r הבחור היקר עודד חמדי ז"ל - נוסח תימן

הבחור היקר עודד חמדי ז"ל

23 ינואר

 


על חובת ומשמעות הניחום בבית אבל


דברי ניחום והספד של מו"ר הרה"ג רצון ערוסי שליט"א


בשבעת ימי אבל להסתלקותו הפתאומית של הבחור עודד חמדי ע"ה


 


מכיוון שאנו נמצאים בסיומו של יום השלישי, ושלושה ימים לבכי, לכן בטרם נספיד-נקונן, כי בנסיבות כאלה חובה על כל אחד ואחד ששומע את דבר האסון הנורא הזה, לקונן ולבכות כדי שנשבר אל לבבותינו ונשוב בתשובה לפני בורא עולם לנוכח מידת הדין שפגעה בנו בצורה קשה ביותר. לכן ברשותכם נתחיל בקינות ולאחר מכן נספיד.


ימים אלו, ימים קשים למדי, שכן לא רק ההורים ובני המשפחה בוכים, גם כל בני הקהילה בוכים. ולא רק בני הקהילה בוכים, אפילו מלאכי השרת בוכים, כי בשעה שנסתלק מהעולם עלם חמד בטרם עת אשר כולו טוהר, כולו לב שמוקדש לגמילות חסדים לעזרה לזולת מתוך לב אוהב. ואשר כל נשמתו, כל גופו, כל ממונו, מילדותו ועד לעלותו בסערה השמימה אך ורק אהבה, אך ורק גמילות חסדים, אך ורק עזרה, ואשר אין דומה לנער אשכולות כזה. והנה הקב"ה מצא את עוונינו ונטל מתוכנו מישהו אשר נטילתו צריכה לזעזע כל אחד ואחד שהכירו, ששמע שמעו, וכל זאת כדי לשבר את הלבבות על מנת שנזכה אנחנו לכפרה כדרך שאמרו חכמים מיתתם של צדיקים מכפרת, כך מיתה כזאת היא מכפרת.


 


ניחומי שוא


מורי ורבותי, שלושה ימים נתנו חכמים לבכי כי על כולם מצווה לבכות, אבל יש עלינו גם מצווה לנחם אבלים. דומה שבכל ומקרה קשה לאדם באשר הוא אדם לנחם אבלים ואפילו כשהנפטר או הנפטרת ישישים באים בימים, כי כל נפטר וכל נפטרת לפחות לבני משפחתם זה עולם ומלואו ומי אנחנו בשר ודם שנוכל לנחמם, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהסתלקות בחור יקר כזה, שבקוצר ימים כבר זכה להרבות הרבה הרבה מצוות ומעשים טובים. עוד רק כעת מיום ליום אנו מתחילים לגלות בבחינת אחרי מות-קדושים, כי מתחילים לספר, כיצד תמך במשפחה והוציא מכיסו 1000 ₪, מה יש לו בסה"כ? מה כבר מכניס לכיסו? וכיצד אפילו ביום האחרון דאג לאוכל של בני הישיבה וכשהיה חסר לחם הלך הוציא מכיסו בכרטיס האשראי רק כדי שלא יחסר אוכל לבני הישיבה. זה לא מוצאים בכל יום, לא מוצאים בחורים כאלה צעירים, צעירים בגיל ובוגרים ברוח, עם נשמה בעלת דרגות גבוהות גבוהות, שאינה מתאימה לגיל הזה, מתאימה לגילאים הרבה יותר בוגרים ובשלים, אבל היו לו את כוחות הנפש העצומים הללו שאין לתאר אותם. אז איך בנסיבות כאלה נוכל אנחנו כבשר ודם לנחם את האבלים היקרים שלנו, מי ינחם אותנו אנחנו בעצמנו, כל אימת שאנחנו מנחמים אנחנו בעצמנו מיד מתחילים להזיל דמעות, מי ינחם אותנו.


