r פירוש אור האפילה לפרשת לך לך - נוסח תימן

פירוש אור האפילה לפרשת לך לך

23 ינואר

יש אומרים שהאותות הפשוטות הוספו בכלל האותות הנבראים שהם עשרים ושתים, והיתה הכף הפשוטה בשביל אברהם אבינו שנאמר לך לך, והמם בשביל יצחק שנאמר לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד, והנון בשביל יעקב שנאמר כי חנני אלהים, פה בשביל משה שנאמר פה אל פה, צאד בשביל אהרן שנאמר כי יצא הקצף, וכל זה למה כדי ליתן זכרון לחמשה אבות שבשבילם ניתנה התורה. מארצך, זו בבל. וממולדתך, זו כותא, ומבית אביך, זו חרן. אל הארץ אשר אראך, זה הר המוריה שנאמר בו וירא את המקום מרחוק. נבואה זו שרתה עליו בתוך כבשן האש אלא שסיימה התורה את הענין הראשון ואמרה שתרח יצא מבבל והיתה סבת יציאתו מה שנאמר לאברהם לך לך. ואעשך לגוי גדול, זה שתקנו אלהי יצחק. ואגדלה שמך, זה שתקנו מגן אברהם שנאמר אנכי מגן שלא נעלמו מעלותיו של אברהם משום אדם בעולם חוץ מכופרי התורכים הנידחים בצפון וההודים הנידחים בדרום. וילך אתו לוט, אמרו הולך את חכמים יחכם בוא וראה הטובה הכי פחותה שהשיג לוט מהתחברותו לאברם היא רכישת הממון ושחרורו מן השבי והצלתו מן ההפכה.


 ואת נפש אשר עשו בחרן, הם האנשים שבאו עמו ליחוד ה' ושלילת ע"ז. ויעבר אברם בארץ, היה מתהלך מעם לעם וממשפחה למשפחה ואף אחד לא נגע בו לרעה כי שמרה עליו ההשגחה האלהית. עד מקום שכם, כלומר עד עיר שכם. עד אלון מורה, הוא האדם שנתחבר לאברהם ושכן עמו ונכנס אתו ביחוד ה', ולמה נקרא שמו מורה שהמרה בעבודתו. והכנעני אז בארץ, כלומר שנכנס לארץ הכנעני ולא עכבו בידו. ויבן שם מזבח, מסתבר שהציב את האמונה וחזק את רעיון הנבואה שהם היו מכחישים אותו כמו שאמר הנראה אליו. ויט אהלה, מקום הלמוד. ויבן שם מזבח, קיים את האמונה בפרהסיא. ויקרא בשם ה', פרסם את יחוד ה' ברמה ושלל את ע"ז. פרשת ויהי רעב. עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן להודיע לבני אדם צדקתו שנאמר מי העיר ממזרח צדק, וקשה מכולן לך לך שהטלטול קשה על האדם הרבה, ומיום שנבראו שמים וארץ לא בא רעב אלא זה ולא בכל הארצות אלא בארץ כנען בלבד כדי לנסותו וכדי להורידו למצרים. ויהי כאשר הקריב, אמרו לא נסתכל בצורתה של שרה על שבא למצרים ובילשו אותו בפתח החיצון שכך הוא דרכן של כרכים אין אדם נכנס עד שיראו עבדי המלך צורתו וסחורתו ונתבייש אברהם שראו אשתו ושמע אברהם שהן אומרים כמה יפה האשה הזאת לפיכך נסתכל בה עמהן שנאמר הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, וכל מקום שנאמר נא הוא באותה שעה. התבונן באמרו יפת מראה ולא אמר יפת תואר וכך אמר ברבקה טובת מראה, דע שהתואר הוא הדמות והצורה הנראים לחוש, אבל המראה הוא סוד כמוס והוא ציור הענינים בשלימות כמו שנקרא מצב הנבואה מראה כמו שנאמר במראה אליו אתודע. ותֻקח האשה בית פרעה, אפשר שיקחו אשה ולא יצוח בעלה ויקרע בגדיו אלא כיון שלקחוה הניחוה בבית ולא קרב אליה פרעה. ולאברם היטיב בעבורה, נתן פרעה לשרה מכל ממלכתו זהב וכסף ובהמות ושדות ונתן לו את ארץ גושן וכתבה בשטר ונתן לה השטר. וינגע ה' את פרעה, נלקו כולן בצרעת שאין נגעים אלא צרעת. נגעים גדולים, אפילו הבן ביום לידתו