לְשׁוֹן הַזָּהָב / פרשת תְּצַוֶּה

פרק כ"ז

כ' –  זַ֥יִת – יבטא יפה את האות יו"ד שלא יישמע זַאִת. אך ייתן לב שלא יישמע כיו"ד דגושה. וכן בהמשך הפרשה מִמׇּתְנַ֥יִם וְעַד־יְרֵכַ֖יִם (כח מב).

פרק כ"ח

א' – נָדָ֧ב וַאֲבִיה֛וּא – יבחין בין מבטא הבי"ת בסוף תיבת נָדָב למבטא הוא"ו שבראש תיבת וַאֲבִיהוּא.

ג' –  ר֣וּחַ חׇכְמָ֑ה – יפריד אך מעט בין הדבקים. אך ייתן לב שלא יישמע כטעם מפריד. וכן בהמשך הפרשה עַל־לִבּ֖וֹ (פסוק כט) עַל־לֵ֣ב (פסוק ל) עַל־לִבּ֛וֹ (שם).

ז' –  יִֽהְיֶה־לּ֛וֹ – הלמ"ד בתיבת לּוֹ בדגש חזק מחמת המקף ומדין דחיק. וכן בהמשך הפרשה יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ (פסוק לב) תַּֽעֲשֶׂה־לָּ֔הּ (כט מא) תַּֽעֲשֶׂה־לּ֣וֹ (ל ד).

י"ז – וּמִלֵּאתָ֥ – קריאתה מלרע.

כ"ב – וְעָשִׂ֧יתָ עַל־הַחֹ֛שֶׁן – כאן תיבת וְעָשִׂ֧יתָ בטעם מוליך, ובפסוק הבא וְעָשִׂ֙יתָ֙ עַל־הַחֹ֔שֶׁן בטעם מפסיק.

כ"ח – וְלֹא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן – ייתן לב לא לאבד בקריאתו את האות ה"א בתיבת הַחֹשֶׁן. וכן בכל כיוצא בזה.

ל"ו – וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ – תיבת וְעָשִׂיתָ מלעיל והצא"ד בתיבת צִּיץ בדגש חזק מדין אתי מרחיק. וכן בהמשך הפרשה וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ (ל ג).

א' – וְאַבְנֵ֥ט תַּעֲשֶׂ֖ה – יבחין בקריאתו בין מבטא האות טי"ת בסוף תיבת וְאַבְנֵט למבטא קריאת האות תי"ו בתחילת תיבת תַּעֲשֶׂה, ולא יבלע אחת מן האותיות.

פרק כ"ט

כ"ח – כִּ֥י תְרוּמָ֖ה ה֑וּא – תיבת הוּא בשורק ולא הִיא בחירק. והטעם מפני שמדבר על החזה ושוק שהם לשון זכר ולא על התרומה שהיא לשון נקבה. וזוהי כוונת רש"י עיין שם.