r בענין בדיקת חמץ - נוסח תימן
  • 03-6781444
  • א-ה 10:00-21:00 | יום ו' 9:00-14:00
  • בירנבוים 26 בני ברק

בענין בדיקת חמץ

23 ינואר




[א] לפני שמתחיל לבדוק מברך על ביעור חמץ,


 




[א] לפני שמתחיל. מקור הדין של ברכת הבדיקה ומקום אמירתה הוא בגמ' פסחים (דף ז.) ז"ל, אמר רב יהודה הבודק צריך שיברך וכו' [ושם בע"ב] דכולי עלמא מיהא מעיקרא בעינן לברוכי, מנלן, דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן וכו' ע"כ.


 


והנה מלשון זה של הגמ' "מעיקרא בעינן לברוכי" מבואר שהברכה היא לפני הבדיקה, גם בירושלמי (שם פ"ב הל"ב דף יג.) הובא דין זה אך לא זכר זמן הברכה וז"ל, רב אמר צריך לומר אשר קדשנו וכו' על מצות ביעור חמץ וכו' ע"כ, אך עיי"ש בקרבן העדה שכ' וז"ל, צריך לומר, קודם הבדיקה בסמוך לבדיקה וכו' עכ"ל.


 


ובאמת הנה העלו וציינו בפשטות רוב הראשונים והפוסקים בלשונם שהברכה היא לפני הבדיקה, ומיעוטן כתבו שרק אחר שמוצא כבר מברך, ואלה שזכרו לברך לפני הבדיקה יש מהם¹ שציינו בסתם שצריך לברך לפני הבדיקה, ויש שציינו² את ב' הדעות והסיקו או דחו כדעה הראשונה ודלא כהנוהגין כן.


__________________


1) בה"ג בפסחים (סי' יא), הלכות קצובות (עמ' ל), הלכות פסוקות [ראו] (שלהי עמ' 11 –משמע), הרס"ג בסדורו (עמ' קלא), מעשה גאונים (סי' כד), הר"ח בגמ' (שם), רבי' שלמה בר"ש בסדורו (הל' חו"מ סי' קיט הלכה ד), רשיז"ל בס' האורֶה (ח"א סי' פ עמ' 83, ובח"ב עמ' 183 כ' כשמוצא ככר), ובס' הפרדס הגדול (סי' קכב שהועתק מס' האורה), הרי"ף (שם), וכ"ה בא"ח (הל' חו"מ אות יד), ובכ"ב (סי' מח הל' חו"מ דף ו: טו"ב), רבי' הרמז"ל פ"ג מהל' חו"מ הל"ו, ובפי"א מהל"ב הל' טו), והאמרכל (עמ' כו) משמו, נכדו רבי' דוד הנגיד במדרשו להגש"פ (עמ' י), וכן כתב הריא"ז (שם פ"א הל"א אות כד) משם זקנו, ס' העיטור (י' הדברות הל' ביעור חמץ דף קכ: טו"ב), הסמ"ג (עשין לט), הרוקח (סי' רסו- משמע), הראב"ן בגמ' (שם), רבי' ירוחם (נתיב ה' ריש ח"א דף לח.), הריטב"א (שם), [א"ה, לא זכיתי להבין דבריו דלכאורה סותרין זא"ז שכן כ' ברי"ד וז"ל, אמר רב וכו' הבודק צריך שיברך פי' משום דעיקר המצוה היינו ביעור ואין הבדיקה אלא בתיקון [כתיקון] והכשר וכו' תקנו לשון הבערה וכו' ותקינו לאומרה קודם בשעת בדיקה כדי לגלות שהבדיקה גם היא מחלק המצוה וזה נכון וברור כל זה להרי"ט ז"ל עכ"ל, והנה דוק ברי"ד שכ' שהבדיקה היא תקון והכשר ואלו בסו"ד כ' שהיא חלק מן המצוה, וצ"ב], רבי' הטור (סי' תלב), אזהרות לרז"ה [בתוך אוצר פסקי הראשונים (עמ' קעז)], ולרבי' קלונימוס(שם עמ' ריא), רבי' אליעזר במעשה רוקח (הל' בדיקת חמץ וביעורו אות יז- משמע), המנהיג (הל' פסח אות כ), צדה לדרך (מאמר ד' כלל ח פ"ד), ס' מצות זמניות (עמ' תלו), המאורות (שם),אהל מועד (ח"ב שער הפסח דרך א ריש נתיב ח דף עה:), הר"ן (שם-משמע), נמו"י (שם), הזכרון (שם- משמע), מנוה"מ (אלנקוה כרך ב עמ' 227), רבי' יצחק אברבנאל בפי' זבח פסח (על הגשל"פ).


