יט, ב, זאת חקת התורה וגו'.
במדרש זש"ה כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. אמר שלמה, על כל התורה כולה עמדתי, ועל פרשה זו של פרה הייתי דורש בה וחוקר והיא רחוקה ממני, מה טעם מטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאים, ולא מצאתי בה טעם, עכ"ל. ומ"מ תכלית טעמי המצוות לא גילתה תורה בשום מצוה, בכדי שבזה יזהר האדם לעשות המצוות לשמן ולא בשביל הטעם אלא דרך חקה וגזירה, כדי שנעשה אותן לשמן, שכשעושה האדם המצוה דרך חוקה ניכר שהוא עושה אותה מאהבת ה' ומיראתו לא לשום דבר בעולם, וכמו שכללה התורה כל המצוות כאן במה שאמרה זאת חקת התורה ולא אמרה זאת חקת הפרה, וכה"א ג"כ ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה, כללה אותן בחוקים, ובזה יזכה האדם לאריכות ימים ושנים וכמו שסיים הכתוב לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהה"ז. ד"א זאת חקת חתורה וגו', במדרש כותי אחד שאל את ריב"ז הדברים שאתם עושין במעשה הפרה נראין כמין כשפים, דחה אותו בקש בתשובה שהשיב לו, כשיצא אמרו לו תלמידיו לנו מה אתה משיב, אמ"ל חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזרה גזרתי אי אתה רשאי לעבור גזרותי, עכ"ל. בעל המדרש בא ללמדינו גדול התועלת בזה, שלא יתחכם האדם יותר מדאי ויחקור אחר טעמי המצוות, לפי שלבסוף מחמת סכלותו שחושב שהוא מדקדק יבוא לידי טעות וכפירה רח"ל, אלא יאמין אמונה שלימה וילך אחר המאמינים במה שנצטוינו בתורה.
כתיבת תגובה