מיד נלקה בצרעת. ואת ביתו, אל תקרי ביתו אלא בתו מלמד שנתן בתו לשרה ואמר לה הא אגריך לפיכך נקראת הגר. אם השמאל ואימינה, כל פונות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, לפי שיד ימין יותר מושלמת מן השמאל לפיכך נמשלו דברים השלמים בימין ודברים החסרים בשמאל ולפיכך נקרא יצר הרע צפוני ונאמר מצפון תפתח הרעה ונאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם. ולפי הענין הזה אמרו כיון שברא הקב"ה את העולם הניח פרצה ברוח צפונית ואמר כל מי שיש בו כח יגדור את הפרצה הזאת, כלומר כאשר נברא האדם יש בו מגרעת מצד אחד והוא מהצד הגופני, וכל מי שהוא גבור וכבש את יצרו גדר פרצתו כלומר שמטה את הענינים החסרים כלפי השלמות. ככר הירדן, הקף חצי עגול סביב הירדן. כי כלה משקה, כתיב בהי לפי שיש בככר הירדן חמש ערים והם סדום ועמורה ואדמה וצבויים ולשע. כגן ה' כארץ מצרים, הארץ שעוברים בה הנהרות ומזקים אותה הרי היא רבת כפרים וצמחים.


ואנשי סדום רעים, זה גלוי עריות שנאמר ואיך אעשה הרעה הגדולה. וחטאים, זו ע"ז שנאמר אנא חטא העם הזה. לה', זו ברכת השם. מאד, זו שפיכות דמים שנאמרו גם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד. בני האחים הרי הם כאחים שנאמר כי אנשים אחים אנחנו, הכי אחי אתה. ויאמר ה' אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו כי לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת, שלא יאמרו שלוט נחשב זרעו. ויאהל אברם ויבא וישב באלוני ממרא, זה אהל החכמה. אשר בחברון שנתחברו שם ענר אשכול וממרא עם אברהם. ויבן שם מזבח, (אעתקאד פי וגוד אללה) האמונה במציאות ה'. פרשת המלכים. אמרפל זה נמרוד שאמר לאברהם פול לכבשן האש, אלסר שאמר לאל סור ממנו, כדרלעומר זה בנו של שם בן נח שנאמר בני שם עילם ואשור. ברע שבא ברע, ברשע בן רשע, שנאב שונא אביו שבשמים, ושמאבר ששם לו אבר. עמק השדים עמק שיש והוא הנקרא הימית המתה והוא ים של סדום והוא ים קטן נפרד שאין לו לשון אל הים וקראוה מתה לפי שלא יתהוה בה שום מין מן הדגים אלא פעם אחת בשנה, והיתה מטרת המלכים האלו בצאתם מבבל לבקש את נפש אברהם, לפי שבני אדם מרדו עליהם ונטו אחרי אברהם לפי שאברהם היה מלמד והקים בית אוכל בחרן לכל מי שבא וכך בארץ כנען ומשך בני אדם במדותיו הטובות ובאוכל, וכאשר פירשו רוב בני אדם מעבודת האלילים ומרדו על נמרוד יצא הוא וחבריו לבקש את נפש אברהם ושדדו בדרכם את הארצות אשר בדרך למקומו של אברהם עד שהגיעו לסדום ואמרו נתחיל ראשון בבן אחיו ואח"כ בו, ובשביל לוט שבו את כל רכוש סדום ועמורה. ויבואו אל עין משפט, אמרו זה אבינו אברהם, וכך אמרו עין שעשתה משפט לעולם בקשו לסמותה. בארות בארות חמר, כלומר שבאותו המקום יש תעלות שהיו לוקחין מהם עפר ונתחבאו המלכים הללו באותן התעלות. ויש אומרים חמר הוא דבר העולה מאותן המקומות כעין זפת ומתרפאין בו, ואין הדבר כן. אלא הנראה יותר שאלו הבארות הם מחצבים שמוציאין מהן עפרות מתכות. ויבא הפליט, איזהו פליט אמרו זה הנס מן השבי. ויש אומרים שפליט רומז לגבריאל כמו שנאמר ויבא אלי הפליט ואני בירושלם, ונקרא פליט אמרו שנפלט מעצת שמאל. ושם "גבריאל" אומרים אותו בסתם