מסמך נדיר שנמצא לאחרונה ונכתב על ידי הרבנים הראשיים בשנת תש"י ובו גביית עדות מעולי תימן במחנות העולים (ראש-העין ועין-שמר) שבה התלוננו על כפיית חילונית מצד הנהלת המחנה הן בתחום הנהגת חינוך אחיד בעל אופי חילוני לילדיהם והן בתחום החיים הדתיים, כולל טענה על גזיזת פאות.
למרות התלאות הקשות, הגליות והטלטולים, העוני והדוחק, השכילו אבותינו הקדושים לשמור על מנהגיהם הקדומים. קדמוני חכמי תימן לא העלו על הכתב את מנהגיהם, הן מקוצר רוח, והן מפני שהמנהגים היו קבועים ומפורסמים, ללא עוררין וללא פורצי גדר.