כל הולך על גחון וגו'.
הנה לעד"נ לרמוז מוסר השכל בזה הפסו' אם אפשר והוא כי ההולך אחר ריבוי המאכלים כדי למלאות את מעיו יבא מזה לכמה מדות רעות ב"מ וזהו הרמז כל הולך על גחון זה ההולך להשלים תאותו למלאת מעיו בריבוי המאכלים וכמו שת"א כל דמהליך על מעוהי וכיון שנמשך במדה זו נמשל כבהמות נדמו וזהו וכל הולך על ארבע ואז מחמת ריבוי המאכל מרבה במשגל וזהו עד כל מרבה רגלים רמז למה שבין הרגלים, וכיון שבא לידי מדה זו שמרבה במשגל הרי שכל ביאותיו אינם לש"ש כדי לקיים מצות פריה ורביה לקיום המין וכ"ש שאינו מכוין להמשיך נשמה קדושה לזרעו כדי שיהיה לו זרע הגון לעבודת השי"ת והרי הוא נמשל לשרצים הללו שמזדקקין זה לזה למלאת תאותן בלבד, וזהו אומרו לכל השרץ השרץ על הארץ וכיון שנמשלו לשרצים הזהיר הכתוב מלהתחתן בהם כמ"ש רז"ל שעל בנות עמי הארץ נאמר ארור שוכב עם כל בהמה וז"ש לא תאכלום כי שקץ הם כמו כי אם הלחם אשר הוא אוכל, וכל זה גרם לו שאין לו מדת ההסתפקות, ודו"ק ונכון, אח"כ ראיתי להרב נחל קדומים שכת' בענין זה יעו"ש.
כתיבת תגובה