     ומכאן לגדולי האחרונים, מנהגות וורמייזא לריל"ק (שלהי עמ'  רכט), ושם בהגהות (אות ד) כ' שבדיקה זו היא תחלת הביעור עכ"ד, זכר צדיק לריב"צ (שער כח סע"ב), תיקון חג הפסח לתר"י (דין הביעור עמ' כד סעיף א' וב'), הגדה של"פ פסח דורות לריב"ש אלחדב (עמ' א), הרשב"ץ בס' יבין שמועה (מאמר חמץ דף כד: ד"ה וקודם)  בנמקו שהבדיקה היא צורך הבעור עיי"ש, מרן בב"י (רס"י תלב ע"פ הנ"ל), ובשו"ע (שם), סדה"י (עמ' קמג), הרמ"ק בסידורו (ח"ב עמ' שג), רבי' חיים הכהן בספרו טור ברקת על השו"ע (שם), הלבוש (שם), ורבי' השת"ז (שם סעק"א) משמו, הגר"ז (שם), קש"ע (סי' קי"א סע"ז), וכ"ה בתכלאל מהר"י משתא (כרך א עמ' רעב), עיי"ש.


 


2) כ"כ הריא"ז בפסקיו (שם) ז"ל, הבודק את החמץ מברך קודם שיתחיל לבדוק בא"י וכו' ואחר כך הולך ובודק, ובפרדס [הגדול רס"י רכב ב' ס' האורה] כתיב ובככר הראשון שמוצא מברך ולשון ראשון נראה לי עיקר, שראוי לברך מעת שמתחיל להתעסק בדבר בין ימצא בין לא ימצא וכך היה מנהג מז"ה וכן בדברי משה (הרמז"ל פ"ג מחו"מ הל"ו) גם האגור (הל' חו"מ סי' תרצה) העלה תחלה בשם רש"י ושבה"ל משמו שאינו מברך עד שמוצא ככר ראשון אך ב' התשובות [הגאונים] כ' וז"ל ובתשובות מצאתי כשמברך אדם על ביעור חמץ ואינו חושש אם אינו מוצא דבר וכו' והעולם נוהג לברך מיד עכ"ל.


 


גם בס' האגודה (שם פ"א אות ט) העלה תחלה ב' רש"י (בס' הפרדס) שיש מברכין כשמוצא ככר ראשון אך בסו"ד כ' בזה"ל, אמנם רוב הגאונים כתבו לברך כשיתחיל לבער ואף אם לא ימצא וכו' עכ"ל, וכן העלה בחי' אנשי שם (על המרדכי שם אות א') משמו וכ"כ בהלכות ומנהגי מהר"ש (אות יט) וסיים בסו"ד, ולא נוהגין לעשות כאותם שאין מברכין אלא אחר שמצאו חמץ עכ"ל, ובס' המנהגים (טירנא, דיני ערב פסח עמ' לו מהד' מכון י-ם) כ' וז"ל, וי"א על ככר ראשון שימצא ולא קיימא לן הכי וכו' עכ"ל.


ויש שכתבו³ בהדיא לא לברך עד שמוצא איזה ככר ודלא כמנהגינו.


