"ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה בד בבד יהיה. ועשית אותה קטורת רוקח מעשה רוקח ממולח טהור קודש" (שמות ל, לד).
"ואחד עשר סמנים היו בה ואלו הן: הצרי, הציפורן, החלבנה, הלבונה, מור, קציעה, שיבולת-נרד, כרכום, הקושט, קילופה, קינמון [סכום הסממנים נלמד בפסוק ממ"ש סמים דהיינו מיעוט רבים – 2 ועוד שלשה המפורטים בפסוק והרי – 5 ואח"כ כתוב פעם נוספת סמים שאין משמעותו מיעוט רבים כקודם אלא כמניין שקדם דהיינו עוד 5 הרי – 10 ועוד לבונה בסה"כ – 11.] וכתב הרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"ב) שבתורה נתפרשו רק 4 סממנים וכל השאר הם "הלכה למשה מסיני".
"א"ר חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטורת" (כריתות ו'). וכן כתב רש"י בפרשתינו: "ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עימנו באגודת תעניותינו ותפלותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עימנו". אך כתב המהרש"א בחידושי אגדות" שם: "… וברמז זה יש ללמוד שהיו 11 מיני קטורת עשרה ריחן טוב ואחד חלבנה ריחו רע דיש לצרף גם הפושע, היינו בשיש עדה קדושה שהם מנין עשרה בלא הוא אבל אין לצרפו בעשרה עימו…".
כתוב בזוהר בכמה מקומות גודל מעלת הזכרת הקרבנות ואמירת ענין הקטורת שהרי בזמן הזה אנו מקיימים "ונשלמה פרים שפתינו" וכתב מהרי"ץ: "ענין פיטום הקטורת סודו רם ונישא" ומביא ג"כ קטעים מהזוהר בכמה מקומות. ונביא קטע (תרגום) לגודל חשיבות דבר זה.
"ודבר זה נגזר מלפני הקב"ה שכל מי שמכווין וקורא בכל יום פרשת הקטורת ינצל מכל דברים רעים וכשפים שבעולם. ומכל פגעים רעים ומהרהור רע ומדין רע וממיתה. ולא ינזק כל היום ההוא שלא יוכל צד הטומאה לשלוט עליו. וצריך שיכווין באמירתו. א"ר שמעון אם היו יודעים האנשים כמה הוא חשוב מעשה הקטורת לפני הקב"ה היו נוטלים כל תיבה ותיבה ממנו והיו מעלים לה להיות עטרה על ראשם ככתר של זהב. ומי שעוסק באמירתו צריך להבין במעשה הקטורת. ואם יכווין בו בכל יום יש לו חלק בעוה"ז ובעוה"ב. ויבטל מיתה ממנו ומן העולם. וינצל מכל דין שבעוה"ז. מצדדים רעים מדין גיהנם ומדין מלכות אחר…".
"בוא וראה כל מי שהדין רודף אחריו, נצרך לקטורת הזה ולשוב לפני ריבונו שהרי זה מסייע לסלק הדינים ממנו. ובזה ודאי מסתלקים ממנו אם הוא רגיל בזה להזכירו שני פעמים ביום בבוקר ובערב, שכתוב קטורת סמים בבוקר בבוקר וכתוב בין הערבים יקטירנה וכו'."
מהרי"ץ הוכיח שאין חיוב אמירת הקטורת רק בסוף התפילה של שחרית כיון שהקטורת היתה לאחר הקרבת התמיד ותפילות כנגד תמידין תיקנום. והביא בשם ספר "סדר-היום" ש"אמירתו בכוונה גורמת לנו ברכה והצלחה והרווחה בכל מעשי ידינו, ומעשיר ואינו בא לידי עניות הזהיר בו כמו שמצינו בכהנים המקטירים אותו שכל כהן שזכה בו פעם אחת לא הוצרך להקטיר פעם אחרת מפני שנתברך במעשה ידיו וכו'".
וסיים:"ונהגו לאומרו בנחת ובניגון מִשנָה כדי שלא יבוא לידי דילוג או הבלעת תיבה ומנהג יפה הוא".
כתיבת תגובה