"אלה תולדות נח" (ו,ט)
שלש פעמים נזכר נח בפסוק, נגד נפש רוח נשמה. אי נמי, נגד שלשה עולמות: בריאה, יצירה, עשיה – נוח להם. א"נ, נגד שלשה עולמות: עולם הזה, עולם הבא ועולם התחייה – נייח להם. א"נ, נגד מחשבה דיבור ומעשה. ונח אותיות חן, שצריך האדם להתנהג בשלשה אלו עם השם יתברך ועם בני-אדם, שנאמר (משלי ג): "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם". ובזה אמרו רבותינו ז"ל (סוטה מז): "שלש חינות הן: חן תורה על לומדיה [בגמ' ליתא הא אלא חן מקח על לוקחו, אך לדרכו יתפרש על התורה שנקראת "לקח טוב" כנאמר במשלי (ד) (המגיה שם)], חן מקום על יושביו, חן אשה על בעלה". וכולם נרמזו על התורה והעבודה דהיינו התפילה שהיא חן מקום והוא בית הכנסת ששם עסק תורה והשראת שכינה שנקראת מקום והוא מקום התפילה. חן אשה על בעלה היא התורה שנמשלה לאשה. ובזה ימצא חן בעיני אלהים ואדם.
(עולת שלמה – לרבי שלמה אלבדיחי זצ"ל)
"מכל הבהמה הטהורה וגו' שניים איש ואשתו" (ז, ב )
למה הוצרך הכתוב להזהירו שיהיו רק איש ואשתו דווקא, והלא כבר ציווהו שיביא אל התיבה זכר ונקבה מכל החי? ונראה שמה שבא להזהיר כן מפני שבתחילה ציווהו סתם "זכר ונקבה", ואולי היה מביא איך שיהיו, לכך בא להזהירו שדווקא איש ואשתו יביא. והרב בעל "באר מים חיים" ז"ל כתב עה"פ "גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה" והעיר: צריך לדעת למה בבהמות אמר לשון איש ואשתו ולא כן בעוף? ובפירוש אמרו (סנהדרין קח) "איש ואשתו, אישות בבהמות מי אית להו?!… וכו'". אמנם בדור המבול שכולם השחיתו דרכם לפרוץ גדר בשאינו מינו, אפשר שבהמות הכשרות שדבקו במינם דווקא ולא רצו לפרוץ דרכם והם אלו שעלו לתיבה כמאמרם (שם), הוסיפו גדר לעצמם שאפילו מין במינו לא נזדווגו כי אם בדרך זוג ובת זוגו בבחינת איש ואשתו וכמו שמצינו במין היונה. וע"כ אמר בבהמות לשון "איש ואשתו" כי הם גדרו עצמם כנגד פירצת דורם כנ"ל, עיי"ש. ותלי"ת שכיוונתי קצת לדעת חכם גדול.
(ענף חיים – לרבי אברהם חיים אלנדאף זצ"ל)
"את קשתי נתתי בענן" (ט, יג)
"כבר ידעת שהקשת מכלל עשרה דברים שנבראו בע"ש בין השמשות ואינה דבר שנתחדש אחרי הבריאה, אלא היתה הקשת הזו מצויה עוד בזמן אדם. והראיה לכך אומרו את קשתי נתתי בענן ולא אמר אתן, לפי שהוא דבר שכבר קדם. ועיקר הקשת הוא כשעוברים קרני השמש בתוך האדים הלחים כלומר העננים, ולא תהיה אלא בבוקר או בסוף היום, ולא תהיה בשום אופן בחצות היום. וכשמול השמש האדים הלחים ויהיה מבדיל ביניהם גבנונית חצי כדור הארץ אז ייראה צל הגבנונית באדים הלחים וייראה צל הארץ זהוב והקרניים נראים אדומים. וכשסרים האדים ממקומם או כשמסתלקים הנתונים מסתלקת הקשת…וקרא את הקשת הזו אות לפי שהיא מורה על מציאות דבר אחר שהיה העדר שזו הוכחה ברורה על ממציא שהמציאו. ואתה המעיין אל תחשוב שיש כאן התחדשות רצון או הסתלקות עונש או הפקרת המציאות, אין הדבר כן אלא הגמול חיובי והעונש הכרחי בטבע המציאות… אלא שהברית הייתה שלא יהיה העונש במבול אלא בדברים אחרים כפי שתחייב חכמתו האלהית בתנועת הגלגל".
(אור האפילה – לרבינו ישעיה בן נתנאל זצ"ל)
כתיבת תגובה