 


תנחומין מהשמים


אלא מורי ורבותי, ראשית לכל דבר אבותינו גלגלו לנו מסורת אבות "מן השמיים תנוחמו", כי אין בשר ודם יכול לנחם, ואם כך בכל אבל, על אחת כמה וכמה באבל כזה, רק "מן השמיים תנוחמו". ומשום כך שאנחנו אומרים לאבלים קטוננו מלנחם אתכם, רק "מן השמיים תנוחמו", האמת הזו שאנחנו אומרים אותה בפינו היא כבר מתקבלת על ליבם בעובדה שאין אנו אומרים דברי להג, אלא דברי הכנעה ואמת, כבר הדברים האלה מתקבלים על לבם. ובשעה שאנחנו אומרים "מן השמיים תנוחמו" אין אנו מתכוונים רק לומר את השלילי, שאין בנו כח לנחם בגלל היותנו בשר ודם, אלא אנחנו מתכוונים לומר דעו, נחמה של אמת-היא לא נחמה של בשר ודם. נחמה של בשר ודם באים בני אדם ואומרים שלא 'תדעו מצער', מה פירוש שלא ידעו מצער? הרי חובתם להצטער זה טבעי שיצטערו! וחובתנו אנחנו להצטער, כי מי לא יצטער במקרה כזה! כלום חלילה יקויים בנו מאמר הכתוב "הכיתים ולא חלו', ה' מכה אותנו מכה כזאת איומה ואין אנו מתחלחלים. כל אחד צריך להתחלחל במקרה כזה. אלא שאנחנו אומרים "תנוחמו מן השמיים", הקב"ה, אלוהי האמת, אלוהי הנצח, אשר בידו נפש כל חי, כל יכול, יודע אחרית מראשית, הוא זה אשר בחוכמתו ובגבורותיו ינחם את הנחמה ההולמת אותם בעת שתגיע הנחמה במובן של החסר הגדול הזה, המאור אשר נסתלק בטרם עת, שיצוצו ויקומו מתוך צאצאיהם מאורות אדירים במקום המאור הזה.


 


הכרה בפקדון ובעל הפקדון


אבל, לא רק בבחינת גודר פרצות בישראל הוא יגדור בעד הפרצה הזאת, אלא שגם אנו מתפללים וסמוכים ובטוחים שההורים היקרים האלה, אשר קיבלו פיקדון מאיתו יתברך, ואשר כל ייעודם היה להכשירו שישוב לבית עולמו לאביו שבשמיים בכל עת שתיגזר מאיתו יתברך. והפקדון הזה יושב אל בעל הפקדון אל בורא עולם, שהנשמה טהורה וצחורה, וזו אחריות גדולה מאוד מאד לכל הורה, לכל אבא לכל אמא שהקב"ה נותן בידיהם פיקדונות, מי במעט או מי ברב, שידעו שהפקדון הזה הוא האחריות גדולה ולא ינוחו ולא ישקטו עד שלא יהיו בטוחים כי אכן אותו פיקדון ישוב, כשישוב אולי אפילו גם מאחר 120 שנה שלהם, ישוב אל הבעל הפקדון – אבינו שבשמיים כשהפקדון זך וטהור.


 


