קיצור תולדות כמוהר"ר המחבר
רבינו נולד בשנת תרס"א בארץ תימן, בעיר צירא שבמחוז שרעב שהוציא מתוכו דורות רבים ושלימים של חכמים ומקובלים. שנות ילדותו של הרב היו באוירה של קדושה, רבינו סיפר שהוא וחבריו היו פורשים להרים שסביבות העיר צירא משבת לשבת, ושם היו לומדים הרבה וכל דבר בעל פה. רבינו היה משמיע באזניהם קטעים ארוכים מהראשונים והאחרונים, ספרי אגדות ומוסר זוהר וקבלה, שמכל הספרים האלו מילא כרסו בלימוד בע"פ באותם השנים. עלייתו ועליית בני משפחתו לארץ ישראל הייתה כרוכה בקשיים אין קץ שנערמו בדרכם עד שזכו להגיע לנמל יפו בשנת תרפ"ה. כאן בארץ ישראל נשא רבינו לאשה את רעייתו שאירס בתימן, הלא היא מרת ציפורה, שהייתה בת לרבי יחיא. ומכוון היה מצד רבנו לישאנה בדווקא מפני שאביה רבי יחיא ואחיו רבי חסן זלה"ה (אביו של בוצינא קדישא שר החכמה והקדושה כהר"ר מרדכי שרעבי זיע"א, ראש ישיבת המקובלים נהר שלום בירושלים) היו חכמים ומקובלים קדושי עליון וידועי שם בכל מחוז שרעב, והיו בגדר צדיק גוזר והקב"ה מקיים. קבע רבנו את דירתו בת"א אף שליבו היה בעיה"ק ירושלים תובב"א, והיה משתדל שלא יעברו עליו שלושים יום בלא שיהיה בכותל המערבי. רבנו אף קנה דירה בירושלים שזה איוהלמושב לו, אלא שלא הניחוהו תלמידיו ומכיריו בת"א לעקרו דירתו ממנה, באומרם אליו שאם יעקור לא יהא מי שיחזקם ויחזק המקום ועל כן נשאר רבנו לגור בת"א עד סוף ימיו. עמוד החסד היה רבנו , שמשמים זיכוהו בשני שולחנות, וכל איש צר ומצוק ואשר לו נושה פונה אליו, נכנס עצב ויוצא שמח אם בממון ואם בעיצה הוגנת וממש מסר נפשו וממונו להיות לאחיעזר ואחיסמך לכל יהודי באשר הוא שם. רבנו כשלעצמו היה מרבה בצומות ומתנזר מחיי העוה"ז. היה בורח מן הכבוד והשררה כבורח מפני האש. כל דבריו בנחת וכמעט ולא מצאה מידת הכעס מקום אצלו והרוצה לראות אגרת הרמב"ן בצורה חיה, היה די לו שיתבונן על הנהגותיו של רבנו. התמדתו בתורה הייתה בלא גבולות, את יומו היה מתחיל בתיקון חצות בשעות הקטנות
של הלילה והולך ומוסיף לשקוד על דלתות התורה ולשמור מזוזות פתחיה. התורה הייתה חרושה על לוח ליבו שהיה פתוח כאולם, ובכל מקום מצאה ידו בתלמוד ובשו"ע וזוה"ק ובכתבי האר"י ז"ל ובמדרשים וכו' ועל הרוב גם את הלשון שבו נכתבו וכמעט ולא נצרך לספר. הפצת התורה הייתה אצל רבנו בגדר חובת השעה, ועל כן לעיתים קרובות היה הולך ונובע מביתו לערים וישובים שונים לזכות את הרבים. לפרנסתו עסק כפקיד בהסתדרות עד לשעה אחת בצהריים ושאר כל היום היה יגע בתורה ומזכה את הרבים. עד למעשה שהיה כך היה, שרבינו היה דורש בכל מקום שאליו הגיע, להצביע בבחירות אך ורק במפלגות שמחזקות את הדת בלבד, וכשמוע זאת בן גוריון ראש הממשלה דאז, חיכה לו בבוקרו של יום ליד המשרד, בהגיע רבנו שאלו במי אתה אמור לבחור , נענה לו רבנו ביראת שמים, אמר לו שים את המפתחות ותתפטר, רבנו הניח את המפתחות ללא שום ויכוח ועזב את העבודה. מיד לאחר מכן הציעו לו להיות רב של ישובי המרכז, והפעם