על המלאך המדבר עם הנביאים והוא אישים תרגום איש גברא. לאברם העברי, אמרו שנקרא עברי לפי שבא מעבר הנהר. וירק את חניכיו אלו תלמידיו שהריקן אחד אחד ולא נשאר עמו אלא אחד והוא אליעזר עבדו שמנין אותיותיו של אליעזר שמנה עשר ושלש מאות. וירדוף עד דן, כיון שהגיע אותו צדיק לדן תשש כחו ראה שבני בניו עתידין לעבוד ע"ז בדן והוא המקום שהעמיד בו ירבעם ע"ז שנאמר וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן. ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו, אמרו מלאך ששמו לילה, ענינו שהאדם השלם תהיה עמו ההשגחה ויתגבר על מלכים אדירים. אותה הלילה שהיא מזומנת לאברהם לילי פסחים היתה שייעשה בה הנס לישראל, ואמרו שאברהם אבינו היה זורק עפר על המלכים ומשמידם והוא מה שנאמר יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו. ומלכי צדק מלך שלם, זה שם בן נח. הוציא לחם ויין, חובה לקדם את פני הבאים מן המלחמה בלחם ושאר מיני אוכל כמו שנאמר ויאמר לאנשי סכות תנו לנו ככרות לחם לעם אשר ברגלי כי עייפים הם. והוא כהן לאל עליון, היה שם בן נח בכור וקודם מתן תורה היתה הכהונה לבכורים והם היו מקריבים את הקרבנות ולהם היו נותנים את המתנות כמו שנאמר ויתן לו מעשר מכל כלומר מכל מה שלקח מבזת המלכים וממה שהחזיר לאנשי סדום ומאשר ללוט. ועוד ששם בן נח היה בעל בית מדרש, ולמודי המדעים וההתמדה בענינים הנעלים נקראים כהונה כמו שאמרו בני דוד כהנים היו. ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, משמע ששם בן נח מאמין שה' משגיח על העולם השפל ושהשגחתו מנהיגה את כל המציאות ולא כשטת ה"צאבה" האומרים שהשגחת ה' נפסקה עד גלגל הירח. וברוך אל עליון אשר מגן צריך, אין לשון מגן אלא לשון גנאי, אמר מלכי צדק גנאי הוא להקב"ה שמסר בני בידיך, וזו היא המלה שחטא בה מלכי צדק ונסתלקה ממנו הכהונה ונתנה לאברהם כמו שנאמר נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, וטעה מי שאמר בגלל הברכה. הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ, אמונת אברהם ושם בן נח באחדות שוה וגם באמונת ההשגחה. אם מחוט ועד שרוך נעל, שלשה אנשים נשתבחו במדת ההסתפקות והם אברהם ומשה ושמואל, באברהם נאמר אם מחוט, ונאמר במשה לא חמור אחד מהם נשאתי, ונאמר בשמואל את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי. וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא, שלשת האנשים האלו הם תלמידי אברהם ונכנסו עמו באמונתו וכרתו עמו ברית ועליהם אמר והם בעלי ברית אברם. ענר שעמו נר, אשכל שהכל בו, וכך קורין בעלי המשנה לאנשים השלמים אשכלות אמרו משמת ר' פלוני בטלו האשכולות, וממרא שהמרה בעבודתו. הם יקחו חלקם, כלומר ממה שלקחו מן הבזה. והטעם שהותר לאברהם לרדוף אחר המלכים ולהרגם מפני שהם רשעים. ועוד מפני שבקשו את נפשו והוא שנאמר בו ומלכים ירד יתן כעפר חרבו. פרשת הבתרים. אחר הדברים האלה, אחר שנתנסה. כתיב ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי כיון ששב אברהם בשלום אמר לפני הקב"ה אתה ה' מגן בעדי בעולם הזה כבודי ומרים ראשי בעולם הבא פתחו העליונים ואמרו ברוך אתה ה' מגן אברהם, והקב"ה אמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. ויאמר אברהם ה' אלהים מה תתן לי, ה' אלהים הכתוב במעשה בראשית כהלכתו כתוב, מכאן ואילך אדני אלהים כתב כאן, דע שה' האמור במעשה בראשית הוא העלה הראשונה שהוא מחוייב המציאות ולכן כתוב יוד הא וו הא, וכאן הנקרא עלול והיא המעלה אשר תדבר עם הנביאים ולפיכך נכתב בכנוי והוא אלף דלת נון יוד, והוא מענין אדנות והוא שרו של עולם כלומר העולם השפל וזה מורה שהיא דרגת מעלת אישים והוא המלאך שמתחבר בו שכל האדם, וכתב אלהים יוד הא וו האל ענין שהמלאך העלול אינו משפיע אלא לאחר שהושפע מן העלה הראשונה, ויהיה אלהים כאן העלה הראשונה לא על דרך שתוף השם ולפיכך נכתב יוד הא וו הא. ובן משק ביתי, משק (במ"ק) יאבד (במ"ק) כלומר שקללו שיאבד בחייו. ואליעזר בן נמרוד הוא, אמרו כיון דנפק אברהם מן האור בשלום נתן לו אליעזר בנו ושלחו, ולמה קראו דמשק שבא מדרך דמשק, ואונקלוס תרגם דמשק פרנסא כלומר בן הפרנס והמנהיג שהוא נמרוד. הולך ערירי, חשש שיכרת זכרו מן העולם אם לא יהיה לו בן ובגלל זה בקש שאול מדוד שלא יכרית את זרעו והוא אמרו אם תכרית את זרעי אחרי ואם תשמיד את שמי מבית אבי. הבט נא השמימה, אין הבטה אלא למטה כמו שנאמר ונבט לארץ, וענין דבר זה שהראהו במראה הנבואה כאלו הוא מאחורי כדורי הגופים הגלגליים כדי שלא יתנבא לפי שכל שאינו משיג עולם הגלגלים אינו מתנבא כמו שאמר יונתן בן עוזיאל ובזמן דהוי תמן רעוא קדמוהי לאשמעא קל דבורא לעבדוהי נביי ישראל הוי קלא ומשתמע מעלוי רקיעא דעל רישיהון, נמצא שההבטה מעלה למטה ממעלת הנבואה. ויאמר לו כה יהיה זרעך, כלומר שהם שלמים כגלגלים וככוכבים. ויחשבה לו צדקה, חשב אברהם שהם תלמידים שהצדקה הוא המדע והלמוד שהתלמידים קרוים בנים, אבל כאשר אמר ה' אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה בקש אברהם להראותו איך תהיה ירושתו לארץ והיאך יהיה זרעו בעולם והראהו ארבע מלכיות ושעבודן, והנה אמרו עגלה משולשת זו מלכות בבל שהיו בה שלשה מלכים, ועז משולשת זו מלכות מדי ופרס שהיו בה שלשה מלכים, ואיל משולש זו מלכות יון שהיו בה שלשה מלכים, ותור זו מלכות ישמעאל, וגוזל זה המלך המשיח. ויבתר אותם בתוך, חילקן לשנים שנים כדי שיותש כחן. ויתן איש בתרו לקראת רעהו. היה בבבל מלכות משלש מלכיות מלך עז וקשה שבמלכות שניה נבוכדנצר כנגד אחשורש ואלכסנדרוס מקרון, וכן המלכים השניים. ואת הצפור לא בתר, הצפור זה בן יונה והוא הגוזל לא בתרו כלומר שמלכותו נמשכת ואין בה חלוקה. וירד העיט על הפגרים, עיט הוא שקראו צפור והוא המלך המלך המשיח שיתגלה כשיאבדו אלו הארבע מלכיות והם שקראם פגרים כלומר פגרים מתים. וישב אותם אברם, העמידם תחת העיט. ותרדמה נפלה על אברם, נפלה עליו תרדמה מלהתפלל על בניו. והנה אימה זו מלכות אדום וישמעאל, חשכה זו מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל מן המצות, גדולה זו מלכות מדי ופרס. נופלת עליו זו מלכות בבל. כיון שאמר אברהם במה אדע אמר לו הקב"ה חייך ידוע תדע, אמרו בשביל מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו במצרים ר"י שנים מפני שעשה אנגריא בתלמיד חכמים ומאן ניהו זה אליעזר שנאמר וירק את חניכיו. כי גר יהיה זרעך, משיהיה לך זרע כלומר החשבון משנולד יצחק. דן אנכי, בעשר מכות. ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, אפשר שהנפש יוצאה מן הגוף בשלום אלא מקדימין לו מלאכי השרת ויאמרו ברוך הבא ובוא בשלום. ודור רביעי, לוי קהת עמרם ומשה. והנה תנור עשן ולפיד אש, הראהו גיהנם, ענינו שהראהו להיכן שיבת הנפשות לאחר שהראהו המלכיות ותחית המתים. ויהי השמש באה, זה יום המיתה. ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית, ארץ הקיני והקנזי והקדמוני הבטיח הקב"ה לאברהם שבניו יירשו אלו הארצות לימות המלך המשיח נוסף על הארצות שכבש יהושע, הנהר הגדול נהר פרת, אמרו שפרת הוא הקטן שבנהרות ולפי שהוא עובר בתוך הישוב והוא המפורסם קראו הגדול. פרשת ושרי אשת אברם וכו'. וישמע אברם לקול שרי, כאשר ידע שלמותה לא ראה להמרות דבריה. מקץ עשר שנים, כל היושב עשר שנים עם אשה ולא ילדה חייב לישא אשה אחרת. ותקל גברתה בעיניה, אמרה אין עקרות במקום הריון ולא ילדות במקום זקנות. חמסי עליך, כל המשים דין על חבירו הוא נענש תחלה מה כתיב אחריו ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. ישפוט ה', יוד קטנה מכל יוד לפי שאסור לאדם לספר בגנות חבירו. ביני ובינך, נקוד על יוד מלמד שהדין עליה. ותעניה שרה, נתנה אותה שומרת בית המטבחים. וימצאה מלאך ה', דע שאין הגר נביאה אלא שנתגלה לה ענין שלא היתה יודעת אותו, ויאמר הגר שפחת שרי, כיון שאמר לה שפחת שרי הודית ואמרה מפני שרי גברתי ולא יכלה להכחישו. וקראת את שמו ישמעאל, שבימיו ישמע אל צעקת בני ישראל. ששה נקראו שמותם עד שלא נולדו ואלו הן ישמעאל ויצחק ומשה ושלמה ויאשיהו ומלך המשיח. והוא יהיה פרא אדם אין לו דעה אלא חסר כחמור פרא. ידו בכל, יפשוט ידו בזמות ובגזל. ויד כל בו, שיכנסו בדתו. ועל פני כל אחיו ישכון, יטעון את הנבואה והמלכות בפני אחיו ועל כרחם ויכפה אותם כמו שעשה משוגע שנתנגח עם אחיו ונלחם בהם וגבר עליהם. כי אמרה הגם הלום, אין הלום אלא מלכות שנאמר מי אנכי ומי ביתי ה' אלהים כי הביאותני עד הלום, כלומר שהראה לו מלכות ישמעאל. פרשת המילה. גדולה מילה שלא נקרא אברהם אבינו שלם עד שמל שנאמר והיה תמים. אב המון גוים, מקודם היו נלוים אל בני נח ועכשיו ילוו אל אברהם והוסיף בו אות משמו, והיא הא שנאמר והיה שמך אברהם. שלש עשרה בריתות נכרתו עם אברהם אבינו על המילה, ולמה י"ג בריתות כנגד י"ג שנים שהם עונת הזכר להביא שתי שערות, ובן שמנת ימים, ההיקף השלם הוא שבעת ימים והוא הקף הירח שבו נע הירח רבע הגלגל ועושה רושם במולדות ויתחזקו הגופים החלושים ויעבור הנולד ממצב למצב ולפיכך המילה לאחר שבעה ימים, והראיה שהמילה באבר המוכן להזרעה אמרו וערל זכר. ואמרו המול ימול כפול לומר שחוזר על ציצין המעכבין. והצווי במילה בא לאברהם ולזרעו לפי שהם מבחר המין האנושי כדי שיהא זה אות גלוי בגופם שהם נשמעים לה' ודבקים בעבודתו כאדם העושה סימן לעבדו שלא יטמע בין העבדים. וסוד מצוה זו, מכיון שיש בטבע האדם תאותנות לתענוגות הגופניות שהחמורה שבהם היא תאות המשגל ולפי שהגיד המתפשט בגב הגוף אשר מוצאו מן המח נחלק לשנים, חלק ממנו עובר בגב עד שמגיע לרגלים וחוזר על