יש שואלים מה היה מזון הארי בתבה ובאה התשובה ואריה כבקר יאכל תבן. וזה בלתי נמנע לפי שהחיות הטורפות במדברות אם לא ימצאו בשר אוכלות עשבים. כי לימים עוד שבעה, אמרו זה אבלו של מתושלח. ואמרו ארבעים יום וארבעים לילה, כזמן התהוות טפת השכבת זרע לפי שהיו נמנעים מלהוליד לפיכך בא עליהם העונש כשיעור ימי ההתהוות, בשנת שש מאות שנה, וכתוב ויהי נח בן חמש מאות שנה מלמד שהזהירם מאה שנה, בשבעה עשר יום לחדש, זה י"ז במרחשון, ואמרו חכמים מי"ז במרחשון שואלין גבורת גשמים והוא הזמן שבו ירד הגשם אחר ימי הבריאה. בעצם היום הזה, בעוצמו של יום שהוא חצי היום. לפי שהם איימו על נח שלא יניחוהו להכנס לתבה והגנה עליו ההשגחה ולא יכלו לומר לו כלום. בא נח ובניו ואחריהם אשת נח ושלשת נשי בניו, מלמד שנאסר עליהם תשמיש המטה בתיבה, אמרו שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו חם וכלב ועורב, חם לקה בבשרו, כלב נקשר, ועורב משמש בפיו, מי יתן ואדע האם נתחדש טבע אחר אחר הבריאה או שחכמים נתכוונו בזה לאיזה ענין. וענין ויבואו אל נח מלמד שבאו מעצמן. ובשלשה מקומות נתקבצו כל הבהמות והחיות והעופות, לאדם הראשון בשעה שנאמר ויקרא האדם שמות, לנח שנ' ויבואו אל נח, למשה שנאמר זאת החיה. כבר ידעת שבני חם שוכנים בקצה דרום הישוב והם הארצות שאחרי הקיף ראש מזל סרטן, מקום שהשמש סובבת שם אליו במזלות הדרומיים ויהיה היום שם חדשים מספר, ושם החום רב על השוכנים בקרבת אותם המקומות ונשרף עורם ומתיבשים שערותיהם ותיאגר בהם הקרירות וישארו שחורים, וזוהי הסבה שתושבי חבש וסביבותיה שחורים והיא תחלת האקלים הראשון. והיפך זה הטורקים שוכנים בקצה השמאלי של הישוב שהשמש רחוקה מהם והיו במזלות הדרומיים שהם עקרב קשת גדי ורב אצלם הקור והשלג ונאגר בהם החום ונתגלית בהם פעולת הקרירות ונעשו נוטים ללובן ובהירות ושערם חלק ועיניהם נוטות לצד והם הנקראים גרמנים ממדינת גרממיא מלשון גרם שהוא העצם הלבן והם באקלים השביעי, וכל אלו השוכנים בקצוות חסרי תבונה וחסרי מדע ואין להם כח אבחנה אלא דומים לבעלי חיים הבלתי מדברים אלא שהם צורת האדם ותארו. והבאים זכר ונקבה, מה נפלאו דברי חז"ל והוא אמרם ירדו המלאכים שהם ממונים על כל מין ומין וקיבצו אותן אל התיבה. ואמרו שנים שנים מכל בשר ולא הזכיר שבעה שבעה אמרו הכניסן נח במטמוניות מפני הארי. ואמרו ויסגור ה' בעדו, אמרו סתם וסגר וחתם הקב"ה בידו את שער התיבה, זהו שחפפה עליו ההשגחה האלהית, ולא היה לו שום חשש כמו שנאמר אם (תבוא) [תעבור] במים אתך אני. חמש עשרה אמה גברו המים, אמרו שהיה נס במבול שהיה מעל ההרים חמש עשרה אמה ובשפלה חמש עשרה אמה, וכל השרץ השורץ על הארץ וכל האדם, משמע שהאדם מת אחרי כולם מפני שעלו לראשי ההרים. מכל אשר בחרבה מתו, אבל בעלי חיים שבים לא מתו לפי שלא נשתנה עליהם הטבע.
23
ינואר
כתיבת תגובה