קבלת ריב"ז תנחומין


מורי ורבותי ניחומים מהסוג הזה למדנו מגדולי עולם. מסופר באבות דר' נתן (יד), על רבן יוחנן בן זכאי, אותו ענק אותו מנהיג אשר כבר ראה בעיני שכלו את חורבן בית המקדש השני והכין את הנצח של העם היהודי ע"י הקמת בית המדרש ביבנה כדי ש"נצח ישראל לא ישקר". ושם מסופר על כך שבנו מת ובאו גדולי תלמידיו לנחם אותו, פתח רבי אליעזר בן הורקנוס שהיה "בור סוד שאינו מאבד טיפה" ומגדולי תלמידיו של ריב"ז, ואומר לו: מורי ורבי, אתה מרשה לי לומר דבר ניחומים? אמר לו: פתח את פיך ותאמר. אמר לו: מורי ורבי, מצאנו שאדם הראשון, בנו הבל נרצח, והוא קיבל ניחומים שהרי אחרי תקופה מסוימת וידע את אשתו ויולד את שת, כך שאתה מורנו ורבנו למרות האסון על הסתלקות הבן הנה לך דוגמה אשר עליו נאמר: "עקב רגלו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה", ולמרות אסונו הכבד קיבל ניחומים. השיב ריב"ז ואמר: איזה מן ניחומים אלו? אתה מצער אותי צער בנוסף לצער שלי שאתה מזכיר לי את הצער של אדם הראשון. ניגש אליו רבי יהושע בן חנניה מחשובי תלמידיו ואמר לו: מורי ורבי אתה מרשה לי לומר דבר ניחומים? אמר לו: בבקשה. אמר לו: הנה איוב אשר היו לו 7 בנים ו3 בנות וכולן מתו ביום אחד, והוא קיבל שהרי הוא אומר: "ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך מעתה ועד עולם". לכאורה, דברי ניחומים גדולים אמר רבי יהושע בן חנניה לריב"ז. השיבו ריב"ז: אתה מוסיף על צערי את צערו של איוב? ואז, נכנס רבי יוסי מתלמידיו ואמר לו: מורי ורבי אתה מרשה לי לומר דבר ניחומים? אמר לו: בבקשה. אמר לו: הנה אהרון הכהן הגדול בזמן חנוכת המשכן, בשמחת קודש נעלה שאין דומה לה, עלו שני בניו נדב ואביהוא בסערה השמימה, וקיבל ניחומים שהרי נאמר: "וידם אהרון" "ושבח אהרן". היינו מצפים שהפעם באמת ריב"ז יאמר אכן היו אלו דברי ניחומים, אך הוא משיב לו: אף אתה מצער אותי גם בצערו של אהרן. מופיע רבי שמעון בן נתנאל מתלמידיו ואומר לו: מורי ורבי אתה מרשה לי לנחם אותך? אמר לו: בבקשה. אמר לו: הנה דוד המלך, אשר בזמן שבת – שבע ילדה את בנה הראשון ממנו, הבן חלה ונסתלק מהעולם והוא קיבל ניחומים והמשיך עם בת שבע ונולד שלמה. גם כאן אמר לו ריב"ז: אתה מצער אותי גם בצער של דוד המלך. ואז רבי אלעזר בן ערך מתלמידיו של ריב"ז מגיע, איך שרק ראה אותו ריב"ז אמר לשמשו, תתחיל להכין לי את הבגדים שלי כי זה אדם גדול ואני לא אוכל לעמוד בפניו, כי הוא תלמידו. אבל הוא וודאי יאמר לי דברים שאין אחריהם ולא כלום, ואני כבר מתכונן ללכת למרחץ, כביטוי לסיום האבל לכן תכין לי את הבגדים. ואז אומר לו רבי אלעזר בן ערך לריב"ז: מורי ורבי, הבן הזה הוא פקדון בידך, ובשעה שאבא מקבל פקדון מאביו שבשמים, כמו כל אבא ואמא בכל יום ויום, בין ביום בין בלילה נרעדים מפחד שמא אולי הבן או הבת לא הולכים בדרך ה', כך עליהם להיות מודאגים, כי הם יודעים שהם צריכים להשיב את הפקדון אפילו שזה אחרי 120 שלהם לאביהם שבשמים כשהפקדון שלם ומושלם. ואכן כל שומר פקדון אין חייו חיים אם הוא שומר פקדון באמת, והנה אתה מורי ורבי ריב"ז, זכית ואתה רואה את בנך מסתלק בחייך כשהוא עם נשמה טהורה, זכה וברה, ואתה משיב את הפיקדון לאביך שבשמים כשהוא מושלם אין בו מום. ואז ריב"ז מקבל את דברי הניחומים הללו.


מורי ורבותי, הדברים קשים ומצריכים הבנה, היאך גדולי עולם כמו רבי אלעזר בן הורקנוס ורבי יהושע,  רבי יוסי, רבי שמעון בן נתנאל חזרו ואמרו כל אחד בדרכו שלו, שכבר שמעו ממורם ורבם לא מספיק שצערתני על צערי אתה מוסיף ומצער אותי בזה ובזה וכו'. והיאך ריב"ז לא מקבל דברי ניחומים מגדולי תלמידיו שהראו לו את גדולי עולם שקדמו לו שעברו צרות גדולות ורבות וקיבלו ניחומים.


