אבא, הרב יוסף אסנפי, ע"ה
ביום ה' באלול, יחול יום השנה השלושים וששה לפטירתו של אאמו"ר הרב יוסף אסנפי ע"ה (הידוע בשם "מארי יוסף")
אבא ע"ה, נפטר מהתקף לב בגיל 65 ,בעת שצעד במסלולו היומי הקבוע לבית הכנסת.
פטירתו הכתה כרעם ביום בהיר ובתדהמה עטופת צער ויגון את בני משפחתו ואת קהל שומעי לקחו ואת תושבי השכונה.
תלמיד חכם מובהק היה אבא ועמקו שורשיו עד מאד.
מצניע לכת ומסתפק במועט. מרביץ תורה ברבים, ודמות דומיננטית המשפיעה בכל הזדמנות: בביהכנ"ס, בג'עלה או להבדיל בבית אבלים וכיו"ב.
ראשו ורובו בעולמה של תורה, אך רגליו בעולם המעשה. חי את היום-יום, – את השמחות ואת הסבלות,
מעורה בנעשה ומעורב בדעת עם הבריות.
מנהיגותו נבעה לא מכוחו של מינוי, אלא מכוחן של עשייה ושל התנהלות ושל דוגמא אישית,
שעשו את סמכותו לטבעית ומתבקשת מאליה.
הוא הנהיג ציבור בתבונה ובנועם והציבור גמל לו בהערכה מרובה.
באישיותו, שבה שלטו, כמקובל אצל חכמי תימן הקדומים, – האמונה התמימה, אהבת הבריות , הצניעות והפשטות, הוא הווה מוקד למחפשי דרך ולרוצים לעשות להם רב – צעירים ומבוגרים.
שיחותיו בהתכנסות לג'עלה וכיו"ב היו עשירות בדברי תורה, מוסר ומשלים, ובהם משובצים מדי פעם וכפי הצורך והעניין זכרונות מתימן ומדמויותיה. -זכרונות, חוויות ומשלי ערב, מאותם דברים המושכים את האוזן, והכל, כדי להוליך את השומעים לעוד תובנה ולעוד מוסר השכל.
אבא ע"ה, נולד ב"אַסְנַאף" שבתימן, וכבר בצעירותו העתיק את מקום מגוריו לצנעא, שבה עוצב עולמו הרוחני ושבה מצא את עולם הלימוד ואמצו אל סדר יומו.
עם עלותו ארצה, היה ממקימי המושב "תעוז" שבפרוזדור ירושלים.
את ההנהגה הרוחנית במושב הוליך ברוב הדר הרב יוסף שמן זצ"ל , שאבי היה אחד מתלמידיו.
לאחר שנים מעטות עזבו המתיישבים, עולי תימן, את המושב וקבעו את מגוריהם זה בכה וזה בכה.
אבא נאלץ להיפרד מרבו, הרב שמן ע"ה, ועבר לפתח תקווה.
כאן, בשכונת שעריה, החל אבא את פעילותו הרוחנית למען הציבור – פעילות ענפה ומבורכת, שהתמקדה בקרב מתפללי בית הכנסת "נווה חיים" ("תפארת בחורים" לשעבר) והשפעתו התפשטה במהלך הזמן גם בקרב רבים מתושבי השכונה.
אבא וידידו- תלמידו, עובדיה בשארי ע"ה, פעיל צבור עתיר זכויות ומעש, שהיה הבעלים והכוח הדומיננטי בניהול ענייני בית הכנסת ובקדומם, פעלו בעצה אחת כדי לחולל שנוי.
ואכן, עד מהרה נודע שמו של בית הכנסת "נווה חיים" לשם ולברכה וזאת בשל הנהלים, סדרי התפילה, ושיעורי התורה המגוונים, שהוכנסו לבית הכנסת ע"י אבא בעזרתו הארגונית של ידידו, עובדיה הנ"ל.
בזכות דרכו המיוחדת, ידע אבא לפעול למען השגת מטרותיו בחן ובנועם ובשלום, תוך שימוש בחכמת חיים, בסיפור ובמשל הכול לפי העניין, וכל זאת למען יתקבלו הדברים בצורה הטובה ביותר.
אני זוכר, כי כשרצה אבא להפסיק נוהג של יציאת צעירים מבית הכנסת בזמן ההפטרה, הוא העתיק את מקומו, להפתעת הציבור, ליד הפתח, וברך בברכת "שבת שלום" מחוייכת כל צעיר ,שיצא, ושב וברכו כשנכנס…
לא עבר זמן רב והנוהג הפסול של יציאה בזמן ההפטרה פסק.
אבא היה ראשון המגיעים לבית הכנסת ואחרון היוצאים. וקיים בפועל את דברי הפסוק : "כי טוב יום בחצריך מאלף, בחרתי הסתופף בבית ה'…" .
הוא הקים קבוצת לימוד, שכללה גם לומדים, שלא היו מקרב קהל המתפללים הקבוע של בית הכנסת, והרגיל אותם לדרכים ולסדרים של הלימוד, כפי שהכירם בצנעא ובבית מדרשו של הרב יוסף שמן זצ"ל.
את שיעורי ימות החול התחיל כשעה וחצי – שעתיים לפני מנחה והם נמשכו גם לאחר תפילת ערבית וכללו בעיקר גמרא בעיון, רמב"ם ושו"ע.
בימי שבת, החלו השיעורים כבר משעות אחרי הצהריים המוקדמות. כמו"כ הנהיג אבא לימוד בימות חול המועד.
תפילות החגים ותפילות הימים הנוראים בהנהגתו ובהכוונתו, היו עטופות חגיגיות ומלאות הוד.
עם הסתלקותו, עבר בית הכנסת שבהנהגתו שנים של מינֵי משברים ,
עד אשר בהשתדלות עובדיה בשארי ז"ל הגיע לבית הכנסת הרה"ג אבישי שלמה שליט"א והחזיר עטרה ליושנה ואף הוסיף ופתח בבית הכנסת "כולל" המחזיק כ-70 – 80 לומדים כל יום- כל היום.
יהי זכרו ברוך
ממ"ה ברחמיו יסתירהו בסתר אוהלו ובצל כנפיו
ויצרור בצרור החיים את נשמתו, ה' הוא נחלתו.
הכותב בגעגועים, חיים
כתיבת תגובה