______________________


3) רש"י בסדורו (סי' שנה) ובספרו האורה (ח"ב סי' טו עמ' 83) [ובח"ב סי' פ עמ' 83 כ' דמברך ברישא] ובספרו איסור והיתר (הל' פסח דף א.) ותלמידו במחז"ו (ריש הל' פסח עמ' 254), ובשבה"ל (סי' רו) משם אחיו ר' בנימין משם רש"י, ודלא כתשוה"ג, גם הא"ח והכ"ב (שו"ש) העלו ב' רש"י (ובכ"ב ציין מקומו של רש"י מס' איסור והיתר) אך להו לא ס"ל (על"ע), המרדכי (שם סי' תקלו) משם רש"י [אלא שציין מס' הפרדס ולפנינו ליתא ורק בס' הפרדס הגדול הנ"ל איתא איפכא ומשם ס' האורה על"ע], וכן העלה האגור (שם) משם רש"י [אך סיים דמנהג העולם לבדוק מיד על"ע], וכ"כ בס' התדיר (עמ' רו) וז"ל, אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר וכו' והיאך עושין, אוחז הבקי את הנר וכו' ובככר או פרוסה ראשונה שמוצא מברך בא"י וכו' ומחפש ובודק היטב וכו' עכ"ל, ודוק, וכ"כ הראבי"ה (שם סי' תלא עמ' 62) וז"ל, וכד מברך על ביעור חמץ מברך עליה עובר לעשיתו כשיראה וימצא החמץ ויחזיק בו בידו מברך וכו' עכ"ל, וכ"ה בס' אמרכל (שם) משמו, ומשם ספר הפרדס (ועל"ע) ומשם הראב"ן [חיפשתי ולא מצאתי מנהג זה בחי' הראב"ן ולא בספר המנהיג שגם הוא נקרא ראב"ן, ולהיפך יש לדייק מלשונו של הראב"ן בחי' למס' פסחים (שם) כמנהג הב' וז"ל, וכי מתחיל לבדוק מברך אקב"ו על ביעור חמץ שכל המצות מברך עליהן קודם לעשייתן חוץ מן הטבילה עכ"ל, ודוק], מנהגי ר"א חילדיק (עמ' 986), מהר"י טירנא בס' המנהגים (עמ' לו), ב' י"א (וליה לא ס"ל), ס' המנהגים דמהרי"ק (עמ' פז).




 


 


[ב] ואין נוהגין להטמין פתיתי חמץ לפני הבדיקה


כדי שימצאם הבודק.


 




[ב] ואין נוהגין. ברוב הראשונים והפוסקים לא נזכר מאומה ממנהג זה להטמין או לא, אך לפנינו נעלה רק את הפוסקים שזכרו בהדיא אם להטמין או לא.


   


 והנה מנהג זה של להטמין זכרו לראשונה הראב"ד בספרו תמים דעים (סי' נט) והסתייג ממנו וז"ל, והני דמשוו חמירא בחורין בשעת ביעור מעשה נשים הוא ואין לו שורש עכ"ל, גם מהר"מ חלאוה (שם) כינה מנהג זה שמטמינין מנהג נשים ודחהו וז"ל, אמר רב יהודא וכו' ומאי דמברך בלשון ביעור לא לשון שריפה הוא דהא לא שריף לה אלא לשון בדיקה הוא מלשון בערתי הקדש מן הבית [דברים כו, יג] הלכך יצא לן מזה מנהג הנשים שמזמינות חמץ שעת בדיקה כדי שלא תהא ברכה לבטלה דלאו מנהג הוא, דאין הברכה אלא על החיפוש והבדיקה בין מצא בין לא מצא וכו' עכ"ל. וכן העלה רבי' מנוח (שם) משמו מילתא בטעמא (על"ק).


 


וכן העלה השבה"ל (סי' רו) שכן מצא בתשו' הגאונים וז"ל, מצאתי בתשובות [הגאונים] כשמברך אדם על ביעור חמץ אינו חושש אם אינו מוצא דמ"מ ביעור חמץ הוא שמחזר אחריו לבערו וחייב לברך וכו' עכ"ל, וכ"כ בתניא רבתי (סי' מג) כלשון השבה"ל, וכ"ה דעת רבי' אשר ב"ר חיים ז"ל בספרו הפרדס (שער כט פרק טו אות ז), וס' המכתם (שם) שכן אחר שהעלו מנהג צרפת שמטמינין פתיתין וכו' סיים רבי' אשר בזה"ל ואנו לא נהגנו כן וכו' עכ"ל.


