וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, כל השמות המיוחסים לה' אינם אלא יחסיים ואינם עצמיים ואין בהם שום דבר המיוחד בה' ונבדל בו מזולתו, אלא כולם יש בהם שתוף באיזה אופן שהוא בינו ובין זולתו. אלא שאנו חושבים שהם מורים על שלמות, בו בזמן שאותם המעלות ואותה השלמות הם רק ביחס אלינו בלבד, ולכן ראוי שלא ייעשו חלק משלמותו לפי שאינם מורים על שום דבר מעצמיותו ואינם מוסיפים במציאותו ואינם מאמתים לנו שום דבר ממהותו, והם השמות שנתכנה בהם ה' כגון אלהים ושדי וצבאות ויה ואהיה ואל ואדני וזהו השם המשותף שהיה בו הדבור לאברהם ויצחק ויעקב, אבל הדבור למשה רבינו לא היה בשמות האלו היחסיים אלא בשם המיוחד המפורש שהוא מורה על מהות העצמיות ואמתותה וחיובה, ומורה על מציאות העצמיות ושלמותה והיות כל נמצא טפל לאותה העצמיות וזקוק הוא להמשכת השפע בהויתו והעמדתו והוא השם שאינו נקרא לפי אותיותיו והוא יהוה והוא שהיו חכמים מלמדים אותו לבניהם ולתלמידיהם ההגונים פעם אחת בשבע שנים, ולמוד זה הוא איך הוגים אותו ואיך מניעים אותיותיו בעת הקריאה להדגיש אותיות שראוי להדגישן, וגם מלמדים אותם ענינו והוא הדבר שבגללו ראוי הוא שם זה ליחס אותו לעצמות, והוא הנקרא שם המפורש, ענינו המפורש והמובדל בעצמו ושאינו זקוק לשאר הנמצאים והוא סוד אלהי מנבחרי הסודות האלהיים והוא שעליו נאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ואמרו במדרש עד שלא נברא העולם לא היה אלא הקב"ה ושמו בלבד, הנה נתבאר שזה דבר שאינו נבדל מעצמיותו אלא הוא העצמיות והעצמיות הוא כיון שהוא מצוי מלפני הבריאה, ושם זה הוא שהיו הכהנים מברכים בו במקדש מזמן משה עד מות שמעון הצדיק, והוא מה שאמרו חכמים ז"ל משמת שמעון הצדיק בטלו אחיו הכהנים מלברך בשם המפורש, ולכן אמר למשה שאברהם יצחק ויעקב לא השיגו את הדבר כפי אמתותו ואמרתי להם אני אתן לכם ארץ כנען ולא הרהרו אחר מדותי אלא לקחו ארץ בכסף, אברהם לקח מערה, ויצחק עשו עמו מריבה על באר המים, ויעקב לקח מקום לאהלו, ואתה ידעת מאמתתי דבר שלא ידעו בו והרהרת אחר מדותי ואמרת והצל לא הצלת את עמך. ונתתי אותה לכם מורשה ולא ירושה, לפי שהירושה לאנשים מסוימים ומורשה לכל יוצאי מצרים.
23
ינואר
כתיבת תגובה