ראה בזה אות מן השמים ולא נותרה ברירה בידו אלא לקבל עליו עולו של ציבור. רבנו מחה על העירובין שנעשו בערין ואמר כי יש להם דין של רשות הרבים גמורה. רבנו אף שלח מכתבים רבים להרבה מהרבנים בארץ הקודש ולא קיבל מהם תשובה מספקת לדעתו מלבד ממרן הרשל"צ הגר"ע יוסף שליט"א שעליו אמר רבנו ואף כתב כן במכתב שהוא היחיד מכל הרבנים שהכיר שיודע ובקי בהלכות עירובין על בוריין. חילופי מכתבים היו לו לרבנו עם המאור הגדול כמוהר"ר חיים סנואני זלה"ה זיע"א מיהוד שהכירו עוד מתימן ונערכה רבה היו רוחשים אחד למשנהו. רבנו היה נודע כבעל מופת ונספר כאן כמה מעשיות: מעשה באשה אחת שנשטתה ל"ע,אביה ואחיה שחרדו לשלומה לקחו אותה אצל הרבה רופאים שניסו לעלות לה ארוכה אך לשוא. כשאבדה תקוותם פנו לגדולי הרבנים והמקובלים שנתנו ברכות ועשו תיקונים אך אף זה היה ללא הועיל. לבסוף שמע אביה על רבנו והחליט למסות גם אצלו. והנה כשהגיעו לרבנו קבע נחרצות שיש כאן עניין של דיבוק והורה להם לבוא לבית הכנסת שלו בשעה פלונית שם יעשה לה תיקון. בהגיען בשעה היעודה הורה לה רבנו לשבת על הכסא והוא הדליק נר והשביע את הדיבוק שיצא דווקא מאצבע קטנה שברגלה השמאלית ויכבה את הנר שידעו שהוא יצא. אח"כ התחיל רבנו לייחד הייחודים והנה לפתע האשה הזאת החלה להעלות ולהוריד את רגלה השמאלית בתנועות נמרצות ולאחר מכן כבה הנר. מיד כתב לה רבנו קמיע שלא יחזור לה הדיבוק ומיני אז האשה הזאת בריאה ושלימה אין שטן ואין פגע רע. סיפור שני אודות חייל אחד שנחטף על ידי בני עוולה וכל הארץ רעשה לדיעה מה יעשה בו, באותו יום כשגמר רבנו את שיעורו הקבוע בקבלה שהיה מוסר בתקופה ההיא לפני עלות השחר שאלוהו היכן נמצא החייל, תכף נענה ואמר שכבר הרגו אותו וזרקו את גופתו לבית קברות של נכירם. למחרת בשעות הצהריים הודיעו בכלי התקשורת כאשר פתר רבנו.
חודשיים לפני פטירתו של רבנו דחק מקרובו שיקחהו לגמור עניין חלקת קברו בהר המנוחות. שאל אותו קרובו מדוע דחוף לו העניין ואז רמז לו רבנו שכבר הגיע זמנו להפטר מן העולם. וכן היה שחודשיים לאחר מכן, במוצש"ק כ"ז בניסן לסדר פרשת תזריע שנת התש"ם היא שנת הע"ט לחייו, ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלוקים.
ספריו שהשאיר לברכה בקרב הארץ הלא המה:
"קיצור אבן העזר" אשר כשמו כן הוא ובו גם כן מוסיף רבנו חידושים משלו בעניינם אלו. "משפטי אמת" הוא שני פירושים על חו"מ בנגלה ובנסתר, את הנגלה קרא "משפט חרוץ" ובו אוסף ומסכם את דברי הפוסקים בדרך קלה ובהירה, ואף הוסיף נופך משלו בעניינים שנוגעים למעשה. ואת הנסתר קרא "משפט אמת" לבאר בדרך הנסתר את דיני חו"מ והוא הספר הזה. "יבא שילה" והוא כעין קיצור השו"ע אורח חיים בלשון קלה וברורה ומתאימה לכל אדם. תנצב"ה, וזכות הצדיק הזה תגן עלינו ועל כל התורמים והמסיעים והרוכשים ספר זה, ועל כל משפחתם ועל כל עם ישראל. ובזכותו ובזכות כל הצדיקים נזכה כולנו לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.
כתיבת תגובה