גם הא"ח והכ"ב (שו"ש) אחר שהעלו את מנהג מקצת מקומות שנוהגין בזה סיימו בלשונם ואנו לא חששנו בזה וכו' עכ"ל, וכ"פ מהרי"ל בספרו (שם בשלהי אות ח) דא"צ להניח חמץ שכ"כ וז"ל… שוב דרש דאין צריכין להניח החמץ לפני הבודק דגם אם לא מצא בבדיקה מאומה לא הוי ברכה לבטלה, דהברכה קאי נמי על הביטול שמבטלין מיד בתר בדיקה עכ"ל, וכן העלה מרן בב"י (שם שלהי הסי') לשון הכ"ב הנ"ל ומשמע דהכי ס"ל, גם מדלא העלה המנהג בשלחנו ודוק, וכ"פ הלבוש (שם) וז"ל, ומטעם זה ג"כ אין צריכין להניח פתיתין בחורי הבית כדי שימצאם הבודק כמו שעושין קצת בני אדם וכוונתם כדי שלא תהא ברכה לבטלה אם לא ימצא חמץ, אבל אינו מן הצורך שהרי גם כוונתו לבטל על מה שלא ימצא כמו שאומרים אחר הבדיקה כל חמירא וכו' דלא חזיתיה וכו' וא"כ קאי הברכה על הביטול שעושה אח"כ ג"כ וכו' עכ"ל, ובזה חולק הוא על רבו המובהק הרמ"א ז"ל (שם על"ק), וכ"פ הט"ז (שם ססעק"ד) שכ"כ על דברי הרמ"א  בהגה שם שהעלה ברי"ד מנהג המניחין, ובסו"ד כ' שבדיעבד אם לא נתן לא עכב, וכ' ע"ז הט"ז, וז"ל, ומיהו אם לא נתן וכו' [לשון ההגה] וכן ראוי לנהוג לכתחילה דחיישינן שמא יניחו במקום שלא ימצאנו  הבודק, וברכה לבטלה אין כאן דהברכה קאי על מה שיבער למחר  בודאי אלא  שמהיום  מתחיל  ע"י  הברכה עכ"ל, וכן העלה משמו  בס'  עמק ברכה (בליקוטי דיני פסח עמ' רסא), ע"ע להגר"א בביאורו לשו"ע (שם סעק"ט) מש"כ והעלה ב' ראיות דא"צ עיי"ש, וכ"פ החיי אדם (סי' קיט סעכ"ב) ושכ"ד הגר"א עיי"ש, גם הפר"ח (שם) העלה אחת מראיות הגר"א עיי"ש, ע"ע למהריק"ש בספרו ערך לחם (שם סס"ב) שכ' וז"ל, אין צריך לשים פתיתין כדי שימצאם הבודק עכ"ל.


   


 שו"ר להגאון יעב"ץ בספרו מו"ק שכ' דברים קשים על הנוהגין ומשם האריז"ל וז"ל, מ"ש בבה"ט להניח י' פתיתין משם האר"י ז"ל מעידני שראיתי לאבא מארי הגאון החסיד ז"ל שלעג על המניחין פתיתין שימצאם הבודק והוא ז"ל היה בקי בכל כתבי האר"י ז"ל ורוב מנהג ככולו היה עפ"ד האריז"ל, ומדלא חש להא ש"מ דלא שמיע ליה וס"ל דלא אמר האריז"ל כן ולא יצא דבר זה מפיו, אבל  בשל"ה מצאתי דבר זה בשם ספר המוסר, ומאן דלא חש לה אינו פורע מוסר ומדרך הישר לא סר מצוה לא חסר עכ"ל.


 


וכ"ה דעת רבי' השת"ז מדהשמיט  הגהת רמ"א (שם) שהעלה מנהג זה, וביותר העלה (בסעק"ד) לשון המהריק"ש הנ"ל ומשמו ומשם הפוסקים שהזכרנו לעיל עיי"ש, וכן סתם תלמידו המהרי"ץ ז"ל בסדורו ע"ח (ח"ב דף א:) ואחיו מוה"ר שלמה ז"ל בקונטרסו זבח פסח וכתבו שמברך לפני שבודק ולא זכרו מאומה מענין מנהג זה של הנחת פתיתין ודוק, וכ"ה מנהג רוב קה"ק בתימן, וק"ק מחוית ואגפיה בינותם.


