r משנכנס אדר מרבין בשמחה .. - נוסח תימן

משנכנס אדר מרבין בשמחה ..

23 ינואר

הימים הבאים עלינו לטובה ימי שמחה הם, וכמא' הגמ' "משנכנס אדר מרבין בשמחה .. (תענית כט:) וכשיש אדר ב' – בו מרבין בשמחה [כמבו' בסי' בית עובד הובא במל"ח לגר"ח פלאג'י סי' ל"א או' נ"ב]


ומתחילתו של החודש מרבין בשמחה, ולשון "ריבוי" שאחזו חז"ל, מגדיר מצב זה שהוא בבחינת מוסיף והולך במהות השמחה עד שמגיע לשיאו באמצע החודש – יום פורים וכדמיון מילוי הלבנה, שאף היא מוסיפה ומתמלאת עד אמצעו של חודש בה ניכרת במלוא יפעתה והדרה.


והטעם למרבין בשמחה בחודש אדר הוא משום הנס הגדול שעשה עימנו הבורא יתברך, ביום אשר שברו אויבי היהודים להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום א'. ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.


ויש לשאול למה "בכל החודש" מרבין בשמחה דיו ביום י"ד עצמו, יום בו קבעו חז"ל ימי משתה ושמחה, וכמו שמצינו בשאר מועדי ישראל סוכות, פסח, שבועות ואף בחנוכה שהימים עצמם בהם אירע המאורע, בהם אנו מקיימים את מאמר התורה וחז"ל ולא כל החודש כולו.


וישנו עוד חודש שבחינתו בכך דומה לחודש אדר, הוא חודש אב ועליו נאמר בגמ' שם "משנכנס אב ממעטין בשמחה" והיינו כל החודש ולא רק ביום ט' באב עצמו.


והנראה בביאור הדברים כך, משל לאדם שהעלילו עליו עלילה ואשר על כן נקרא למלכות למסור דין וחשבון נוקב על מעשיו, ונקבע המועד ליום פלוני, פשוט הוא הדבר שאדם זה כל החודש כולו יהיה נרעש ונרגש ומחפש עצות להשמט מכך, ולא רק ביום עצמו בו הוא זומן.


וכמו"כ עם ישראל בחודש אדר כל החודש היו באימה ופחד מפני המועד – י"ג באדר בו נפל הפור להשמדת עם ישראל וכמא' הכתוב "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה .. (אסתר ט, כ"ב) – כל החודש היה ביגון, ואשר ע"כ כאשר נהפך הדבר עלינו לטובה, בכל החודש הוא שנהפך, ומשום כך מרבין בכל החודש בשמחה. [וע"ד זה יתיישב גם בחודש אב]


והנה ברור הדבר שהשמחה הנדרשת מאיתנו בחודש זה בכלל וביום הפורים בפרט היא שמחה של מצווה שמחה על נס ההצלה, שמחה שכולה עבודת ה', היות שממנה מגיעים להודות, לשבח, לפאר ולרומם את שמו של ממ"ה, על הניסים שעשה עם אבותינו בימים ההם, ועימנו בזמן הזה. ורק מתוך התבוננות מעמיקה בכל ההתרחשויות ובכל המהלכים שאירעו, בכל המקרים שקרו בעבר, וההווים כיום והשגחתו יתברך עלינו, למלט נפשות עם ישראל מפני חמת המציק הרוחני והגשמי והכל בניסים ונפלאות גדולים ועצומים – זה הדבר שמביא את האדם לשמחה אמיתית ומתוכה לשבח ולהודות לשם יתברך, וכמו שדרשו רושמי רשומות "עבדו את ה' בשמחה" – אותיות "מחשבה", יה"ר שנזכה לשמוח שמחה שלימה שמחה אמיתית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0