ויצחק בא מבוא באר לחי ראי. בא משהביא הגר לאביו שאברהם שלח עבדו להביא אשה ליצחק ויצחק הביא אשה לאביו הוא בעצמו שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לשוח בשביל אשה שהיא כשָׂדֶה שנאמר כריח שדה אשר ברכו ה', היו משתדלין להתפלל במקומות שנתגלה בהם המלאך ומקום זה הוא המקום שבו נתגלה המלאך להגר, ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, אמרו ז"ל יצחק התקין תפלת מנחה, ושדה זו אפשר שהיא בית המדרש כמו שאמרו באשת מנוח והיא יושבת בשדה אמרו אתתא רבתא כצללפונית תשב לבדה בשדה אלא אין שדה אלא בית המדרש. ותרא את יצחק, רָאָת שכינה למעלה מראשו לפיכך הרכינה ראשה. ויספר העבד ליצחק את כל הדברים, הגיד לו שקפצה לו הארץ. ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, זה אהל החכמה. ויקח את רבקה, מלמד שהוציא בתוליה באצבע אמר שמא פגע בה העבד לפי שאין אמונה בעבדים מכאן למדו אנשי המזרח שמוציאין בתולים באצבע, וזה הדבר גנאי ותפלות, אמרו חכמים כל העושה דבר זה הרי הוא בור ואכזרי ואין בו בושת פנים, ואין חותכין הלכה מן המדרש שהרי נאמר ופרשו השמלה מכסין הדבר כשמלה, ודע שמדרש זה אינו כפשטו ואין ללמוד ממנו פסק הלכה. ויקח את רבקה, בליקוחין זה קידוש. ותהי לו לאשה, לאחר העקידה בשלש שנים לקח את רבקה ושכח את אבל אמו, מכאן אתה למד אדם שלא נשא אשה אהבתו על הוריו, נשא אשה אהבתו הולכת אחריה שנאמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, שמא יעזוב אותם ממצות כבוד אלא שאהבתו הולכת אחרי אשתו שנאמר ודבק באשתו, הוא שכתוב ויאהבֶיהָ, כיון שראה יצחק שמעשיה נאים כשל שרה והוא ששָרָת שכינה באהל רבקה כאהל שרה מיד וינחם יצחק אחרי אמו.
23
ינואר
כתיבת תגובה