מי שהעלה את הלבוש התימני המסורתי לכותרות בעידן המודרני הוא, ללא ספק, הרב אמנון יצחק. בהופעותיו הפומביות הוא מופיע בו בגאון, מתעלם מהציבור החילוני שפוער את עיניו בהשתאות, ומרגיש מספיק בטוח בכדי לפתח הומור עצמי על הנושא. הפרופסורה והמדע החילוני לדורותיהם לא יכולים להתמודד עם אדם הלבוש בשמלה,…", הוא נוהג ללעוג לחכמי המדע על סילוף מעשה בראשית. "ואתם יודעים מאיפה אני שואב את כל הידיעות שליו מהאנטנה", הוא אומר בחיוך, ואוחז בשפיץ של הכובע המסורתי.

יתכן שהלבוש התימני המסורתי, הוא הלבוש המקורי אותו לבשו בני ישראל כשיצאו ממצרים. "ברור וידוע שבני ישראל לבשו שמלות", אומר שגיב מחפוד, יצרן הלבוש התימני היחיד בעולם. "כתוב 'וכיבסו שמלותם', וידוע שבני ישראל לא שינו את לבושם. יהודי תימן היו ידועים בזה ששמרו על המסורת והלבוש האותנטי לאורך כל השנים. ידוע גם שבתימן לבושם של היהודים היה שונה בתכלית מהלבוש של שכניהם הגויים. לכן נראה, שזהו הלבוש היהודי הקדום ביותר שיש, עוד מלפני בית ראשון, אולי אפילו מזמנו של אברהם אבינו".

הלבוש התימני כולל בגד דמוי שמלה, המכונה 'גמיס'. בבגד יש שני קרעים היוצאים מהקצוות, זכר לחורבן. ה'גמיס' הוא בעצם בד עם פסים, וניתן להשיגו בהרבה דוגמאות וצבעים.

'מדאני' הוא בגד שחור עם פסים לבנים, בו הלכו יהודי תימן ביום שישי. בבגד זה התהלכו עד שעת בין השמשות, אז היו מחליפים לבגד של שבת, שהוא תמיד בצבעים בהירים. "המהר"ץ, זקנו של המהרי"ץ, נתן אסמכתא ללבישת בגדים בהירים בשבת. כתוב 'לא תבערו אש בכל מושבותיכם'. א"ש ראשי תיבות אדום שחור. כלומר, אסור ללבוש בגדים בצבעים הללו בשבת. רק בגדים בהירים" (שגיב מחפוד)

ה'גמיס' של שבת מהודר יותר ועשוי מבד משי. לעתים הוסיפו עליו בגד נוסף, דומה, אך פתוח לכל אורכו. בגד זה מכונה 'קופתאן' וגם הוא מיוחד לשבת.

סימן הכר נוסף הוא כובע מיוחד המכונה 'זונגבי'. גוף הכובע היה בצבעים שונים. היו כאלה בתימן שהלכו אפילו בכובע בצבע אדום. אבל המטפחת שעליו הייתה אחידה ונפוצה בכל תימן. המטפחת, המכונה 'מאצ'ר', נקשרת סביב לכובע לפי נוסחה הכתובה במסכת ברכות. בגמרא מדובר על אדם שהיה רוצה לירוק באמצע התפילה – היה יורק באפרכסתו, שזה בתוך הכובע. בד הקשירה הוא בגודל שמונים על שמונים, כולו משבצות, והוא נקשר, כאמור, בקשירה מיוחדת.

"כשאתה קושר את הבד, נוצרת בסוף חתיכה קטנה שהיא תלויה. היא יכולה להיכנס פנימה או לצאת. יש שמסובבים אותה לכיוון מעלה, ואז נוצר השפיץ" (שגיב מחפוד).

ליהודי תימן יש בגדים מיוחדים לכל אירוע: ליום כיפור, לחגים ולשמחות. לחתן, למשל, היה בגד מיוחד שנקרא 'ג'אלייה'. מדובר בבד מיוחד, עשוי כולו מחוטי זהב, ועליו דוגמאות של פרחים. החתן לובש את ה'ג'אלייה' במשך שבעת ימי המשתה. כמו כן הוא עונד מעין קמיע שנקרא 'כוראטה'. מודבר בשרשרת שהתליון שלה בצורת משולש גדול, אותו ממלאים בעלים ובקמעות נגד עין הרע.

גם עבור תינוקות היה לבוש מיוחד: כסוי ראש, שהיה אחיד לבנים ולבנות, אותו מלבישים להם כבר מגיל חודש. מדובר בכיסוי על כל הראש הנסגר מתחת לסנטר. למעלה, במצח, יש בו עיטורים מכסף. גם על התינוקות היו מלבישים את המשולש נגד עין הרע.

את הלבוש התימני הזה ניתן לראות כיום רק אצל "תימנים אסלים". אבל, לדברי מחפוד, לא מדובר כלל בלבוש תימני, אלא בלבוש יהודי. "בתימן היית יכול לזהות מרחוק מי יהודי ומי גוי, לפי הלבוש. זהו לבוש שיהודי תימן שמרו עליו במשך הדורות ואיננו קשור לתימן דווקא. רק כאן בארץ, הוא נתפס כלבוש תימני".

שגיב מחפוד החליט להקדיש את חייו למסורת יהודי תימן, והוא נחשב היום ליצרן היחיד בעולם של מלבושים אלה. במשך שלוש שנים אסף תמונות עתיקות של הלבוש המסורתי, ומהם ייצר העתקים מדויקים. כיום הוא מייצר ומוכר. "זו פעם ראשונה בהיסטוריה שמייצרים את הבגדים הללו בסיטונאות. אפילו בתימן ייצרו אותם באופן ידני. את הייצור אנחנו עושים בסין, כי שם זול יותר. שלחנו להם את התמונות והם ייצרו לנו העתקים מדויקים אחד לאחד. זו עבודה לא פשוטה שארכה שנים, אבל היום יש לנו את כל הדוגמאות האפשריות".

מחפוד מדבר על התעוררות גדולה בקרב בני העדה התימנית לחזור וללבוש את הבגדים המסורתיים. "כיום הולכים ביום חול כחמישים איש בבגדים הללו, ובשבת זה מגיע למאות רבות. אנשים חוזרים למקורות ומבינים שאפשר להתלבש כך גם בבני-ברק, כי זה חלק מהמנהגים של בית אבא. אם יש אנשים ששומרים על מנהגיהם, כמו נוסח תפילה או פאות מסולסלות, אין שום סיבה שלא ילכו בלבוש הזה".

שגיב מחפוד פתח חנות מיוחדת למורשת יהדות תימן בבני-ברק שנקראת 'נוסח תימן'.

(מתוך אתר אנשים ישראל, החלקים המסומנים במרכאות נלקחו מתוך "שלא שינו את לבושם" – מוסף חג הפסח של כתב העת "בקהילה", תשמ"ו)

לרכישה הלבוש לחץ כאן