"וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן את תולעת השני ואת השש" (שמות ל"ה, כ"ה). כפי שבאותם ימים היתה מלאכת הוויה יחודית לנשים כמובן מהפסוק הנ"ל המופיע בפרשתנו כך היו לאימותינו הקדושות בתימן מלאכות שהיו יחודיות להן, ואחת מהמלאכת הייתה מלאכת הריקמה.
נשות תימן היו רוקמות שמלות (ענתרי), כיסוי ראש (גרגוש) ועוד, אך הרקמה המיוחדת והמורכבת ביותר הייתה של בתי השוקיים (מכנסים שהיו לובשות נשות תימן מתחת לשמלה ובתחתיתם רקמה). בתי השוקיים היו נחלקים לחמישה סוגים שונים, והם: הראשון נקרא "מכ'ותם" המיועד לילדות קטנות והוא רקום בחוטי משי מגוונים בגובה של שמונה סנטימטר מהקרסול. השני נקרא "מחרר" המיועד לנערות עד נישואיהן והוא רקום בחוטי משי בצבעים" אדום, לבן ושחור. רקמה זו הייתה אומנותית במיוחד ונרקמת מהקרסול עד הברך. השלישי נקרא "כביר" המיועד לנשים נשואות ונלבש בימי החול, הוא רקון בחוטי כסף בצורות של: מעוינים, כוכבים ועיגולים בשורות שורות בצורה אומנותית ואורך רקמה זו היא כשלושים וחמישה סנטימטר. הרביעי נקרא "מכוכב" המיועד לנשים נשואות ואף הוא נלבש בימי חול. הוא רקום בחוטי כסף בצורה של ארבעה כוכבים גדולים וארך רקמה זו כעשרים סנטימטר. החמישי נקרא "בסטה" המיועד לנשים נשואות והוא נלבש בשבתות וחגים. הוא רקום שורות שורות של חוטי כסף ואורך רקמה זו כחמישה עשר סנטימטר. הרקמה היתה שונה בין מחוז למחוז בתימן והרקמות הנ"ל מתייחסות לנשות מרכז תימן. כמה יפה לראות ישישה מתימן השומרת על צניעותה ע"י לבישת מכנסיים עם רקמה מתחת לשמלתה אך לצערנו מראה זה נהיה נדיר מיום ליום. יהי רצון שנזכה לראות בדורנו אף נשים צעירות ששומרות כך על צניעותן.
כתיבת תגובה