"ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר ה' אלהי העברים עד מתי מאנת לענת מפני שלח עמי ויעבדני" (שמות י', ג'), "…גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם" (שמות י"א, ג').
פסוקים אלו המופיעים בפרשתנו מתארים בפנינו את היחסים בין משה רבנו ע"ה לשלטון במצרים. ברצוני לתאר בפניכם כיצד היו היחסים בין אבותינו לשלטונות בתימן.
יותר מאלפיים שנות גלות עברו אבותינו בתימן ובמשך גלותם נשלטו ע"י שליטים רבים אשר חלקם הטיבו וחלקם הקשו את חייהם של יהודי תימן. התקופה השבאית היא התקופה הקדומה ביותר הידועה לנו ובה היו היחסים של היהודים עם השלטונות אולי הטובים ביותר לכל אורך הגלות עד כדי כך שהמלך שמלך באותה תקופה יוסף דו- נואס התייהד ויש אומרים שאף היו מלכים נוספים בתקופתו שהתייהדו.
עברו להם השנים והאיסלם החל לחדור לתימן לפני כ-1400 שנה (ידוע שמוחמד ימ"ש הרג שבטים שלמים של יהודים בתימן שלא הסכימו להמיר את דתם). תקופת האיסלם סימלה תפנית בחייהם של יהודי תימן שכן הוטלו עליהם גזרות רבות וביניהן מס אלגזירה (מס החסות) המחייב לשלם לשלטונות באותו איזור מס על כל זכר. מס זה היה נאסף ע"י נגיד הקהילה והוא זה שהיה פונה לאימאם (מלך תימן) בכל ענין של הקהילה.
בנוסף ידוע על יהודים רבים שהיו שרים בבית המלוכה ואף יועצים אישיים של האימאם.
כתיבת תגובה