אחת בשנה, עבודה זו לא תהיה אלא פעם בשנה ולא פעמים בשנה ולא פעם בשנתים, ויש בזה הערה למשכילים והוא שמשתנה מצבו של אדם בארבע התקופות בגלל מה שנגרם משנוייהם מן החום והקיר והיבשות והלחות ומה שמתאים לטבעו של אדם זה מאותן האיכויות ופעמים יתגבר טבע בתקופה מן התקופות ויכשל באותה התקופה בחטא ועון, ואפשר שיחלש באחת התקופות ולפיכך באה התשובה והכפרה בגמר השנה כשישלמו ארבע התקופות, שאם יתחזקו החטאים פעם אחר פעם ויארך הזמן כגון שנתים תכבד עליו התשובה ויהיה קשה להפרד מן החטאים שכבר נתחזקו והורגל בהם, ולפיכך נעשית עבודה זו אחת בשנה, ונעשית בעשירי בתשרי לפי שהימים האלו כימי הבריאה לפי שהעולם נברא בתשרי והוא ראש השנה ליצירה, ולפיכך נעשו אלו העשרה ימים בכל שנה כנגד אותם הימים שבהן בקש אדם הראשון את התשובה על חטאו והוא מאמר חז"ל התשובה יפה בעשרת הימים האלו מכל ימות השנה. ויעש כאשר צוה ה' את משה, קיום הצו האלהי אע"פ שהוא בחרוף נפש ממה שעלול לקרות לו מן החרדה ופחד המות בבית קדש הקדשים אם תשתנה מחשבתו או אם לא יכוון לבו שם וימות, ולכן היו כהנים גדולים בצאתם מן המקדש בשלום עושים סעודות גדולות ושמחות על שיצאו בשלום. איש איש מבית ישראל, פרשה זו מלמדתנו כי ה"צאבה" היו מאמינים שהשדים שוכנים במדברות ושהם כדמות שעירים, והיו ישראל מאמינים כמותם בזמנים ההם, ובזבחיהם היו משתתפים הם והשדים לפי דמיונם ואומרים שהבשר להם והדם מזון לשדים, עד שפעמים מתאמצים מקצתם ואוכלים גם את הדם במחשבת אחות השדים שהרי הם אוכלים עמהם על שולחן אחד, ומדמים שהשדים יבואום בחלום ויגידו להם עתידות, ולכן באה התורה לבטל את האמונה הזו ולעקרה מלבם, ועשתה להם תחבולה שכל מה שזובחים במדבר לא יהא אלא שלמים כדי שלא ישאר להם דם שעל ידו יהיו אחים עם השדים שהרי זורקין אותו ע"ג המזבח, והחמיר בעונש ועשאו בכרת כדי לעקור את האמונה הזו שדבקה בהם בהתגוררם בין ה"צאבה" והוא אמרם להפר האחוה שביניהם. ואמרו איש איש, כפול להביא הגוים לפי שהם מצווין על עבודה זרה. איש, ולא קטן או מי שאינו בן דעת שאין שחיטתן מועלת. מבית ישראל, להביא נשים ועבדים ששחיטתן כשרה אם היו מומחין שנ' כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים. ומצוה זו כלומר שחיטת שלמים אינה מכלל שש מאות ושלש עשרה מצות אלא נוהגת במדבר בלבד, ונתן טעם לצווי זה ואמר שטעמו ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים. ואל פתח אהל מועד לא הביאו ונכרת, זה עונש לשוחט קדשים בחוץ אמרו עונש שמענו אזהרה לא שמענו ולא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר והיכן הזהיר אמר שם תעלה עולותיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך מקיש עליה לעשיה מה עליה ענש והזהיר אף עשיה ענש והזהיר, והעשיה היא השחיטה, והאזהרה בעליה השמר לך פן תעלה עולתיך, והעונש ואל פתח אוהל מועד לא הביאו ונכרת האיש ההוא זה עונש למעלה קדשים בחוץ. וכן שאר קדשים, אמרו אין לי אלא עולות שאר קדשים מנין ת"ל ושם תעלה עולתיך עולה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה עולה מיוחדת שהיא בעשה ולא תעשה כך כל שהוא בעשה הרי הוא בלא תעשה והוא אמרו בשאר קדשים ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך וממה שאמר ושם תעשה נלמד שבחוץ לא תעשה, וזהו לאו הבא מכלל עשה.
23
ינואר
כתיבת תגובה