בשבוע שעבר ביום רביעי, בי"ד בשבט, הלך לעולמו מארי שלום לוי חמדי זצ"ל, והוא בן 93. לכתו הותירה חלל עצום בקרב בני משפחתו, תלמידיו ומכריו הרבים. מארי שלום זצ"ל היה אחיו הבכור של המקובל מארי שלום לוי חמדי מראש העין, אשר נושא את אותו השם.

מארי שלום זצ"ל נולד בחָארֵז שבתימן בשנת 1931 להוריו סעיד ושרה ז"ל, וספג תורה מפי המארי. בגיל 17, בשנת 1950, עלה לארץ ישראל במבצע מרבד הקסמים וגר באוהל במחנה העולים בראש העין. בהמשך חייו עבר להתגורר בפתח תקווה.

הוא היה אדם עמל כפיים, אשר עבד בעבודות פיזיות קשות למחייתו, תוך הקפדה יתרה על כיבוד הורים ופרנסת משפחתו. הוא עבד בבית חולים בחיפה, שם רכש את ידיעת השפה יידיש בכל מקום עבודתו, הוא היה אהוד ומוערך בשל נאמנותו וחריצותו. את עבודתו בבית החולים, שהייתה עבודה ממשלתית ובטוחה, עזב מארי שלום זצ"ל בשל כיבוד הורים ולמרות שהיה באותה תקופה מחסור בעבודות.  אימו התקשתה לראות אותו נוסע כל יום ברכבת נסיעה ארוכה מראש העין לחיפה. , ובהמשך עבד בעבודות שונות כמו קטיף, בורסקאי וצביעה בתדיראן וכולי. חלק מהכסף שהרוויח נתן להוריו ומשפחתו גם אחרי שהתחתן.

בכל עבודה נהג מארי שלום זצ"ל להשכים קום ולצאת לעבודתו, תוך שהוא עמל קשות עד שעות הערב המאוחרות.

למרות קשיי הפרנסה, מארי שלום זצ"ל לא זנח את לימוד התורה. הוא למד בכוללים שונים בפתח תקווה, אצל הרב יהונתן אדואר בכולל "אחוות אחים", הרב עזריאל פרויפר בכולל "המדרשה לחוגים ותודעה יהודית" והרב שמחה כהן בבית הכנסת הגדול בפ"ת. לאחר יציאתו לגמלאות, הקדיש את כל זמנו ללימוד תורה, והיה משכים קום בשתיים לפנות בוקר ללימוד זוהר וגמרא וכדומה.

מארי שלום זצ"ל נודע במידותיו הנעלות, ובראשן ענווה ויראת שמים. הוא נהג כבוד רב בבית הכנסת,

הוא היה זריז לתפילה ולעבודה, הוא היה קם לפנות בוקר פותח את המקווה ברחוב חיים עוזר ואחר כך הולך לבית כנסת "אחוות אחים" לתפילה בנץ שם שימש כבעל קורא וחזן בימים נוראים. היה בא ראשון לבית כנסת ויוצא ממנה אחרון אחרי לימוד בה שעות. בכל מקום שהלך הוא אחז חומש או תהילים בידו.

ושימש כמארי ולימד ילדים קריאה בתורה ללא תמורה בבית כנסת "אחוות אחים" ובמרכז קהילתי תורני בהדר גנים. הוא היה אדם עניו ושמח, ונהג לרקוד בשמחות כדי לשמח אחרים, במיוחד נכים וילדים ואפילו שלא הכירם. מארי שלום זצ"ל נהג לנשק כל אדם אשר ביקש לנשק את ידו וגם ילדים קטנים. הוא הקפיד הקפדה יתרה על דקדוק וטעמים בקריאת התורה.

הוא היה ידע קטעים בעל פה מהזוהר, עין יעקב, גמרא ושאר ספרי הקודש השונים.

אחר ההבדלה של מוצאי שבת בבית הכנסת, הוא היה מחלק הדסים בדרכו הביתה לאנשים בחוץ, כדי לזכות אותם שיעשו הבדלה בבית. הוא אפילו היה מחלק הדסים לאנשים שלא שומרי תורה ומצוות כלל. כאשר שאלו אותו מדוע הוא מחלק הדסים לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, הוא ענה בתמימות: 'עכשיו הם לא שומרים, אבל הם עוד יחזרו בתשובה'. 

הוא היה עולה לתורה, מתפלל או לומד בקול של רגש ודבקות בה'. כל מי שנכח במעשיו אלו יכול היה לחוש את הרגש העמוק שהניע אותו.

מספר אביו של אחד המתפללים בבית הכנסת, אשר חלה במחלה קשה ורותק למיטתו. מארי שלום זצ"ל נהג להגיע לביתו כל שבת אחר סעודה שניה, לקרוא לו את פרשת השבוע בקריאה תימנית, לשוחח עמו ולשמח את ליבו, במשך שנים עד לפטירתו מהמחלה.

בשנותיו האחרונים איבד את השמיעה לגמרי עד שכבר לא שמע והראיה שלו התדרדרה ובכל מקרה הוא היה משכים לבית כנסת להתפלל למרות הקושי, והיה מתפלל מתוך שמחה ואהבה רבה.

מארי שלום הוספד בבית כנסת אחוות אחים ונקבר בהר המנוחות בירושלים בליל חמישי ט"ו בשבט.

בהלווייתו, הספיד אותו הרב יהונתן אדואר (רב מרכז העיר פ"ת), אשר תיאר את גדלותו בתורה ואת מידותיו הנעלות. בדבריו, אמר הרב אדואר:

"אמרו חז"ל ארבעה דברים הם תשמישו של עולם, וכולם אם אבדו יש להם חליפין… אבל תלמיד חכם שמת, מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו?"

"רבי שלום כל כולך היה אומר 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי'. היה לך מורא מקדש, היה לך קשה לראות חברים שלא כיבדו את בית המקדש, זה לא אותו בית כנסת רבי שלום, ברור לכולם, בית הכנסת אחוות אחים ללא רבי שלום זה לא אותו בית כנסת."

"אשריך רבי שלום שקיימת מאמר הכתוב: 'אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי' כי ידעת ש'מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה'".

מארי שלום זצ"ל הותיר אחריו רעייה ונינים זכרו ימשיך ללוות את תלמידיו ואת בני משפחתו, ודמותו תהווה מגדלור של השראה לדורות הבאים. איש תורה וחסד, שמידותיו הנעלות היוו דוגמה ומופת לכולם. הוא הקפיד לדבר רק טוב על כל אדם, אהב את בית הכנסת ונישק בשמחה את ספר התורה. נודע בענווה ויראת שמים, לימד ילדים קריאה בתורה ושימח כל אדם. מארי שלום רצה שכל יהודי יידע לקרוא בתורה.

"זכר צדיק לברכה".

מצורף למטה הספד שכתב הרה"ג יהונתן אדואר שליט"א