הפטרת שופטים – "אנכי אנכי הוא מנחמכם"
השבת היא השבת הרביעית משבעת שבתות הנחמה. גם השבת נקרא להפטרה מנבואות הנחמה של ישעיה הנביא. הפעם המנחם הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו: "אנכי אנכי הוא מנחמכם …" בפתיחת ההפטרה אין הנביא אומר מי הוא הקורא. אין כאן פתיחה כגון: כה אמר ה' אנכי אנכי הוא מנחמכם. רק לקראת סוף ההפטרה מגלה לנו הנביא מי הוא המנחם: "כי נחם ה' עמו, גאל ירושלים". עם שהקב"ה מנחמו אינו צריך להתיירא מאויביו ומאיומיהם. הנביא פונה אל ציון או אל כנסת ישראל ואומר: "מי את ותראי מאנוש ימות, ומבן אדם חציר ינתן?" הפחד מפני חמת המציק מוכיח כי העם שכח את ה'. הם חוששים מאדם שהוא יצור חולף, כחציר נבל, ואת יוצר העולם הקיים לעד הם שוכחים. ולפיכך ראוי פחד זה לגינוי. בעניין זה בפרשתינו העם מעוניינים למנות מלך עליהם, והקב"ה מצווה לעשות זאת באופן מיוחד – אך ורק בבחירתו וברצונו, שנאמר :
"שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ…" ועם כל זאת – "ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ, ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק …" והנביא שואל בלעג: "ואיה חמת המציק?" אל מול חולשותיו של האדם מציגה הנבואה את גבו
כדי לתאר את הרעה שעברה על עם ישראל משתמש הנביא בדימוי של כוס התרעלה. מנהג היה להשקות פושעים שנידונו למוות או למי שנידון לייסורים ולביזיונות בכוס יין תרעלה. ירושלים מדומה לאשה אשר שתתה מכוס כעסו של ה' את יין התרעלה, הרעל גרם לה לשיכרון חושים והיא שוכבת בעלפון. הנביא קורא לה: התעוררי התעוררי, קומי ירושלים, אשר שתית מיד ה' את כוס חמתו, את קובעת כוס התרעלה שתית מצית". לכן שמעי נא זאת עניה, ושכורת ולא מיין. כה אמר אדוניך ה', ואלוהיך יריב עמו, הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה, את קובעת כוס חמתי לא תוסיפי לשתותה עוד. ה' פונה לציון המעונה, השיכורה מפני ייסוריה אשר נמשלו לכוס התרעלה, ולא מיין טוב ששותים השיכורים, ומבטיח לה שייקח מידיה את כוס התרעלה אשר שתתה עד תום ויתן אותה ביד מעניה אשר הגיע זמנם לשתותה. האויבים ייענשו מידה כנגד מידה. וזאת רק ע"י עזרתו והשגחתו של הקב"ה – מראה לנו הקב"ה כי הכל בידיו לעזור לנו לצאת מהגלות. שנאמר:
"אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֵיכֶם אַל-יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּחְפְּזוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם-אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם."
עם ישראל יראה בגאולה וידע את ה': "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" "לכן ידע עמי שמי, לכן ביום ההוא, כי אני הוא המדבר הנני". גם הגויים יראו את גדולת ה' בעת נחמת ירושלים: "פצחו רננו יחדיו, חרבות ירושלים, כי נחם ה' עמו, גאל ירושלים. חשף ה' את זרוע קדשו, לעיני כל הגויים, וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוהינו." הנביא קורא לעם לעזוב את הגלות המטמאת, להיטהר וללכת אחרי ה' לציון. הקב"ה הוא גם ההולך בראש העולים לציון, וגם המאסף למחנה: כי הולך לפניכם ה' ומאסיפכם אלוהי ישראל." הנביא מרבה להשתמש בביטוי: עמי. ולאמר לציון עמי אתה, ואלוהיך יריב עמו, מצרים ירד עמי בראשונה, כי לקח עמי חנם, לכן ידע עמי שמי, כי נחם ה' עמו. הקב"ה מכנה את העם, למרות שחטא בכינויי חיבה ושייכות: אדוניך, אלוהיך, עמי, ומאסיפכם אלוהי ישראל".
כתיבת תגובה