הירכים, וחלק ממנו עובר על הבטן ומתאחדים כולן בגיד המשולשל והוא הנקרא ראש הגויה שבו חוש המשגל, והחוש הזה חרפה הוא לנו מאד לפי שהוא כח בהמי ולא יוכל האדם להשכיל בהקשרו בו, והרי הוא בנו מצד היותנו בעל חי לא מצד היותנו אדם, ואולי הצווי במילה בגיל צעיר כדי לחסום אותו הכח ולהחליש אותו האבר כדי לעזור לאדם בהתבגרותו להחליש אברי התאוה שבו. וכבר גנה הכתוב את האנשים שלא נחלשו אצלם אותם האברים אמר כי כל הגוים ערלים, וביארו שהיא בערל חזקה אמרו בענין דינה ושכם קשה לפרוש מן הערל. ויליד בית נמול לשמנה. ומקנת כסף נמול ביומו. והחמיר במצוה זו וענש את המבטלה כרת לפי שידוע לפניו יתעלה שכל מי שלא נמול כח התאוה אצלו חזק וישאר קשור בו לפיכך החליט בו שהוא חסר ולא תהיה לו שלמות, וסיים את הענין את בריתי הפר, אמר וזה המושך ערלתו, והוא המושך עור האבר פעמים רבות וקושרו ומשלשל אותה הערלה כדי להראות שהוא מפר צווי ה' ומראה שהוא ערל ולא ישרה בעיניו מצוה זו וזהו המושך ערלתו. פרשת ויאמר ה' אל אברם שרי אשתך לפי שהיה שמה שרי קרא את שמה שרה, אמרו שחסר משנותיה חמש שנים ונתנם לאברהם לפי שאמרה ישפוט ה' ביני וביניך. ואמרו הלבן מאה שנה יולד, כאלו יאמר שכל מי שהזקין ונחלשו אברי ההזרעה שלו אי אפשר לו להוליד, לא שזה נמנע, לו ישמעאל יחיה לפניך, בקש שגם לישמעאל יהיה מלך ונענה ועמדו ה "כ'ליפים" בבבל שלשים וששה "כ'ליפים" מנין לו. וקראת את שמו יצחק, אמרו יוד כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו, צאד כנגד תשעים שנה של שרה, חית כנגד שמנה ימים של מילה, קוף כנגד מאה שנה של אברהם. ולישמעאל שמעתיך, הראהו משוגע וחבורתו והוא אמרו במאד מאד מנין משוגע כלומר מחמד. ויעל אלהים מעל אברהם, אמרו אבות הן הן המרכבה בפני עצמן כמו שאמר ויעל כבוד ה' אלהי ישראל מעל הכרוב. אמר באברהם בהמולו בשר ערלתו ואמר בישמעאל בהמולו את בשר ערלתו את לרבות בני קטורה שהם חייבים במילה מפי השמועה. בעצם היום הזה נמול אברהם, זה יום הכפורים שנאמר בו בעצם היום הזה. וכל אנשי ביתו יליד בית, לא בא הפסוק הזה אלא ללמדך שכל הגוים נמולים בטובתם וברצונם והעבדים נמולים בטובתם ושלא בטובתם, וכל העבדים שנמולו עם אברהם לא נשתיירו לא הם ולא זרעם בישראל שנאמר מאת בן נכר נמולו אתו. חמש ערלות הן ארבע באדם ואחת באילן, ערלת אזן כי ערלה אזנם, ערלת שפה ואני ערל שפתים, ערלת הלב ומלתם את ערלת לבבכם, ערלת בשר וערל זכר. ערלת אילן וערלתם ערלתו. שלש באומות העולם ואחת בישראל שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב. אמרו כל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר, ואין תפלתו של ערל נכנסת לפני הקב"ה שנאמר לא המתים יהללו יה, ומי מל אברהם וישמעאל בנו שם בן נח. מל ולא פרע כאלו לא מל. וכי יש פריעה לגדול אלא צריך להטיף מבשרו דם ברית שנאמר בהמולו בשר ערלתו והנולד מהול צריך להטיף ממנו דם ברית. וצריך לחזור על ציצין המעכבין שנאמר המול ימול. והגוי אינו מל את ישראל שנאמר המול ימול כאלו אמר המל ימול. וכשנחלקה מלכות ישראל כפרו בני אפרים במילה ונשבע אליהו שלא ירד עליהם מטר שנאמר כי עזבו בריתך בני ישראל זו ברית מילה.

0