r פירוש אור האפילה לפרשת פינחס - נוסח תימן

פירוש אור האפילה לפרשת פינחס

23 ינואר

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, לָמה יחסו הכתוב, לפי שאמרו להיכן בן פוטיתא הולך אחר אמו שהיא מבנות פוטיאל. את בריתי שלום, שלא טעם טעם מיתה. הוא פנחס, הוא אליהו, ומאימתי נקרא אליהו משנטרד, ומתי נטרד משהקריב יפתח בתו נתגאה, שלא ילך אצל יפתח אמר אני כהן אלך אצל עם הארץ לפיכך נטרד עד זמן אחאב והוא אליהו התשבי ששב בשביל בת יפתח הגלעדי והוא מתושבי גלעד, ויפתח אמר אני מלך ואיך אלך אצל הדיוט, והקריב בתו וגזר עליו הקב"ה שלא יקבר בעיר אחת אלא כל עיר שיבוא אליה יפול ממנו שם אבר ויקבר שם שנאמר ויקבר בערי גלעד. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, מי שהוא מיוחס כמותו יש לו כהונת עולם ומי שאינו מיוחס אין לו כהונת עולם הדא הוא דכתיב והכהנים הלוים בני צדוק שצידק עצמו בהריגת זמרי. ולמה נקרא שמו זמרי שנעשה ראשו כביצה מוזרת מרוב הבעילות. בן סלוא, בן שהסליא שבטו. ויהי אחרי המגפה, פרשה סתומה באמצע הפסוק ללמד שאין סבת המגפה שבאה עליהם בגלל פעור אלא מגפת מיתי מדבר, אמר שאחר שכלו מתי מדבר צוָּם ה' למנותם כדי שתהא הנחלה לאלו המנוים. ובני פלוא אליאב. שנעשה בבניו פלא. ובני אליאב נמואל, זה הוא און. ותפתח הארץ את פיה וכו' במות העדה, נעשה קרח בין הבְּלועים ובין השרופים מכאן אמרו חכמים קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופים, והעיקר שצריך להאמינו שבעת הבליעה היה קרח בין השרופים ולכן אין ספק שהוא נשרף. ויהיו לנס, סימן שהמקטיר לא יהיה כקרח וכעדתו אלא ילקה בצרעת, אמר שמי שהקטיר ואינו מזרע אהרן לא יהא עונשו בליעה ושריפה אלא צרעת. ובני קרח לא מתו, כלומר בניו הגדולים שכבר יצאו מרשותו והם אסיר ואלקנה ואביאסף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0