   



 ובטעם המנהג, הנה כל המפרשים שהעלו הטעם בזה כתבו כולם כאחד שאין הברכה על הביעור עתה ולא חיישי לברכה לבטלה, ורק שנחלקו בלשונם על מה קאי הברכה, דיש שכתבו4 בלשונם דדעתם על הביעור אם נמצא, ויש שכתבו5 דהברכה קאי על החיפוש והבדיקה, ויש שכתבו6 דהברכה קאי על בדיקת הבית לבערו מחמץ, ויש שכתבו7 שהבדיקה היא תחלת הביעור, ויש שכתבו8 דביעור חמץ היינו שמחזר אחריו לבערו, ויש שכתבו9 דאין מברכין על הביעור אלא על המצוה, ויש שכתבו10 דהברכה קאי על הביטול, ויש שכתבו11 דהבדיקה צורך הביעור הוא, וביותר יש שכתבו12 איסור בזה שכן יש לחשוש שיניח במקום שלא ימצאנו הבודק.


 


 


4) א"ח, כ"ב, מרן ב"י משמו, רבי' השת"ז משמם.   5) מהר"מ חלאוה ושו"ע הגר"ז.     6) רבי' מנוח.   7) הרא"ש (שם סי' י), והדרישה משמו, רבי' הטור וז"ל, וקודם שיתחיל לבדוק יברך בא"י וכו על ביעור חמץ שבדיקה זו תחלת ביעור וכו' עכ"ל, וראה למרן הב"י והב"ח שהעלו כמה טעמים מה ר"ל  רבי'  הטור בכתבו שבדיקה זו תחילת ביעור, ולענ"ד נראה פשוט דבא ליישב איך אנו מברכין הברכה בלשון בעור והרי עדיין אנו רק בודקין ולכן כתב שתחילת הבדיקה היא בעור ואת"ש, וכ"כ רבי' דוד בחידושיו בתירוץ ראשון עיי"ש.   8) שבה"ל ותניא רבתי.   9) ס' הפרדס הנ"ל.   10) מהרי"ל.   11) חיי אדם.   12) הלבוש (על"ע).


 


עוד ראה לרבי' דוד בונפיד בחידושיו (שם) שכ' ישוב אחר וז"ל, או נאמר שאמרו שצריך לברך מפני הבדיקה שהיא מדרבנן, כמו שאמרו המדליק נר חנוכה צריך לברך וכן במקרא מגילה אמרו חייב לברך והכל מפני שהן מצוות של דבריהם וכו' עכ"ל.


     ועוד הנלענ"ד ליישב מנהגינו זה עפ"ד רבי' הרמז"ל (פי"א מהל"ב הלט"ו) וז"ל, ….וכך הוא מברך על ביעור חמץ בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים שמשעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור קודם שיבדק וכו' עכ"ל.


 


והנה יש להבין את דברי רביז"ל א. אם כבר נעשה מה שגמר בליבו כיצד מברך אח"ז את הברכה והרי אין כאן עובר לעשייתן, ב. אם כבר בטלו בלבו הרי אין זה כבר  שלו וא"כ אינו חייב לבערו, ג. כיצד לפי"ז מברך על החמץ שאינו שלו, ואמנם צריך הוא לבדוק כדי לא להכשל בחמץ בפסח או בחמץ שעבר עליו הפסח אך על הברכה קשה.


 


   ויש ליישב, דהנה  דוק בלשון רבי' שיש כאן ב' דברים, יש מבטל ממש, ויש שגמר בליבו לבטל, אך עדיין לא ביטל ולפי"ז את"ש הכל שכן אם רק גמר בלבו לבטל ועדיין לא ביטל יכול עוד לברך והוי עובר לעשייתן כמו"כ הוי עדיין שלו ויכול לברך וחייב הוא בביעורו וגמירת הביטול בלבו הוי התחלת הביעור ואת"ש.




 


[ג] ויש הנוהגין.


