נר"ו יאיר חיים עד העולם אכי"ר:
ראיתי קושיתך חכם מה הוא אומר למה הוצרכה אסתר תו להתחנן ולבקש מהמלך להשיב את הספרים. דכיון שנהרג המן, בטלה לה הגזרה, דגמירי כיון שנהרג אחד מהם בטלה לה הגזרה:
והנראה לתרץ, יען כי המן ניחץ לעשות דבר השליחות אל כל המדינות הקרובות והרחוקות, ומה שהיה מהלך כמה ימים משושן לשם מיהרו לרוץ לשם במצותו מיד כמ"ש הרצים יצאו דחופים וכו'. וכמו שתמצא שעמלק לרוב חפצו וחשקו להרע לישראל הלך בלילה אחת אלף ושית מאה מילין, כנזכר בתרגום יב"ע פסוק ויבא עמלק ע"ש. והנה אם לא ימהר להחזיר השלוחים אפשר שיהיו רצים לשם לתומם ממדינה למדינה ומעיר לעיר, ובהגיע י"ג אדר לשנה האחרת יש מדינות מופלגות ברוחק ואפשר שלא ידעו שנהפך לב המלך עליו לטובה וחששה אסתר לספק נפשות:
עוד נלע"ד נכון יותר, והוא בשום לב למ"ש ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו. דנראה יתו"ר נפי"ש, דהיינו רעת היינו מחשבת. האמנם ידוע כי המן המתיק בכתביו לדבר תועה ולשון הרע לשון מדברת גדולות על ישראל כנזכר בנוסח שהביאו חז"ל, באמרו שהם מיחלים לשברון המלכים ומחשבים רעות על האומות וכיוצא מזה הרבה לכתוש מרורות על ישראל. והנה אף שנתבטלה הגזרה, עכ"ז בהיות כתבי המן שמורים בידם הנה יהיו בכל עת למזכרת עון ולעורר מדנים ושנאות ורגנים, כענין ובקירו בספר דכרניא והשכחו וכו'. ולזה פיה פתחה בחכמה לומר להעביר את רעת המן האגגי, היינו לשון הרע אשר סיפר עליהם בכתביו. וזאת העצה היעוצה יצאה מאתה לאמר יכתב להשיב את הספרים, לא אמרה לבטל הגזרה להפר עצתו כי כבר בטלה ואזלא לה רק בקשה להשיב את הספרים למען לא יהיו הספרים שמורים למזכרת עון. ואם יש מלין השיבני כי לא ראיתי בספרים שעוררו על זה. ואתה שלו':
ועתה ראיתי בספר יפה ענף על פסוק ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וכו', דכתב באגב שלא היו ישראל בטוחין בהצלה עד שהוחזרו ספרי האף והחמה וכו', וזה סיוע לדברינו. ושלו':
כתיבת תגובה