כאשר נתקבל רבנו שלמה יצחקי רש"י ז"ל כרב בעיר ספרד, שמחו בני העיר, והחליטו לסדר בבית ראש הקהלה סעודה מפארת כיד המלך, נתן צוי כי כל אחד מתושבי העיר, שהיו ברובם כורמים יביא לכבוד הרב כד מלא יין.

ראש הקהלה העמיד ליד ביתו חבית אחת גדולה, ואנשי העיר באו איש איש אל המקום והריקו כל אחד את כדו אשר הביא עמו לתוך החבית.

והנה קרה שכל אחד חשב בחבית גדולה כזאת ומלאה יין מה ישנה אם אני אביא כד של מים.

כך חשב כל אחד מהם הם הביאו כדי מים בשפע והריקו אותם לתוך החבית כשכל אחד מהם בטוח כי רק הוא המתחבא היחידי.

ראש הקהלה טעם מן החבית והנה הטעם הוא של מי שתיה רגילים הוא הלך וספר בלחש את הדבר לרש"י שהבין מיד מה קרה פה. אמר רש"י לראש הקהל בלחישה אל נא תתן למסובין יין מן החבית ותראה כי מחר תתמלא החבית ביין.

כאשר נאספו תושבי העיר שבאו לקבל את פני רש"י הראה להם פנים שוחקות, נתן להם תודה על אשר הראו לו את נאמנותם ואף הביע להם דברי תודה על התשורה הנאה חבית מלאה יין טוב.

וכאשר גמר את דבריו אמר אך שמחתי היתה מהולה בצער, בראותי כי היה אחד מכם אשר אין ידו משגת להביא יין והוא הביא מים.

אך אם למחרת היום יביא יין ויריק לחבית אז אתפלל לה' שישלח את הברכה במעשי ידיו.

מה השתומם ראש הקהלה למחרת היום כראותו כי כל אחד מהקהל רוצה לקבל את ברכתו של רש"י כל אחד חשב כי רק אליו דבר רש"י את דבריו, ולכן התגנבו בלאט ושפכו לתוך החבית (שרש"י הריק בינתיים) כד מלא יין טוב וטהור.