ממה שנאמר כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, אמרו חז"ל אם עשית חבילות של עבירות, עשה כנגדן חבילות של מצוות. מה הכוונה חבילות של מצוות? המדרש אומר שהקב"ה לוקח את המצוות שהאדם עושה וזורע אותן, ועל ידי זה צומחות עוד הרבה מצוות. וזה מה שאנו אומרים בברכת היוצר, זורע צדקות, מצמיח ישועות. ופירושם של דברים, יש ואדם זוכה לעשות מצווה שמצמיחה פירות. לדוגמא אם אדם דאג לבן חברו או לבן שכנו שילך ללמוד תורה בישיבה, כתוצאה מזה יצא הבן תלמיד חכם ונהיה אדם גדול שמשפיע על אחרים ברוחניות ומקרב את הבריות לאביהם שבשמים. הקב"ה נותן שכר לאותו אדם לפי התוצאות של המעשים שלו. כמו שאנו אומרים בתפילה "אל תזכור לנו עוונות ראשונים", אבל "תזכור לנו מצוות ראשונים".
רעיון זה כתוב גם בתפילת מוסף של ר"ה שם נאמר "אתה זוכר את כל המפעל", ופירושו שהקב"ה זוקף לזכותו של האדם את כל התוצאות של המעשים הטובים שעשה, כמו שכתוב בפיוט יגדל שאנו אומרים בליל שבת, "גומל לאיש חסד כמפעלו", אם בימי חייו בונה האדם מפעל, מחנך בנים לתורה ויר"ש, ומחזיר אנשים בתשובה, הקב"ה נותן לו שכר על כל המפעל שבנה, ונותן לו שכר על כל התוצאות של המעשים שלו.
לפעמים אדם זוכה להיות ראשון וחלוץ בעשיית איזו מצווה, ואחר כך אנשים לומדים ממנו לקיים את המצוות. כל המצוות שעשו האנשים שנגררו אחריו נזקפות לזכותו. וכן להיפך, אם היה ראשון לעשות עבירה, ואח"כ רבים נגררו אחריו ועשו עבירות, כל העבירות שלהם נזקפות לחובתו. כפי שאמרו חכמים, גדול המעשה יותר מהעושה. ואמרו חכמים, ירבעם חטא והחטיא את ישראל, חטא הרבים תלוי בו. ומצד שני משה רבינו שזיכה את עם ישראל בתורה, התורה הנלמדת בכל העולם נזקפת לזכותו של משה רבנו. ולכן נקראת התורה על שם משה רבינו שנאמר, "זכרו תורת משה עבדי".
כמו כן, נאמר "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ה' לא עזבנו בידו", ודרשו חכמים, רשע זהו יצר הרע המבקש להרוג את הצדיק מבחינה רוחנית. ה' לא יעזבנו בידו, הקב"ה עוזר לאדם לנצח את יצר הרע. ואף על פי שהבחירה היא בידו של האדם, לבחור ברע או לבחור בטוב, אעפ"כ אם יתפלל האדם לבורא עולם שיעזור לו לנצח את יצר הרע, והקב"ה רואה שהוא מתאמץ להילחם עם יצה"ר, ועושה כפי יכלתו, הקב"ה יבוא לעזרתו.
גם ידיעה זו, היא מקור עידוד לאדם שישתדל כפי יכלתו בלימוד התורה ובקיום המצוות, וה' יהא בעזרו. כפי שנאמר "וברכתיך בכל אשר תעשה". וכתוב "כי תצא למלחמה על אויבך, ונתנו ה' אלוהיך בידך", אם אתה תצא למלחמה כנגד יצה"ר ותעשה כפי יכלתך, יש לך הבטחה שהקב"ה יתן את יצה"ר בידך ותתגבר עליו.
ועוד נאמר "אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם, לתת לאיש כדרכיו", כותב על זה בספר משך חכמה, שהקב"ה מסתכל על כל הסביבה שבה חי אותו אדם, ולפי זה הוא דן אותו. אינו דומה אדם שחי בסביבה שבה גרים אנשים שרחוקים מתורה ומצוות, לאדם שגר בסביבה של אנשים ששומרים מצוות. מאדם שגר בסביבה של אנשים יר"ש, תובעים יותר ממי שגר בסביבה של אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות.
לסיכום, כשהקב"ה דן את האדם בר"ה ומביא בחשבון שלושה דברים: א. מהם כוחות הנפש של אותו אדם, מה מצבו הכלכלי והמשפחתי, ומה היכולת שלו בקיום המצוות. ב. באיזו סביבה הוא חי – אם בסביבה של שומרי מצוות, או בסביבה של אנשים שרחוקים מתורה ומצוות. ג. מה הן התוצאות של המעשים שלו – לטוב או לרע.
כתוב בספרים ששלוש פעמים האדם נידון: א. בכל ראש השנה בימי חייו של האדם. ב. ביום מותו של האדם, עושים סיכום של כל מה שעשה בימי חייו. ג. ביום הדין הגדול, בתחיית המתים, בודקים מה הן התוצאות של המעשים שלו, האם תלמידיו הולכים בדרך ה' או ח"ו להיפך, והאם הבנים שלו שומרים תורה ומצוות או ח"ו להיפך.
ולכן, אמרו חכמים שבר"ה נפתחים ספרי חיים וספרי מתים, דנים את המתים בכל ר"ה על המעשים הטובים והרעים שעשו תלמידיהם ובניהם.
הפסוק אומר "ויגבה לבו בדרכי ה'", חשוב מאוד שלכל אדם תהיינה שאיפות גדולות להיות גדול בתורה, להיות יר"ש בתכלית ולזכות לעשות מצוות גדולות. לא טוב שיתנהג האדם במידת הענווה כביכול, ויאמר אין אני מסוגל. חייב אדם להחדיר לעצמו את האמונה והביטחון שהוא מסוגל, ושיש לו את היכולת. ידוע מה שאומרים "אם תרצו אין זו אגדה", "ואין דבר העומד בפני הרצון", והכוונה בכל זה שחייב האדם להאמין בעצמו ולדעת שאם רק ירצה ויעשה מאמצים גדולים, וימסור את נפשו על הדבר, הקב"ה יהיה בעזרו שיצליח למלא את השאיפות שלו.
אדם שאין לו שאיפות גדולות לא יוכל להתעלות מבחינה רוחנית. הגמרא במסכת ברכות ל"ב ע"ב אומרת, "ארבעה דברים צריכים חיזוק: תורה ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ", וכותב רש"י צריכים חיזוק תמיד ובכל כוחו. ואמרו חכמים "העקשן מצליח".
ולזה אולי התכוון רב יוסף כשאמר ראיתי תחתונים למטה. ראיתי אנשים שבעולם הזה לא האמינו עליהם שיכולים להגיע למעלות עליונות ברוחניות, ולבסוף זכו להיות למעלה בעולם הבא, והכל תלוי בסיעתא מן שמיא, ועל זה צריך כל אדם להתפלל שה' יהיה בעזרו, ואז יצליח.
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה יתנני ה' לזכור לנצח ומתוקים מדבש נופת צופים