מורי ורבותי, אין ריב"ז מכחיש את המקרים שאמרו לו, ואין גדולי עולם – תלמידיו כאילו לא הבינו מה הוא אמר. אם רבי אליעזר בן הורקנוס אמר לו תראה את אדם הראשון, יציר כפיו של בורא עולם, למרות הכל הבין שיש צורך לקבל ניחומים. ואם רבי יהושע אמר לו ראה גם ראה איוב לא בבן אחד, 7 בנים ו3 בנות חוץ מכל הצאן וכל העבודה וכל מה שהיה לו, והבין שצריך לקבל ניחומים, לא שרצו לצער אותו בצער נוסף, אלא לאותת לו שבוודאי וודאי גם אדם שיושב על משבר כבד אם הוא איש משלומי אמוני ישראל הוא צריך לקבל ניחומים. וכך רבי יוסי בשעה שאמר על אהרון, שהרי מדובר בהסתלקות שזעזעה את כולם. שעל זה נאמר (ויקרא י, ו): ו"כל בית ישראל יבכו את יבכו את השריפה אשר שרף ה" – "וידם אהרון" "ושבח אהרון"
(כן נוסחאות ישנות באונקלוס וכ"ה בפיה"מ להרמב"ם אבות ג, ג; מאירי גיטין ז ע"א בשם התרגום ירושלמי). ואפילו רבי שמעון בן נתנאל אמר לו הנה דוד המלך, אשר הוא כבר רואה את ראשית הממלכה של משיח ה' והוא מת, ואעפ"כ קיבל ניחומים. ובוודאי הם כתלמידיו לא שהם ידעו שהוא לא מצטער בצערים האלה, אבל לא השכילו כל גדולי עולם אלו לבאר את מה שהם התכוונו, עד שבא רבי אלעזר בן ערך והשכיל לבאר את מה שכולם התכוונו. הוא השכיל לבאר ולומר, שהילדים והילדות שלנו זה פקדון בידינו, ולכן, אין זה משנה בין אם זה אחד בין אם זה שנים בין אם זה עשרה. כי הקובע האם המוות הוכיח כי אכן באמת זכו, זכו להחזיר את הפקדון שבידם מושלם, זהו מקור לנחמה. ועדיין הדברים קשים בשבילנו.


 


חכמתה של ברוריה


מורי ורבותי, רבי מאיר היה איש אשכולות, חריף בחכמתו ובלימודו, דרשן, בעל לב רחב, והנה אותו רבי מאיר שב לו אחרי דרשה כובשת את הלבבות במנחה של שבת, כשבבית אשתו ברוריה חכמנית גדולה, תנאית כנזכר בתוספתא בכלים (מציעא א, ו), בתו של רבי חנינא בן תורדיון, ואותה ברוריה ידעה שהתרחש אסון, בזמן שהאבא – בעלה הרב החכם הזה דרש בבית הכנסת, שני בניו, פרחים, מתו בבית, והיא כיסתה אותם בסדין. בא רבי מאיר ואומר לה: אשתי היקרה, למה הבנים לא הגיעו לבית המדרש? אמרה לו: קודם כל בא נקיים (=סעודה שלישית) ואח"כ נדבר. ישבו וקיימו. אח"כ מפציר בה ר"מ ואומר: נו, מה עם הבנים? א"ל: קודם כל תתפלל ערבית ונבדיל ואח"כ נדבר. התפלל ערבית והבדיל. שב ואמר לה: איפה הבנים? אמרה לו: לפני שאומר לך היכן הבנים אני רוצה לשאול אותך שאלה בהלכה, מישהו הפקיד אצלי פקדון, ועכשיו הוא דורש את הפקדון במפתיע האם לתת לו או לתת לו, מה אתה אומר? אמר לה ר"מ: בוודאי, בוודאי שצריך לתת לו מיד כי הוא בעל הפקדון והוא דורש. אמרה לו: ובכן בא אני אגיד לך. העלתה אותו לעליה, הראתה לו את בניו כשהם מכוסים בסדינים ואמרה לו: בא בעל הפקדון ודרש את הפקדון לתת או לא לתת? מיד כמובן אמר ר"מ והודה להקב"ה: "ברוך דיין האמת" (עיין מדרש משלי לא, י; ילקו"ש משלי רמז תתקסד).


מורי ורבותי, בשעה שהקב"ה אמר לאברהם אבינו (בראשית כב, ב) "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק והעלהו לי לעולה", אמר לו אברהם: אתמול אמרת לי (שם כא, יב): 'כי ביצחק יקרא לך זרע' היאך היום אתה אומר לי והעלהו לעולה! אמר לו: 'והעלו לי לעולה'. אברהם אבינו הבין אם הקב"ה אומר, זה מה שצריך להיות, ומה יהיה והיאך יתקיים "כי ביצחק יקרא לך זרע" זה עניין אחר, אבל קודם כל אם זה מה שהקב"ה אומר-זה מה שצריך להיות. כי הבנים לא נתנו כדי שיהיו בני שעשועים, אלא בכדי שנשכל לשמור על הפקדון ולהחזירו לבעל הפקדון. "והעלהו לי לעולה" – בזאת הוכח שהנשמה של יצחק טהורה וזכה, מוכן ללכת יחד עם אביו למשימה קשה ונוראה, להיות קרב לעולה ע"י אביו, ואכן זו ההוכחה שהוא החזיר את הפקדון – הנשמה טהורה. ואז יצא המלאך ואמר: "אל תשלח ידך אל הנער", כי כבר מילאת את כל חובתך.