 



[ג] ויש הנוהגין. כן העלו הא"ח והכ"ב (שו"ש) ב' מקצת מקומות וכן העלו רבי' אשר בספרו הפרדס (שלהי פט"ו אות ז) וס' אמרכל משמו, והמכתם (שם) ב' מנהג צרפת וכל הנ"ל לא ס"ל הם גופא וכפי שהעלנו לעיל משמם, וכן העלה מהר"י כלץ ז"ל בספרו המוסר (פ"ד עמ' קכג  ד"ה ועוד) מנהג זה שלוקחין י' פתיתים עיי"ש, וכן העלה משמו בס' מקור חיים (בכרך שם), וכן הובא בס' תרומת הדשן (סי' קלג) בדרך אגב בתשו' לשאלה עיי"ש, ובמט"מ משמו, וכן הובא בס' מהרי"ל (שם ברי"ד) מנהג זה  גם סמוכין העלה בו מן הגמ' (אך בסו"ד העלה מסקנתו שא"צ וכדלעיל) וכן העלה משמו בס' מט"מ (סי' תרנה), וכן העלה מהר"י ווייל בתשו' (סי' קצג עמ' קלו צד ב') ב' מהר"י וז"ל, ויש שמניחין חמץ וכו' עכ"ל, וכן העלה הרמ"א מנהג זה בהגהתו (שם סע"ב) משם מהר"י ברין עיי"ש, וכן העלו עוד כמה אחרונים13 מנהג זה, וכן הובא מנהג זה בספרי המקובלים14.


   



וטעם הנוהגין, האף אמנם העלוהו חלק מן הפוסקים15 משם מקצת מקומות או מנהג צרפת דהוא מטעם דחיישי לברכה לבטלה אם לא ימצאו אך דחוהו (על"ע) ואלה שהעלוהו וקיימוהו הלא הם ס' נוהג כצאן יוסף וקש"ע, אך הנה ראיתי עוד ב' טעמים שונים בו, האחד, מהר"י ווייל (שם) משם מהר"י וז"ל, ויש שמניחין חמץ, אמר מהר"י ז"ל דהיינו טעמא דאי לא מצא מידי חיישינן שמא ישכח  הביטול כדאמרינן [שם דף ו:]  וניבטל בד' וניבטל בה', כיון דלאו זמן ביעורא הוא דילמא אתי למיפשע ה"נ הכא אי לא מצא חמץ במה יזכור אבל השתא זכור הוא וכו' עכ"ל, וכן העלה בס' נוהג כצאן יוסף משמו, ועוד טעם ראיתי להרב חק יעקב (שם סעקי"ד) שאחר שהעלה טעם מהרי"ו הנ"ל ומשמו הוסיף עוד טעם ע"ד עצמו וז"ל, ולי נראה טעם המנהג, שאם יבדוק ולא ימצא זמן מה יתרשל ויתייאש מן הבדיקה ולא יבדוק עוד היטב לכן מניחין לו פתיתים שעל ידי זה שימצא חמץ יתן לבו לבדוק היטב אולי ימצא עוד, וק"ל, ואין לבטל מנהג של ישראל עכ"ל, עוד ראה להמקובלים הנ"ל שהעלו הטעם ע"פ הסוד עיין עליהם.


 


 


13) מג"א (שם סס"י תלב) והוסיף ב' מהרי"ל ומט"מ להניח חמץ נוקשה, ובמקום משומר עיי"ש, וכן העלה בדרך חיים (דין ברכת בדיקת חמץ סע"ד) משמו, נוהג כצאן יוסף (הל' ער"פ אות ד עמ' ריד), ב' הכ"ב ומקצת מקומות, הגר"ז בשלחנו (שם יא) שכן נתפשט המנהג, לקט יושר (או"ח עמ' 75), קש"ע (סי' קיא סע"ח) ב' י"נ.   14)פרי ע"ח (שער כא שלהי פ"ה) משם האריז"ל, משנת חסידים (מס' ניסן פ"א סע"ב דף ק:), חמ"י (ח"ג מועדי ד' פ"ד דף טז: ד"ה מנהג) ושם כתבו הנ"ל להניח י' פתיתים.   15) א"ח, כ"ב, מכתם, הפרדס, מהר"מ חלאוה, חיי אדם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0
    0
    סל הקניות שלך
    העגלה שלך ריקהחזור לחנות
    דילוג לתוכן