א. סדר פורים: בערב פורים תהיינה רגליו קלות כאיילות לבוא לבית הכנסת, מתכונן לתפילת ערבית שש ושמח בישועת אלוהי-נו – אשר גאל משחת חיינו ויפדנו מיד צר ממוות לחיים ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם – ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. ורוח נכון יחדש בקרבנו להכניס אהבת המקום ב"ה בליבנו ולקבל תורתו ומצוותיו הן כל חדש באהבה וברצון. יתר כי על כן מצוה לרחוץ פניו וידיו ורגליו וכל גופו.
ב. וילבש בגדי ששון תפארת ויקר לכבוד היום ולכבוד מצוות קריאת המגילה.
ג. ואם בימי החול חל ערב הפורים – כ"כ רמ"א (סימן תרצה) שצריך ללבוש בגדי שבת ויו"ט. וכ"כ מהרי"ל. וכן ראינו בימי חלדנו זקני התורה ולומדיה וחובשי בית המדרש וכל העם לובשים בגדי יקר ומתעטפים לבנים וששים ושמחים לעשות רצון קונם, לא כמו הבוערים בעם בזמן הזה הבאים להתפלל ערבית ולקרות בבגדי גולה קדרות ושחרות ו"אשר הלך חשכים ואין נוגה לו".
ויש תימה, מה נשתנה הלילה מהיום – שביום לובשים בגדי שמחה ולא כן בלילה, לא הוא כי קדושת היום מתחילה מהלילה כבשאר ימים טובים ולילה כיום יאיר, ואין ראוי לזלזל בכבוד היום מעת כניסת הלילה עד למחרת עד מוצאי פורים וסימנך "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". וכבר האריך חמ"י ז"ל בתוכחה מגולה על זה ע"ש [עץ חיים].
ד. בעניין הבאת המגילה בשבת אם יכול להביאה ביום שישי בהגיעו אל בית הכנסת הנה מה טוב ומה נעים כדי שיהיה לכולי עלמא, אבל אם אינו יכול להביאה מכל סיבה שהיא יכול להביא.
וכשחל פורים בא' בשבת נסתפק הרב שכ"ג (סימן שח) אם מותר לטלטל המגילה. והרב או"ז פשיט ליה להתירא וכ"נ הסכמת האחרונים ז"ל. וכן נראה בדין דהרי אפשר לקרות בה בשבת דאסתר ברוח הקודש נאמרה ולמה יגרע משאר כתובים. ולטלטול ד' אמות ברה"ר לאו חיובא כמו עלייה לקרות בה לכן אין חשש לגזרה של רבא כמו שופר ולולב.
ה. נהגו לקרוא את התהילים במוצאי שבת כנוהג, אך אל יאריך בהן כי העם לחוץ לקיים את קריאת המגילה.
ו. לאחר סיום המעלות אומרים מזמור של הפורים 'למנצח על איילת השחר' עד תומו.
ז. לאחר מכן מקימים אדם הראוי לקום כי כיום טוב הוא ומצווה בגדולים מבני הקהילה, ואומר קדיש.
ח. אין אומרים והוא רחום לפני ברכו כנוהג של כל יום שאין אומרים בו תחנון, וכן מנהגנו.
ט. החזן אומר ברכו והעם עונים, והש"ץ חוזר ברוך ה' וכו' כי כן מנהגנו מקדמת דנא.
י. מסדר את ברכות ק"ש, שתיים לפניה ושתיים לאחריה, קדיש ועמידת ש"ע.
יא. וכשיגיע עד "כי מעולם קוינו לך" אומרים על "הניסים" וכו' "בימי מרדכי" וכו'. ואם שכח והגיע ואמר "ברוך אתה ה' הטוב שמך" ונזכר – אין חוזר, כי כבר הזכיר שם השם. אבל אם נזכר בעודו אומר ברוך אתה, חוזר ואומר על הניסים וכו'.