 ללמדנו, כי אכן על כל אדם ואדם, על אף שקשה מאד מאד בימים האלה להפנים ולהבין את התובנה הזאת, לדעת שעכשיו אנחנו עוברים בחינה קשה למדי, האם התכוונו בבן שיהיה לנו בן שעשועים או התכוונו בבן לעשות רצון קוננו. ואם רצון קוננו היה שנשיב את הפקדון כשהוא זך וטהור, אז היום אנחנו אומרים לבורא עולם הנה, נטלת נשמה טהורה כשהיא כל כולה זכה וברה, מליאת זכויות למרות קוצר ימיה בעולם הזה, השבנו את הפיקדון! זהו מקור הנחמה.


הכרה בהנהגת הטוב והרע


לכן, על אף שמאד מאד קשה לנחם, אנו סמוכים ובטוחים שהקב"ה ינחם נחמה שלימה. כפי שאמר רבינו הרמב"ם בפירוש המשנה ברכות (ט, ה): שצריך לברך את הקב"ה על הרעה כשם שמברך על הטובה בטובת נפש, בשמחה. ומבאר רבינו: אין הכוונה בשמחה מי יודע מה, אלה התקווה והאמונה אומר רבינו, שמתוך הרעה הזאת שנראית בעיננו כרעה, יהיה בבחינת 'כל מה דעביד רחמנא-לטב עביד'. ועוד נראה ביום מן הימים, אמנם לנו אין ידיעה היאך מן הרעה הזאת שנראית לנו רעה- תצמח טובה כפולה ומכופלת. זהו מקור הנחמה, 'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד'. לא כל אדם יכול להגיע לדרגה הזאת, אבל זו התפילה. ונזכור שרק רבי אלעזר בן ערך ידע לבאר את תורת הנחמה בכך שהוא היה עם לב, לב טוב, "רואה אני את דבריו יותר מדבריכם" אומר עליו ריב"ז, "שבכלל דבריו דבריכם", מי שיש לו לב טוב- יש לו הכל. יש לו הכל במידות ומעשים טובים ויש לו כל החכמה כמעיין המתגבר-ר' אלעזר בן ערך.


אשריכם הורים יקרים, שהיה לכם בן עודד, בעל לב טוב, כמעיין המתגבר במצוות ומעשים טובים ובגמילות חסדים, אשריכם שלמרות הקושי ולמרות הכאב, אתם בטוחים וסמוכים שהשבתם את הפקדון לבורא עולם כשהנשמה זכה וברה שהקב"ה ינחמכם נחמה שלמה ולא תוסיפו לדאבה עוד. שהקב"ה יגדור בעד פרצתכם וישלח לכם מאורות מתוך צאצאיכם אשר מוכתרים במידות ומעשים טובים מהניצוצות של נשמתו הטהורה. וינחמכם כהנה וכהנה שבעתיים כאור החמה.


שהקב"ה מורי ורבותי, יגמלכם אתם גומלי החסדים, אשר ראיתיכם ביום שישי בערב שבת, כשהשבת עומדת להיכנס ובאתם בהמוניכם ונקבצתם מכל המקומות, כי לא יכולתם להישאר אדישים לנוכח האש הגדולה הזו שבערה בבית ה' ובאתם, יישר כוחכם. ועוד זאת אתם באים גם כעת לנחם, ה' יגמול אתכם גמול טוב, בעולם הזה ובעולם הבא, ה' ימלא כל משאלות לבכם לטובה, שהקב"ה יגרום לכך שכל צאצאיכם, בניכם ובנותיכם, נכדכם ונכדותיכם, נינכם ונינותיכם, יהיו בריאים בגוף ובנפש, וכולם ילכו בדרכו של ה' יתברך.


נתפלל לאבינו שבשמים, שהקב"ה יחוס וירחם על עמו היושב בציון ובכל העולם כולו, מפני האוייבים אשר זוממים עלינו לרעה, "תפול עליהם אימתה ופחד", שהקב"ה יהמם וישמידם. שהקב"ה יגרום לכך, כי אכן באמת נשוב כולנו בתשובה שלמה, ויזכה אותנו בעז"ה לראות בבנין בית מקדשנו ובו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן, ותהיה נשמתו של המנוח צרורה בצרור החיים.


0