r פירוש משכיל דורש לפרשת תרומה - נוסח תימן

פירוש משכיל דורש לפרשת תרומה

23 ינואר

כה, ב, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וגו'.


 יש להקשות למה לא אמר ואמרת אליהם כשאר כל המצות. ולעד"ן על דרך הפשט, שבכל מקום שנא' דבר ואמרת, הכוונה שבתחלה יקהיל את כל עדת בני ישראל, וידבר אליהם אותה המצוה מפיו דבור א' קשה וסתום לכללותם, ואח"כ יאמר אליהם ע"י הזקנים והראשים לכל א' וא' בפני עצמו אמירה רכה להסביר לו אותו הדבור כפי כח שכלו. וכמו שכ' הרא"ם ז"ל בפ' פנחס על פסוק וידבר משה אל ה' לאמר וכו' שכל לאמר האמור בתורה אחר דבור ה' ואמירתו, לא באו אלא לדרשא, או צא ואמור להם לישראל דברי כבושין. או צא ואמור להם דברי והשיבני אם יקבלום, עש"ב. ולפי שבכאן אין צורך לזה, שדי בדבור א' מפיו לבד, לפי שנא' מאת כל איש אשר ידבנו לבו, ולא שיפתוהו אחרים, לכך לא אמר ואמרת אליהם. אי נמי לפי שגלוי וידוע לפניו יופ"י של אומה זו, שהם נתבעים למשכן ונותנים מיד בלי פתוי לזה לא אמר ואמרת אליהם. ואיתא במסרה, ו' דחסירות אמירה, וסימנן מה תצעק אלי וישובו ויחנו. ויקחו לי תרומה, איש או אשה. וקח מאתם ויקחו אליך פרה. ולפי דרכינו טעם א' יהיה זה לכלם, ופ' פרה אדומה, ג"כ מפני שלא נתבאר טעמה, ולכן א"צ אמירה לכל א' וא', מאחר שהיא גזירה בלי טעם, ופ' גוזל ונשבע על שקר, מפני שכבר נאמרה בפ' ויקרא, ולא נשנית אלא בשביל ב' דברים שנתחדשו בה, ופ' וקח מאתם ג"כ א"צ אמירה לבארה להם, שטעמה ידוע להם, וגם הם מבקשים האות ההוא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

0