הפטרת עקב – כי נחם ה' ציון
השבת היא השבת השניה משבעת שבתות הנחמה. הפטרת השבוע, כמו כל הפטרות הנחמה, היא מנחמותיו של הנביא ישעיה. ההפטרה פותחת בציון וחותמת בציון. פותחת בציון: "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני". וחותמת בציון: "כי נחם ה' ציון, נחם כל חורבותיה, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה". ההפטרה פותחת בתיאור הרגשת ירושלים שבניה נמצאים בגלות. היא חשה עזובה ושכוחה. זוהי תלונתם של אבלי ציון: אורך הגלות ועל קשיי השעבוד. בתשעה באב שאל עם ישראל את ה': "למה לנצח תשכחנו, תעזבנו לאורך ימים"? (כפי שקראנו במגילת איכה). ומשיב הקב"ה בשאלה: הייתכן שאשה תשכח את תינוקה, את הבן שילדה? גם נשים היולדות בנים, עלולות לעתים לשכוח, אבל אני ה' לא יתכן שאשכחך. ציון היא ארץ ישראל, ציון היא ירושלים, ציון היא כנסת ישראל, האומרת: "ואני שכולה וגלמודה, גולה וסורה". בנבואת הנחמה שבפי ישעיה באה ההבטחה שציון תשוב ותמלא בבניה: "כי עתה תצרי מיושב, ורחקו מבלעיך". הגויים ומלכיהם הם שיטפלו בילדיה של ציון ויביאו את גולי ישראל חזרה לציון: "והיו מלכים אומניך, וש
הפרשה פותחת: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך". בפרשת: והיה אם שמע, הנמצאת אף היא בפרשת השבוע ואשר אנו אומרים אותה פעמים לפחות בכל יום, נמצאת האזהרה: השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם וגו' ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם". ההפטרה מזכירה מצב שבא עקב אי השמיעה, אך עיקרה של הנבואה הוא ההבטחה שהקב"ה לא ישכח את ציון. הנביא מזכיר מאורעות מימי קדם: קריעת ים סוף – "הן בגערתי אחריב ים", מכות מצרים – "אשים נהרות מדבר, תבאש דגתם מאין מים ותמות בצמא. אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם", הנביא קורא: "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו". לאברהם ניתנה ההבטחה שהארץ תהיה לזרעו. את ההפטרה מסיימים דברי נחמה, ציון האבלה והשוממה תתנחם, תיבנה ותהיה כגן עדן: "כי נחם ה' ציון, נחם כל חרבותיה, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה".
כתיבת תגובה