יב. אחר סיום ש"ע אומר הש"ץ קדיש לעילא ומסיים, והעם אומר 'ויהי נועם' עד 'אורך ימים וכו' בישועתי' ומפסיק, וכל הציבור יושבים ופותחים מגילות כשרות שלהם והחזן עומד עם מגילה כשרה בידו.
יג. נהגנו בתחילה לקרוא פס' שתיקנו הראשונים ז"ל לפני המגילה – לפרסם חסדיו ית' לכל, 'חסדי ה' אזכיר' וכו' עד סופם.
יד. וכשהחזן קורא את המגילה צריכים הקהל לשתוק ולכוין דעתם לקריאתו, ואסור להם לקרוא מתוך ספר למי שאין מגילותיהם כשרות כמגילת הש"ץ.
טו. העם אשר יש בידם מגילות כשרות – יאמרו איתו מילה במילה ובלחש שקולם לא ישמע, ואלו שיש בידם חומשים ישתקו ויאזינו לקורא המגילה והוא יתכוין להוציאם והם יתכוונו לצאת ידי חובה, שחייב להיות הקשר בין השומע למשמיע שהמשמיע יתכוין להוציא את השומעים והשומעים יכוונו לצאת בידי המשמיע, וכן הכלל בכל מצווה שהש"ץ משמיע להוציא את הרבים כגון שופר, מגילה וכו'.
טז. מנהגינו לומר ו' פסוקים של גאולה בקריאת המגילה בקול רם, תחילה הקהל אומרם בקול רם ולאחר מכן הש"ץ חוזר, והם: א. "איש יהודי היה בשושן הבירה וכו'" שזהו תחילת הנס שאיש כזה היה נמצא בעולם. ב. "ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה וכו' כי כאן החלה הגאולה ע"י יציאתו של מרדכי היהודי בלבוש מלכות. ג. "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" שבו כלולות המעלות של שבח תורה ותפילין וי"ט כמ"ש רז"ל. ד. "ויתלו את המן וכו' כי שם עיקר הנס במה שלא נשאר לו שם, כעניין 'ותאבד כל זכר' וכעניין 'ישמח צדיק כי חזה נקם' ובו עיקר הנס. ה. "כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות" וכו' כי זו גדולתו של העם היהודי. ו. "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש" וכו'.
יז. הקורא את המגילה מברך לפניה ג' ברכות: על מקרא מגילה, שעשה ניסים, ושהחיינו, וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו. ולאחריה נוהגים לברך, הרב את ריבנו וכו'.
יח. לאחר המגילה וקריאת 'ברוך מרדכי' 'וחרבונא זכור לטוב' יאמר 'ואתה קדוש' וסדרא דקדושא ואמירת קדיש תתקבל.
לאחר מכן מסיימים התפילה, 'למנצח' 'שיר למעלות' 'רבי חנניא' קדיש על ישראל, 'ברכו' "'עלינו לשבח', וקדיש אחרון 'יהא שלמא' , ומבדילין על הכוס עם כל הברכות. והולכים לבתיהם שמחים וטובי לב
סדר תפילת שחרית בפורים
א. שחרית משכימין לבית הכנסת. ואין קורין הלל לפי שקריאת המגילה זו היא הלילא, ויש אומרים לפי שאין אומרים שירה על נס הנעשה בחוץ לארץ. ואין נופלין על פניהם ולא אומרים תחנה ואין אומרים 'למנצח' ולא 'אל ארך אפיים'.
ב. אומרים 'ברכות השחר' ו'התיקון' שלפני הזמירות כנוהג בכל יום ויום, ואומרים 'הודו' כנוהג. ואם יש עשרה אז לאחר אמירת 'רבי חנניא' אומר 'קדיש על ישראל'.
