פורים בהלכה ובאגדה – שיחה לפורים
מכתבי מוהר"ר יוסף צובירי זצ"ל
פורסמה בספר איגרת הפורים החדש מהדורת ה'תשע"ג
כשמדובר על הנושא פורים בהלכה ובאגדה, הרי זה כפי שמקובל בישראל מימי קדם, שכן אמר ר' יוחנן, כי הוי דריש רבי מאיר בפרקיה, הוה דריש תִּילתָּא שַׁמַּעתָּא (הלכות), תִּילתָּא אגדתא, ותִילתָּא מַתלֵי (גמרא סנהדרין דף ל"ח סוף ע"ב), והטעם, כדי לתת סיפוק נפשי לכל השומעים איש איש כפי הבנתו וחפץ לבו, שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו (ע"ז דף י"ט ע"א).
ובבבא קמא (דף ס' ע"ב) מבואר, כד יתבי רב אמי ורב אסי קמיה דר' יצחק נפחא, מר אמר לימא לן מר שמעתתא, ומר אמר לימא לן מר אגדתא. פתח למימר אגדתא ולא שביק ליה מר, פתח למימר שמעתתא ולא שביק ליה מר. אמר להם, אמשול לכם משל למה הדבר דומה, לאדם שיש לו שתי נשים, אחת ילדה ואחת זקינה. ילדה מלקטת לו שערות לבנות, וזקינה מלקטת שחורות, נמצא קרח מכאן ומכאן, ולבסוף אמר להם, אם כן אומר אני לכם דבר ששוה לשניכם, הלכה משולבת בדברי אגדה עיי"ש.
ועתה לענייננו, פורים בהלכה ובאגדה.
הלכה היא, פסקוה הרי"ף והרא"ש מגמרא תענית (דף כ"ט סוף ע"א), כשם שמשנכנס אב ממעטים בשמחה, כך משנכנס אדר מרבים בשמחה. אמר רב פפא, הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי, לימצי נפשיה באדר דבריא מזליה, ולישתמיט מניה באב, דריע מזליה, ע"כ.
זאת אומרת שצריכים אנו לשמוח תמיד בעבודת ה' ובקבלת עול מלכותו יתעלה, שאפילו בחדש אב שהוא חדש היסורין הקשים, חרבן המקדש והאומה, צריך לקבלם באהבה ובשמחה, ועל כן דייקו בלשונם ואמרו דבחדש אב ממעטים בשמחה, ובאדר מרבים לשמוח יותר, יען כי אין עבודת שמים שלימה אלא מתוך שמחה וטוב לבב, לא מתוך יגון ועצבון, כמאמר הכתוב תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל (דברים כ"ח מ"ז), וכמו שתיקנו להזכירנו בכל יום בתוך פסוקי דזמרה, בפסוק עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה.
ההבדל בין העצבון ובין השמחה, הוא אותו ההבדל שבין היראה ובין האהבה, כמבואר בגמרא יומא (דף פ"ו ע"ב), ריש לקיש אמר, גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות. והקשו, והא אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות? ותירצו לא קשיא, הא מיראה, והא מאהבה עיי"ש.
ואפשר להסביר הדבר יפה בענין תשובתם של שבטים, שכאשר הודו וחרדו בעצבון וביראה על חטא מכירת יוסף, באמרם אבל אשמים אנחנו על אחינו, וכן כאשר קרעו שמלותם ואמרו בלשון וידוי, האלהים מצא את עוון עבדיך, דבזה שבו בבחינת תשובה מיראה, שיש בכח תשובה כזאת למחול להם, וייחשב להם זדון כשגגה, כנגד זה אמר להם יוסף, ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם, והוא על יסוד אמרם אין ועתה אלא לשון תשובה (בראשית רבה פרק כ"א סי' ו', תנחומא פרשת בשלח סי' ט"ו), מלמד שאמר להם יוסף, ועתה עשו תשובה, אבל לא מתוך עצבון ויראה, אלא מתוך שמחה ואהבה, כי אז יחשב לכם זדון חטא המכירה לזכות, שעל ידכם שלחני אלהים למחיה. ולרמוז להם את זאת, לכולם נתן לאיש חליפות שמלות וכו', סימן לזכות שעלתה בידם על ידי תשובה בשמחה ואהבה, על דרך מאמר הכתוב ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות (זכריה ג' ד'), שכן תרגם יונתן ואלבישית יתך זכוון.
ועל כן, כתב בספר דובר ישרים, דמי שנכשל בעצבות, הנה אמרו חז"ל משנכנס אדר מרבין בשמחה, דיש לו לתקן בעת הזאת, לעשות תשובה בשמחה וכו' עיי"ש.
הלכה ידועה היא, שקורין פרשת זכור לפני פורים, ונחלקו הפוסקים אם קריאה זו מדאורייתא או מדרבנן. ובגמרא מגילה (דף י"ח ע"א) אמרינן, ממאי דהאיי קריאה זכירה היא, דלמא עיון בעלמא, דהיינו שנחשוב בלבנו ובכוונתנו. לא סלקא דעתך, דתניא זכור. יכול בלב, כשהוא אומר לא תשכח, הרי שכחת הלב אמור, הא מה אני מקיים זכור, בפה, ע"כ.
ולכאורה קשה, מה תועלת בקריאה זו, הרי אין בידינו כח למחות זכרו של עמלק? ועוד, כשהוא אומר תמחה את זכר עמלק, שיש במשמעו למחות ולהשכיח את זכרו, הרי בקריאה זו אנו קובעים לו זכר לדורות?
אלא, אומרים הפרשנים, התירוץ הוא, כי הכונה בזה למחות שרו של עמלק שהוא יצר הרע מקרבנו, על ידי תשובה ומעשים טובים ועסק תורה. ובאותה מתכונת שאנו מתכוננים לפני יום הכפורים בעשרת ימי תשובה למחות יצר הרע, כך באותה מדה אנו מתכוננים לפני פורים.
הלכה ידועה היא, שמתענים תענית אסתר בערב פורים, וכן הלכה ידועה היא, שאוכלים ושותים ביום פורים. ובמדרש משלי איתא, כל המועדים עתידים ליבטל, וימי הפורים אינם בטלים לעולם. ר"א אומר אף יום הכפורים אינו בטל לעולם. ובתקוני הזוהר (תקון כ"א נ"ו) אמרו, פורים אתקרי על שם יום הכפורים, שעתידים להתענג בו בזמן הגאולה על ידי שישנו אותו מעינוי לעונג, עיי"ש.
ההקבלה בין פורים לכפורים אינה רק בַּשֵּׁם ולעתיד, אלא גם במעשינו כיום יש ביניהם הקבלות הפכיות, שכן כתב הגר"א, בפורים אכילה ומשתה הרבה, משום דביום הכפורים אין אכילה ושתיה כלל. ובספר באר יצחק כתב, דבערב פורים מצוה להתענות תענית אסתר, משום דבערב יום הכפורים מצוה לאכול, עיי"ש.
.jpg)
כתיבת תגובה