כז, כ, ואתה תצוה את בנ"י וגו'.

 במדרש זש"ה זית רענן יפ' פרי תאר וגו', למה נמשלו ישראל לזית, מה הזית אינו מוציא שמנו אלא לאחר יגיעה רבה, בתחלה חובטין אותו ואח"כ כומרין אותו ואח"כ עוצרין אותו, עד שיוציא השמן הזך שלו. כך האדם אינו זוכה לתורה הנקראת אור שיוציא האור הזך שלה אלא לאחר יגיעה רבה שישים לילות כימים עליה, וינדד שינה מעיניו ויתמיד לעסוק בה בחשק ובשמחה בלי עצב, ולא יעסוק בה קיצין קיצין, ואז הוא מוצא האור הזך שלה, ולבסוף ימצא נחת רוח ותענוג בלימודו, והיא מאירה לו בכל הליכותיו, כמ"ד בהתהלכך תנחה (תנהג) אותך, בכל הליכותך, בשכבך תשמר עליך, שלא יבהלוך חלומות והרהורים רעים. והקיצות היא תשיחך, ותקיץ אותך משנתך, והיא תשיחך בתורה בדברים ערבים ושעשועים. ואז תקום משנתך ואתה בריא אולם לעבודת יוצר הכל.

 ד"א זית רענן וגו',

 למה נמשלו ישראל לזית, מה הזית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אם הולכין אחר דרכי התורה והמצוות אזי הם קיימים ומושרשים לעולם, וסמך לזה ואתם הדבקים בה"א חיים כלכם היום.