ג. ממשיכין 'המהולל – ברוך שאמר'. וצריך ליזהר מלהפסיק בדיבור משיתחיל 'ברוך שאמר' עד סוף י"ח ברכות (ש"ע סימן נ), ואפילו לצורך מצווה אין לדבר בין 'ברוך שאמר' ל'ישתבח'. (הגה שם), אע"ג דכתיב בש"ע דאסור להפסיק בציבור כתבו האחרונים ז"ל דאף בשתיקה אין להפסיק. לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו תוך 'פסוקי דזימרה'. ואפילו בין מזמור למזמור כמו הדין בק"ש.
ד. לאחר סיום 'פסוקי דזימרא' מזמין אחד מבני הקהילה לעלות לברכת ק"ש שתים לפניה ואחת לאחריה הכל בשמחה וטוב לבב, כי יום גאולה הוא לעם היהודי ויש מצווה לשמוח בו ולשורר לאבינו שבשמים.
ה. לאחר תפילת לחש באה החזרה, והש"ץ מתחיל ואומר 'קדושה' וממשיך י"ח עד שמגיע אל 'כי מעולם קיוונו לך' ואומר 'על הניסים' ו'ברכת כוהנים' כנוהג ו'שים שלום' ו'קדיש'.
ו. מנהיג בית הכנסת מזמין אחד להוצאת ס"ת וקורין בפרשת 'ויבא עמלק' עד סוף פרשת בשלח. ואע"פ שאינן אלא כל פסוקים ותנן "אין פוחתין בתורה מפחות בעשרה פסוקים" ה"מ היכא דאפשר אבל הכא הא סליק ליה עניינא. ואנו נוהגים כן שבפסוק אחרון כל הציבור אומרו בקול אחד ביחד עד סוף, ולאחר מכן חוזר הבעל קורא את הפסוק מן הס"ת והעם ישתקו ויתכוונו לצאת בקריאת הבעל קורא שקורא בתורה.
ז. לאחר שהקורא שלישי מסיים קריאתו, אומר קדיש לעילא.
ח. הציבור ממשיך 'אשרי יושבי ביתך'. והס"ת מונח על התיבה ואין מחזירין אותו להיכל עד אחר קריאת המגילה בהוד והדר בין לתורה בין ללומדי התורה כדי שתהיה יראת השם עליהם ואימתה של תורה עליהם, ודרך אגב כך הוא מנהגנו בראש השנה שאין מחזירן ס"ת עד אחר תקיעות דמיושב וכן הוא מנהגנו העתיק וכך ראו עיננו את זקיננו והם ראו את אבותיהם.
ט. ממשיכים 'אשרי' 'ובא לציון' עד 'ואתה קדוש'. וכאן מפסיק ומוציאין את המגילה. והש"ץ פותח בתחילה בפסוקי גאולה שהן 'חסדי ה' אזכיר' עד סופם. ומברך שתי ברכות 'לקרוא את המגילה' וברכת 'שעשה ניסים לאבותינו', ופושט את המגילה וקורא, והעם מאזינים עם הש"ץ כבערב, עד הסוף.
י. בסיום הקריאה מברך ברכה אחרונה עד 'וגם חרבונא זכור לטוב' וממשיך 'ואתה קדוש' כפי הסדר הנהוג.
יא. ואומרים 'בית יעקב'. ואין אומרים 'תפילה לדוד' – שכל יום שאין אומרים בו 'תחנון' א"א 'תפילה לדוד'. וממשיכים 'מזמור של יום', ומזמור של פורים 'למנצח על איילת השחר' עד תומו, ופס' 'הושיענו' וכו'. ואומר הש"ץ 'יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים'. ומחזירין ס"ת להיכל כמקובל והש"ץ ממשיך 'קדיש תתקבל'.
יב. לאחר מכן ממשיכין התפילה 'קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך' וכו' עד סופם. ואז אומרים 'ר' חנניא' וכו' ועומד אחד מהציבור 'קדיש על ישראל' ו'עלינו לשבח' ולאחריו 'קדיש יהא שלמא'. ונפטרין לבתיהם בשמחה רבה עד מאוד להתכונן לסעודת פורים ולשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים.
כתיבת תגובה