"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבנ"י איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם" (יג, ב-ג)
רש"י פירש: "שלח לך, לדעתך אני איני מצווה לך, אם תרצה שלח". והענין, כי שליחות זו לא נעשתה עפ"י ציווי ה' כי אם כפי ששאלו ישראל והשי"ת לא עיכב בעדם. אמנם משה בא ושאל מה' אם לשלוח מרגלים כי לא רצה לעשות עפ"י עצמו. אך ה' ית' שידע מה שסופם לעשות, להוציא דיבה על הארץ ולגרום רעה לעצמם ולישראל כולם ולכן היה רע בעיניו. אך לא עיכב, שמא ימרדו ויאמרו שמפני רעתה ח"ו אינו רוצה להראותה להם. לכן ביקש ממשה שתהיה השליחות לדעתו, כי ידע ה' תכלית שליחות זו שהיא רק בשביל אהבת החומר ומילוי כריסם לראות בארץ אם היא טובה מאוד. וזו היתה טעותם של המרגלים שלא כיוונו לשם ה' לראות טובת הארץ כדי שיהיה לבם שלם בעבודת ה', ולזה רצה ה' לתקן את מעשה השליחות הזה. ולפי"ז יתפרשו הפסוקים כך: א"ל הקב"ה למשה, שלח לך – לדעתך ולא לדעתם. שכוונתך בכניסת הארץ היא לקיים מצוות התלויות בארץ, משא"כ הם שלא כן יחשבו כי אם למילוי כרס יתאבו. ולכן שלח לך – לדעתך אולי תועיל כוונתך בשליחות להצילם מרע. ורמז ה' למשה ענין הקלקול הזה וכוונתם לרע באומרו שלח לך אנשים ומיעוט אנשים שניים – שרמז לו בזה שלא ישלח כי אם שני אנשים שהם יהושע וכלב, וכמו שעשה יהושע כן ששלח את כלב ופנחס כנאמר: "שנים אנשים מרגלים". ורמז לו הקב"ה את קילקולם – אשר אני נותן לבנ"י. כלומר שלא היו צריכים לשלוח מרגלים לראותה כיוון שאני נותן אותה מתנה, והמקבל מתנה א"צ שיאמר לנותן לו: אני רוצה לראות מתנתך אם תישר בעיני. אך כיוון שביקשוך לשלוח מרגלים שלח לדעתך ושלח איש אחד איש אחד דווקא שפירושו איש אחד – יהושע, איש אחד – כלב. אך אני ידעתי שלא תעשו כן לשלוח רק שנים כי אם למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם ולכך אמר כאן לשון רבים תשלחו, לרמוז למשה זדון לבם. ולזה אמר משה לישראל (בספר דברים א, כג): "וייטב בעיני הדבר ואקח מכם וגו'" – בעיני ולא בעיני המקום וכמו שנתבאר.
(מקום מקדש – לרבי חיים סנוואני זצ"ל)
"ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (יג, טז)
צריך לדעת למה קרא משה להושע בשם זה דווקא? ועוד קשה, והרי משה רבינו ע"ה היה ראש הנביאים והיה יודע שהמרגלים יוציאו דיבת הארץ וח"ו יכשלו בזה ישראל וא"כ למה שלחם ועוד שלח נערו משרתו ג"כ עימהם? אכן אמרו חז"ל (רש"י כאן): התפלל על יהושע ואמר "יה יושיעך מעצת המרגלים". ולכאורה מהי העצה המוזכרת כאן? אמנם אמר הכתוב "כולם אנשים" ופירש"י "צדיקים כיוצא בו". ואמרו חז"ל (תענית): "שנים ההולכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה, ראויים לישרף", שנאמר (מל"ב ב) 'ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וגו' וזהו שנתעסקו בדברי תורה". ואינו דומה מי שקיבל תורה מרב ללומד מעצמו ומפרש לו פירושים אחרים שלא כהוגן – לפיכך אמר משה להושע, הזהר בעצמך שלא תבוא לידי מחלוקת בפירושם של דברי תורה ותאמר לא כך הפירוש אלא כך וכך קיבלתי מרבי. לכן התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים ונתן שם השם בשמו שלא יהיה בהם כח להורגו במחלוקת פירושי ההלכות. ועל השאלה השניה יש להשיב שהקב"ה נתן הבחירה ביד האדם ולא נגזר עליו בשעת לידה אם יהי רשע או צדיק, כדי שיקבל שכר ועונש. לכן בחר משה צדיקים כיו"ב כדי שיכבשו יצרם וירבה שכרם כמו שעשו יהושע וכלב, אך הם לא יכלו לכבוש יצרם. ומה ששלח נערו ולא איש אחר משבט אפרים, כן דרך המלכים לשלוח האיש הנאמן אצלם בענין גדול כזה.
(עולת שלמה – לרבי שלמה אלבדיחי זצ"ל)
פירש"י: "התפלל עליו יה יושיעך מעצת מרגלים" – זהו סוד ברכתו של משה רבינו ע"ה שבירך את יהושע, לרמוז על הכתוב בסוף פרשת בשלח "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק" שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שיימחה זרעו של עמלק. שהרי כשציווה הקב"ה על מחיית זכר עמלק נאמר שם "ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק". וכשצווה משה את יהושע נאמר לו: "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק" – "וצא" דייקא כי אין זרעו של עשו = עמלק נופל אלא ע"י זרעה של רחל, והרי יהושע היה משבט אפרים מזרעה של רחל. לכן אמר לו משה: "יה יושיעך מעצת מרגלים" ותזכה להכנס לא"י ותמחה את זכר עמלק ואז יהיה השם שלם והכסא שלם. א"כ לאחר שהמרגלים הוציאו דיבת הארץ רעה, נאמר שם: "ויהס כלב את העם אל משה ויאמרו עלה נעלה וירשנו אותה". והיכן היה יהושע? ולמה שתק? ללמדך שבנ"י ידעו שהוא מכניסם לארץ והוא נוגע בדבר ולכן שתק שלא יאמרו לטובתו חושב. וזהו מה שניבא כלב ואמר: "עלה נעלה", דהיינו הוא ויהושע וכמ"ש בהמשך הפסוקים שנשבע כן הקב"ה.
(ילקוט רועים – לרבי יחיא עומייסי זצ"ל)
כתיבת תגובה